השפעת הטראומה בגיל צעיר על המוח ועל הבריאות
לטראומה בגיל הרך ובילדות המאוחרת יותר יש השפעה על הארגון הקבוע של המערכות המוחיות והתפקודים העתידיים של הילד/
יש הסבר ממש הגיוני לכל מה שמתמודדי פוסט טראומה מורכבת חווים ואחרי שתבינו את זה,
אני מקווה שתפסיקו להתבייש בהתנהגות או ההתנהלות שלכם.
כאשר ילד חווה חוויה טראומטית, התגובה המיידית היא תגובה פרימיטיבית- תגובה של קפא, הילחם או ברח.
במהלך תגובה זו מופעלים אזורי מפתח במוחו של הילד. בעיקר האמיגדלה וההיפוקמפוס.
אחרי תגובת הפחד הזו אותם חלקים של המוח מופעלים מחדש כאשר הילד נחשף או אפילו נזכר או חולם על האירוע הטראומטי.
בהמשך, בשלבים שהפגיעה כבר הופסקה, אותם אזורים במוחו של הילד, שהופך למבוגר, מופעלים מחדש שוב ושוב,
כשהאדם חווה טריגר שמזכיר לו את האירוע או את הפגיעה.
תחושת פחד מלאה יכולה להתרחש מטריגר קל ביותר, כמו קול מסוים, ריח, צבע, מחשבה, זכרון וכולי.
כל המערכת נמצאת במצב של עוררות יתר.
גורמי מתח יומיומיים ושגרתיים עשויים לעורר תגובות מוקצנות, כי האדם מסתובב בתחושת פחד מתמיד.
לפעמים הגירויים המזכירים את האירוע יכולים לשנות צורה, כך שגם גירויים דומים מתחילים לעורר את מערכות החירום של הגוף לפעולה (לדוגמה..מהקול של התוקף פתאום כל קול של גבר יפעיל אותי)
וכך, גם שנים אחרי שהטראומה נפסקת, המוח מפעיל שוב ושוב את מערכת הדחק, מערכת שמחלישה את מערכת החיסון וגורמת לנו לסבל רב.
שורה שלמה של בעיות מתעוררת בעקבות חוויה של הטראומה שוב ושוב.
המוח הקדמי, החושב לא מקבל משקל והמוח הלימבי, הרגשי הוא זה שעובד רוב הזמן.
במצב התקין זה אמור להיות הפוך, שהמוח הקדמי, אמור לתפוס פיקוד.
זה החלק של ההגיון , היכולת להחליט החלטות , להפעיל שיקול דעת
אז פעילות יתר של המערכת הלימבית, המערכת שמפעילה את שלושת הf גורמת ל-בעיות פיזיות, חולי, היפראקטיביות, בעיות בריכוז,
בעיות בזכרון, חרדה, שינויי מצב הרוח, התנהגות אימפולסיבית, בעיות שינה, לחץ דם גבוה, דכאון וניתוקים









