עוד על אפידורל
יצא מחקר שמדבר על קשר בין לקיחת אפידורל לדיכאון אחרי לידה.
הסתבר במחקר, שנשים, שרצו ללדת בלי אפידורל ובסוף כן לקחו, עשויות לפתח דכאון אחרי לידה
בעוד שהסבירות לדיכאון אצל אישה שאכן ילדה בלי אפידורל הוא קטן משמעותית
אז מה יש כאן בעצם??
הפער בין הרצון והתכניות למציאות בפועל יכול לגרום למעמסה רגשית כבדה, רגשי אשם, תחושת חוסר הצלחה, הקטנה עצמית, הרגשת כשלון, פספוס, החמצה, כעס והאשמות עצמיות…
וכל זה יכול להמנע אם רק נשנה את הסיפור בראש
כתבתי במאמר אחר, על הספר "מי הזיז את הגבינה שלי"
ספר מדהים שמספר על עכברים שממשיכים לרוץ שוב ושוב לתחנת גבינה שאין בה גבינה כבר זמן מה, רק מכורח ההרגל..
ונשארים רעבים!!!
אז אני חושבת שלעתים אם המציאות משתנה קצת,
כדאי שגם אנחנו נשתנה..
ואני חוזרת על זה גם בקורסים שלי:
כל תכנית היא בסיס לשינוי!
זה לא סוף העולם לקחת אפידורל. לפעמים זה אפילו עוזר!!!
אם היולדת מותשת מאוד ותיקח אפידורל היא תוכל ללכת לישון.. וכשישנים, הלידה מתפתחת מהר..
כך שהיולדת תתעורר סביר להניח עם פתיחה מלאה,
ואז אפשר אגב לבקש להפסיק את האפידורל ולהרגיש ולהשתתף בשלב יציאת התינוקי!
אני מכירה כמה נשים שלקחו אפידורל לכמה שעות בלבד וזה הציל את הלידה שלהן!
אז לא, אני לא פרסומת לאפידורל.. רק חושבת שגמישות בחיים עוזרת.
וכשיולדת מרגישה שהיא לא יכולה יותר זה בסדר.
זה לא אומר כלום עליה, או על היכולת שלה ללדת.
כל מה שזה אומר שהיא צריכה קצת מנוחה.
כל השאר זה סיפור בראש.
והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו מרגישים מאוד אמיתיים…
בהקשר של לידה, ובכלל בחיים - אני לא ממליצה להצמד לדרך אחת או דיעה מסוימת…
כי צריך גמישות כדי למצוא תחנות גבינה חדשות ומלאות.
כשהמציאות משתנה תשתני גם את









