סיפור על איילה ואריה ואיך זה קשור ללידה?
תשמעו סיפור-
פעם אחת הייתה איילה הריונית.
כשהרגישה שרגע ההמלטה מתקרב, פרשה הצידה מהעדר, חיפשה מקום שקט, מצאה שיח שמתחתיו יכלה להסתתר, נשכבה, והתחילה לנשום (מדהים איך שבעלות חיים ממש נושמות כל ההמלטה.)
ההורמונים שזרמו לה בדם הביאו אותה להרפיה וכך ההמלטה התקדמה.
לפתע שמעה האיילה שאגה איומה
הרימה את עיניה וראתה - אריה!
היא הבחינה שהאריה ראה אותה.
היא בסכנה!
הגורים שלה בסכנת חיים!
בלי לחשוב, מגיבה מהמוח ההשרדותי האחורי, היא באופן אוטומטי כיווצה וסגרה את הסוגרים והתחילה לברוח… נסה כל עוד נפשה בה.
הפחד גרם להמלטה להיעצר לזמן מסוים כדי שהאילה תוכל לברוח.
עכשיו יהיו לה כמה שעות להתארגן מחדש על מקום בטוח. ורק כשתבטיח שיצאה מכלל סכנה, תוכל להמשיך בהמלטה…
אז מה קרה לאילה???
האריה שהיווה עבורה איום ממשי גרם לה לפחד. מערכת העצבים הסימפטתית נכנסה לפעולה (המערכת שמגיבה למצבי סכנה)
והמערכת ההורמונלית השתנה ברגע.
כרגע זורמים בדם הורמוני דחק, שקשורים למערכת הישרדותית ולא מתיישבים יחד עם לידה.
המערכת ששולטת כרגע היא מערכת של דחק.
מערכת של השרדות.
וכשהמערכת הזאת נכנסת לפעולה, כל הדם מהאיברים החשובים בגוף - נזרק לגפיים כדי שהחיה/ האדם יוכל לברוח או להגיב (או לקפוא, אגב)
אז איך זה קשור אלינו???
מאחר והמערכת ההורמונלית שלנו זהה לזאת של החיה הממליטה, אז- גם לנו יש המון "אריות"-
פחדים, שמשפיעים לנו על הלידה, מעכבים אותה ממש!
לפעמים "האריות" הם אמיתיים ולפעמים הם בראש שלנו…
מחשבה שגורמת לנו לחרדה משפיעה על הגוף בדיוק כפי שמשפיע אריה אמיתי.
מבחינת התגובה בגוף זה ממש אותו דבר!!!
ואז, כשהדם מהרחם זורם לגפיים, והגוף נכנס לתגובות דחק, אנחנו נשמע בחדר לידה ביטויים כמו- “הלידה תקועה… הלידה נעצרה…"וכו.
ויותר מזה- הרי אם במצב של סטרס/ פחד-רוב הדם בגפיים, אז במהלך הלידה המיילדת תדווח לנו על ירידות דופק אצל העובר, כי רוב הדם שלנו (פלוס החמצן) נמצא בגפיים ולא ברחם…
אז מהסיפור הזה אפשר להבין ש-
פחד הוא אויב הלידה!
וכדאי לעשות הכל כדי להמנע מפחד בהריון ובלידה.
תשתמשו בכל טכניקה שברשותכן כדי להרגיע את הפחדים









