על הנשימה הראשונה- מתי כדאי לחתוך את חבל הטבור
אני מטפלת ומאמנת הרבה שנים.
אחד מהכלים הכי משמעותיים להרגעה, שאני מלמדת, הוא נשימה.
נשמע טריוויאלי, כולנו נושמים..
אז זהו, שלא.
רובנו מכניסים קצת אויר לריאות,
מוציאים קצת פחמן דו חמצני,
אבל לא באמת נושמים!
אני עצמי מתרגלת כל יום תרגילי נשימה,
ומודה שזה מאתגר.
קשה לי לנשום עמוק
לאחרונה היתה לי תובנה מטורפת.
רובינו חווינו טראומה,
כשנשמנו את הנשימה הראשונה בעולם
איך?
עד לא מזמן, היה נהוג לחתוך את חבל הטבור,
ברגע שהתינוק נולד.
הפעולה הזאת,
שחותכת בחדות את אספקת החמצן מהשליה לתינוק, גורמת לריאות להפתח בצורה פתאומית,
וזה מכאיב
זו הסיבה שתינוקות בוכים, ממש חזק,
ברגע הזה.
החוויות הטראומתיות נצרבות לנו בתת מודע,
וגם אם אנחנו לא זוכרים אותן,
הן משפיעות על מהלך חיינו.
גורמות לנו להימנע פעולות מסוימות..
וזאת הסיבה שרוב האנשים מפחדים/ נמנעים לנשום עמוק!
זה פחד הישרדותי
בקורסים שלי אני מנחה את הזוגות
לא לחתוך את חבל הטבור מיד ,
אלא לחכות כמה דקות ,
עד שאספקת הדם מהשליה נגמרת.
הריאות נפתחות במקביל בעדינות וברכות,
ואין שם כאב.
בלידות כאלה התינוק אינו בוכה איך שהוא נולד.
אין לו סיבה
אין שם כאב,
והתינוק חווה כניסה רכה לעולם









