ההבדלים בין פוסט טראומה לפוסט טראומה מורכבת
הרבה שואלים אותי מה ההבדל בין פוסט טראומה לפוסט טראומה מורכבת (קומפלקס טראומה),
אז אני רוצה לעשות קצת סדר, ולדבר על ההבדלים ביניהם
יש הרבה בלבול בתחום, ואני מקווה שהמאמר הזה יעזור לשפוך קצת אור על השוני והדמיון בין שתי האבחנות.
אתחיל בזה, שכל מי שסובל מפוסטראומה מורכבת, למעשה מתמודד גם עם פוסטראומה,
אך לא כל מי שמתמודד עם פוסטראומה יתמודד עם פוסטראומה מורכבת!
ההבדלים בין פוסטראומה לפוסטראומה מורכבת- הדומה והשונה:
PTSD
פוסט-טראומה היא תגובה נורמלית לארוע לא נורמלי,
והיא מתפתחת לאחר הימצאות, מעורבות, או חשיפה לאירוע מסכן חיים, כמו תאונת דרכים, פיגוע, ירי, הרג, קרב, שוד, תקיפה מינית, אירוע אלים ועוד.
למעשה זה יכול להיות כל אירוע שעורר אימה ולווה בתחושה של חוסר אונים.
CPTSD
פוסט-טראומה מורכבת (קומפלקס טראומה- כשמה כן היא, מורכבת) נגרמת בעקבות חשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לאירועים פוגעניים, שמסכנים את הבריאות הפיזית והנפשית.
ברוב המקרים הסיבה לפוסטראומה המורכבת נעוצה בילדות, ובמרבית הפגיעות הילדים הכירו היטב את הפוגע.ים
בחלק מהמקרים מעורבת אלימות- פיזית, מינית או רגשית.
שליטה מוחלטת בילד, הפחדות, איומים, מניפולציות פיזיות ורגשיות שמופעלות על הילד, הפיכת הילד לאיש הסוד של הפוגע.
נוצר בלבול גדול- בתפקידי המשפחה, בהגדרת התפקידים באופן כללי,
בלבול בין אהבה לשנאה- כשהאדם שאמור לטפל הוא זה שפוגע, או במקרים בו הוא גם פוגע וגם נותן אהבה
גם כשאין פגיעה פיזית, אך קיימת הזנחה, תתכן פוסט טראומה מורכבת-
במקרים ש "הילד מגדל את עצמו", כשהילד נחשף לתכנים לא תואמים לגילו.
הורים מכורים, הורים נרקסיסטים,
הורים פוסטראומתים שלא אובחנו או טופלו מעולם, ומעבירים את השלכות הטראומה לדור הבא.
כשאין מבוגר שמגן על הילד, נותן מענה לצרכים שלו- הפיזיים והרגשיים, ובפועל-מתווך לילד את העולם, הילד יפתח תסמיני טראומה מורכבת.
לרוב זה יתפרץ בגילאי ההתבגרות.
לעתים יש זכרונות מודחקים (זה כבר נושא למאמר נפרד) ואז זה מתפרץ בגילאי 30,40
טראומה מורכבת עשויה להיווצר בגיל מאוחר יותר, בעיקר בתנאי שבי או כליאה- שבי בכתות, שבויי מלחמה או התעללות מתמשכת בתוך הבית או מחוצה לו, כגון ניצולי השואה.
מה שקורה אצל ילד שעובר ארועים קשים על בסיס קבוע- המוח מתפתח תחת תנאים של לחץ ופחד מתמשכים, וזה משפיע על התפתותו התקינה.
בטראומה מורכבת מבנה המוח ממש משתנה ואפשר לראות את זה בבדיקות כמו MRI שמראה את מבנה המוח וEEG, שמלמד על הפעילות החשמלית/העצבית במוח.
היום כבר מבינים שהמוח עובד אחרת אצל אדם שלא עבר טראומה לעומת מוח של אדם שעבר טראומה או בעיקר טראומה ממושכת.
לטראומה בגיל הרך ובילדות המאוחרת יותר יש השפעה על הארגון הקבוע של המערכות המוחיות והתפקודים העתידיים של הילד.
בשני סוגי הטראומות-
כאשר ילד/מבוגר חווה חוויה טראומטית, התגובה המיידית היא תגובה פרימיטיבית- תגובה של קפא, הילחם או ברח.
