למה אנחנו לא מצליחים להשתנות גם כשאנחנו באמת רוצים? חזרה להרגלים הישנים
אנחנו יצורים מאוד אוטומטים ורובינו, באופן טבעי, לא נשאף סתם כך לשינוי.
אז מה בכל זאת יגרום לאדם לרצות לשנות דפוס/התנהגות?
לרוב הסיבה היא שאותו דפוס/התנהגות גורמים לו לכאב, והכאב מזיז אותו מהמקום, גורם לו לחפש פתרונות/דרכים חלופיות.
יש מצבים שהכאב חזק, ובכל זאת אנחנו לא מצליחים להפסיק את ההרגל המכאיב.
למה?
יש הרבה מצבים בחיים שיחד עם הכאב יש גם רווח מסוים מהמצב.
רווח שלרוב האדם לא יהיה מודע אליו
לדוגמה-
אדם נפצע בתאונת דרכים.
סובל מכאבים. מאוד רוצה שהפצעים יסגרו והשברים יתאחו.
אבל, במקביל, הוא מקבל טיפול כפי שבחיים לא קיבל.
יחס צמוד מבני משפחתו ומחבריו- אכפתיות, רגישות, אהדה. שירות מלא.
אז יש בתוכו חלק שלא רוצה שהפצעים יתאחו כ"כ מהר.
החלק הזה, או בשפה המקצועית- "הרווח המשני" שיש לו מהיחס החם יחבל לו בתהליך ההחלמה/השינוי.
הוא יכול לעשות הכל נכון אך אם הרווח המשני חזק מידי, הוא תמיד יחזור להרגלים הישנים.
זכרי/זכור-
כשיש לך רווח משני, יהיו לך רגשות מעורבים ביחס לשינוי
אתה אומר שאתה רוצה להשתנות, אך כל זמן שחלק מסוים בך מאמין שלא תצליח לספק את הרווח המשני בשום דרך אחרת,
תמיד תחזור להרגל הישן, כדי לספק לעצמך את אותו הצורך.
אז איך יוצאים מהלופ? איך יוצרים שינוי?
בתהליך מודעות.
השלב הראשון הוא לזהות מה הרווח המשני שלך מההרגל/התנהגות.
כשתהיה מודע לצורך שיש בתוכך, ותבין שהוא זה שמעכב את השינוי-
תוכל לטפל בו, לבחור דרך אחרת לספק את הצורך ולשנות הרגלים.









