נתינה ללא גבולות
כשאנו נותנים ונותנים ללא גבולות זו נתינה לא מאוזנת.
נתינה לא מאוזנת בבסיסה, פוגעת בנו.
יש לה כל מיני סיבות.
במקרים רבים, אנשים יספרו שהם אוהבים לתת כי זה גורם להם להרגיש טוב, שהם מקבלים מזה.
כשאדם נותן מה שהוא רוצה ויכול, וגם יודע מתי להפסיק לתת- זו נתינה טובה ומדויקת
אבל מה קורה ,כשאדם נותן ונותן ונותן?
עד מצב שהוא מכלה את כל המשאבים שלו, מרגיש מותש ומרוקן?
לרוב זה מגיע ממצב תודעה של ערך עצמי נמוך.
אם אני אתן, יעריכו אותי.
כי אני, ללא נתינה, לא ממש נחשב, או שווה..
בפועל, בחיים-
זה הפוך על הפוך-
כשאנחנו מפנים את הנתינה הזאת כלפי עצמנו, ולא לאחרים, אז מתחיל הריפוי.
אשתף אתכם ששנים נתתי ונתתי,
וזה לא מילא אותי, אתם יודעים למה?
כי זו לא היתה נתינה מדויקת בכלל
זו נתינה מוגזמת..
בתת מודע שלי היתה אמונה, תפיסת חיים,
שאם אתן הרבה- יהיה לי מקום בעולם.
נתינה שלא במודע נועדה להעלות לי את הערך העצמי.
שאנשים יעריכו אותי, ויתנו לי מחמאות.
ואז ארגיש נחשבת…
בזמן שהרבה מהם בפועל דוקא ניצלו את טוב ליבי.
כשהתחלתי לתת לי, להקשיב לצרכים שלי ופחות לרצות
אז הנתינה שלי החוצה התאזנה, והיא גם נותנת לי, ולא רק מכלה.
וככה גם הערך העצמי שלי עלה, מעצמי, ולא מנתינה לאחרים… שזה גם עוצמתי.
ממליצה בחום- שימו לב מאיזה מקום אתם נותנים