במהלך תגובה זו מופעלים אזורי מפתח במוח ההשרדותי של הילד/המבוגר- בעיקר האמיגדלה וההיפוקמפוס.
אחרי תגובת הפחד הזו אותם חלקים של המוח מופעלים מחדש כאשר הילד/האדם נחשף,
או אפילו נזכר או חולם על האירוע.ים הטראומתיים בהמשך, בשלבים שהפגיעה כבר הופסקה,
אותם אזורים במוחו של הילד/מבוגר, מופעלים מחדש שוב ושוב, כשהאדם חווה טריגר שמזכיר לו את האירוע או את הפגיעה. (למשל הלום קרב יקפוץ מכל צליל של פיצוץ, גם אם זה זיקוקים, ולא רק מירי, או מלחמה)
התקף חרדה יכול להתרחש מטריגר קל ביותר, כמו קול מסוים, ריח , צבע, מחשבה, זכרון וכולי.
כל המערכת נמצאת במצב של עוררות יתר. גורמי מתח יומיומיים ושגרתיים עשוים לעורר תגובות מוקצנות,
כי האדם מסתובב בתחושת פחד מתמיד.
לפעמים הגירויים המזכירים את הארוע יכולים לשנות צורה, כך שגם גירויים דומים מתחילים לעורר את מערכות החירום של הגוף לפעולה (לדוגמה..מהקול של התוקף פתאום כל קול של גבר יפעיל אותי, או אצל הלום הקרב- גם מוזיקה חזקה פתאום יכולה להפוך לטריגר)
וכך, גם שנים אחרי שהטראומה נפסקת, המוח מפעיל שוב ושוב את מערכת הדחק, מערכת שמחלישה את מערכת החיסון וגורמת לסבל רב.
שורה שלמה של בעיות מתעוררת בעקבות חוויה של הטראומה שוב ושוב.
המוח הקדמי, החושב, לא מקבל משקל והמוח הלימבי, הרגשי, הוא זה שעובד רוב הזמן.
במצב התקין זה אמור להיות הפוך-
המוח הקדמי, אמור לתפוס פיקוד (זה החלק של ההגיון, היכולת להחליט החלטות ,לבחור.. ובאופן כללי להפעיל שיקול דעת)
הסימפטומים הבולטים הדומים בין שני הסינדרומים-
- עוררות יתר, מצב של דריכות קבועה, תחושה שבכל רגע הסכנה עלולה לחזור.
- "חודרנות"- מחשבות טורדניות הקשורות לארוע.ים.
- פלשבקים- חוויה שהארוע.ים קורים פה בהווה.
- תחושות חוסר אונים.
- בהלה
- חרדה
- סיוטי לילה
- דכאון
- ירידה בערך העצמי ובתחושת המסוגלות
הסימפטומים הייחודים למורכבת
פוסטראומה מורכבת פוגעת במערכות החשיבה ובכישורים הטבעיים, שילד אמור ללמוד בבית מיטיב.
היא פוגעת במנגנונים שמאפשרים הסתגלות והתמודדות עם החיים.
אצל אנשים עם קומפלקס- המעברים בין הרגשות מאוד חדים, לא מווסתים. הזכרון נפגע, יתכנו בעיות של קשב וריכוז, לעתים היפראקטיביות.
יש פגיעה חמורה באמון- בעצמי ובעולם, פגיעה ביכולת השיפוט והפרשנות- שיפוט לקוי של המציאות, קושי בקבלת החלטות, בביצוע בחירות נכונות.
בטחון עצמי נמוך, סלידה עצמית, הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, נטיה לשחזור הטראומה, הפרעות דיסוציאציה ברמות שונות.
עקב כל אלו ישנם קשיים בהסתגלות לחיים עצמם- קשיי תקשורת, קשיים במערכות יחסים, במציאת עבודה ועוד.
אז אם אתם פוסט טראומתיים, מכל סוג שהוא-
כדי לתת תקווה ולא להשאיר אתכם עם ערימה של סימפטומים, אגיד שעל חלק גדול מהתסמינים, ניתן לעבוד!
המוח הוא גמיש, ויש דרכים "לתכנת" אותו מחדש.
זה אפשרי, אני מלמדת איך בקליניקה, ובסדנאות.









