אנשים רבים שמתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת מפתחים במהלך חייהם הרגלים, שעם הזמן הופכים להתמכרויות שקשה מאוד להפסיק אותן. זה יכול להיות אלכוהול, סמים, אוכל, קניות, מין, מסכים, שליטה ואפילו התמכרות לאנשים. הם יודעים שזה פוגע בהם, אבל זו גם הנחמה היחידה שמרגיעה לרגע את הסערה הפנימית. אם אתם מתמודדים עם התמכרות מכל סוג, במקום לשפוט ולכעוס על עצמכם, חשוב להבין- ההתמכרות היא מנגנון הישרדותי ההתמכרות לא מראה על חולשה, היא רק מספרת שיש בתוככם כאב גדול מאוד והנפש שלכם עשתה כל מה שביכלתה כדי להמשיך לשרוד למה טראומה מורכבת יוצרת קרקע פוריה להתמכרויות? במקרים רבים מתמודדי פוסט טראומה מורכבת גדלו בסביבה שבה היה הרבה כאב, אך הוא לא קיבל מספיק מקום לכן נוצר צורך להדחיק, להסתגל, “להתנהג יפה”. מערכת העצבים לומדת לחיות במצב מתמיד של מתח או קיפאון, בלי יכולת לווסת רגשות קשים. כשהאדם מוצף בזיכרונות, כשהתסמינים נהיים קשים, או במקרים בהם המתמודד חש בדידות או תחושת ריקנות, ההתמכרות נכנסת לתמונה כסם הרגעה זמני. האדם יחפש מפלט מהכאב, והמפלט יכול לבוא בצורה של אוכל/ סם/ אלכוהול/ מיניות מופרזת/ מיסוך בכל דרך אחרת האדם יחפש ויסות לתחושות הקשות שחיות בתוכו, ואמנם, יכול להיות שהוא יחווה ויסות רגעי. והדגש הוא על הקלה רגעית . חשוב להבין שההתמכרות נותנת אשליה של שליטה, ניתוק, או רגע של “שקט”. ההתמכרות הרגשית- הצד הפחות מדובר לא כל התמכרות נראית מבחוץ. יש התמכרויות לדרמה, לריצוי, לחרדה, לאהבה נואשת או למחשבות יתר. הן פועלות באותה דרך נוירולוגית כמו כל סם אחר ומשמרות את המעגל של כאב, הקלה רגעית, אשמה, וחזרה לקושי. כשאנחנו חווים משהו שנותן לנו סיפוק- אוכל, מין, אהבה, סיגריה, הודעה בטלפון, משחק בפלאפון או במחשב- המוח מפריש דופמין, ונותן לנו תחושת רוגע, חיות או שמחה. הדופמין הוא הורמון שמספק תחושת תקווה רגעית הוא אחראי בעיקר על מערכת התגמול והחיזוק. הדופמין משחק תפקיד מרכזי בתחושות ההנאה והסיפוק ומניע אותנו לחזור על פעולות שגרמו לתחושות אלו (והנה, כך נולדת התמכרות) אצל מתמודדי פוסט-טראומה מורכבת מערכת הדופמין עובדת אחרת. מערכת העצבים של המתמודד עברה שנים של חוסר יציבות רגשית, פחד ודריכות. היא נעשתה רגישה יותר לגירויים שמביאים רוגע מיידי, וקהה יותר כלפי סיפוק יציב ועמוק. במילים אחרות- מה שמביא “בום” רגעי של הקלה- כמו עוגה, סם, סיגריה, או אפילו הודעה מאדם מסוים- גורם למוח להציף דופמין, ואז לאבד אותו במהירות. כך נוצר המעגל ההתמכרותי: כאב או ריק רגשי דופמין מהיר (דרך חומר, פעולה או אדם) הקלה רגעית נפילה רגשית חזקה יותר/ בושה/ אשמה צורך בעוד “מנת דופמין” כדי לא להרגיש את הכאב וזה לא רק כימי, זה לגמרי גם רגשי מאחר וכל פיק של דופמין הוא גם רגע שבו האדם מרגיש חי, אחרי שנים שבהן הגוף היה כבוי או מוצף. הדופמין מכיל בתוכו תחושות של תקווה, של חיות, ולכן המתמודד עשוי להרגיש תחת ההשפעה תחושה של “הנה אני קיים”, וזה מסביר למה כל ניסיון “להפסיק” מרגיש כאילו מוות קטן מתרחש בפנים (עולות שאלות כגון- מי אני ללא הסם/ההרגל?) ריפוי - לא דרך גמילה, אלא דרך חמלה מגיעים אלי לקליניקה לא מעט אנשים שבאים לעבוד על "התמכרות". אצלי, הדרך לריפוי לא מתחילה בגמילה מההתמכרות אלא בהקשבה למה שהיא מנסה לכסות . כשהאדם לומד לזהות את הרגשות העמוקים (פחד, כאב, בדידות, בושה, חוסר ערך וכו') ומתחיל לתת להם מקום בטוח והכרה, ההתמכרות מאבדת את כוחה. העבודה הטיפולית מתמקדת בהעלאת הערך העצמי, ויסות, חיבור לגוף, בניית ביטחון וקשרים בטוחים, ולא בשיפוט או בהכרח “להיגמל" כשהאדם לומד לחיות בשלום עם מה שמתחולל בתוכו, לתת מקום לרגשות שפחות נעים להרגיש, הוא פחות צריך לברוח/ למסך את הכאב לסיום ההתמכרות היא לא הבעיה, היא סימפטום של כאב שלא קיבל עד היום תיקוף/ מקום. מוזמנים לעבור איתי תהליך רגשי שבסופו תוכלו לשחרר את ההתמכרות.