https://www.daffynaorkasio.com https://www.daffynaorkasio.com/feeling-good-in- war-situation <div data-rss-type="text"> <p> <strong> למה דווקא במלחמה ובמצבי חירום אני מרגישה טוב? </strong> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זוהי שאלה/תופעה שחוזרת אצל מתמודדי פוסט טראומה מורכבת (CPTSD), בכל סבב של מלחמה </span> </p> <p> <span> ואני שומעת אותה לא מעט, גם בקליניקה וגם בקהילת הטראומה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מתמודדים מספרים (לרוב בבושה) שהם מרגישים יותר טוב דווקא בתקופות האלו, מין רוגע ושלווה יחסית, הקלה או הפחתת התסמינים <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז כרגיל, באתי לנרמל. </strong> <span> <br/> כל מה שקורה היא נורמלי ויש לזה כמובן סיבות ממש הגיוניות, ובטח אין במה להתבייש❣️ </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <ol> <li> <strong> מצב חירום- המצב הרגיל </strong> <span> <br/> אצל מי שגדל בתוך כאוס רגשי או איום מתמשך מערכת העצבים כבר רגילה למצבי הישרדות. <br/> כשיש איום חיצוני ברור, יש קול פנימי שאומר- <br/> סוף סוף העולם מרגיש כמו מה שאני מכיר מבפנים. <br/> אין דיסוננס בין החוץ לפנים. </span> </li> <li> <strong> דריכות מקבלת לגיטימציה </strong> <span> <br/> בימי שגרה, הדריכות נחווית כ"בעיה". <br/> במלחמה הדריכות היא נכס. <br/> העירנות המוגברת פתאום מותאמת למציאות ולא נתפסת כחריגה. </span> </li> <li> <strong> תחושת שייכות </strong> <span> <br/> ב CPTSD יש בדידות עמוקה. <br/> בזמן מלחמה כולם בלחץ. כולם מפחדים. <br/> הפעם אתם לא היחידים שמרגישים איום. <br/> זה יוצר חוויה של ביחד. </span> </li> <li> <strong> מעבר ממצב קיפאון לפעולה </strong> <span> <br/> הרבה מתמודדים חיים במצב של קיפאון (freeze). <br/> מצב חירום חיצוני יכול להוציא לפעולה (fight/flight), <br/> והמעבר הזה נחווה כהקלה , כי יש תנועה במקום תקיעות. <br/> מעבר לזה שקפאון מקבל לגיטימציה בתקופת כזאת.. </span> </li> <li> <strong> הסחת כאב פנימי </strong> <span> <br/> כשיש איום קולקטיבי, הכאב האישי נדחק הצידה. <br/> המיקוד עובר ל"חוץ", וזה לפעמים מקל על הסערה הפנימית. </span> <strong> </strong> </li> <li> <strong> הפוגה מהעומס ומהצורך לתפקד “כרגיל” </strong> <span> <br/> </span> <span> בשגרה יש דרישה מתמדת: </span> <span> <br/> לתפקד. לעבוד. להיות נעימים. להיות יציבים. להיות “בסדר”. <br/> להסתיר הצפה. להסוות דיסוציאציה. לכבות טריגרים. לחייך כשבפנים רועש. <br/> במלחמה הדרישה הזו מתרופפת. <br/> העולם עצמו לא מתפקד כרגיל. <br/> הסטנדרט יורד. <br/> מותר להיות מבולבלים. <br/> מותר להיות עייפים. <br/> מותר לא לענות. <br/> מותר לא להחזיק הכול. <br/> מותר לא לעשות כלום </span> <span> <br/> </span> <span> עבור מתמודדי CPTSD זו יכולה להיות הקלה עצומה, <br/> סוף־סוף לא צריך להעמיד פנים שהכול יציב. <br/> המציאות עצמה לא יציבה וזה תואם את החוויה הפנימית. </span> </li> </ol> <p> <span> יש כאן גם משהו נוסף- </span> </p> <p> <span> העומס היומיומי של ויסות עצמי, ניטור מתמיד של הסביבה, קריאת מצבים חברתיים ורגשיים, כל אלו לרגע מקבלים הצדקה חיצונית. </span> </p> <p> <span> זה כבר לא “אני מורכב מדי”. </span> </p> <p> <span> זו מציאות מורכבת. </span> </p> <p> <span> והפוגה מהצורך להיות “נורמלי” לפעמים נחווית כהקלה עצומה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הבאסה בכל העניין זה שההקלה היא זמנית. </span> </p> <p> <span> כשהאיום החיצוני נרגע הסימפטומים יכולים לחזור בעוצמה. </span> <strong> <br/> יש דרכים לנהל ולמזער את הסימפטומים במקום שהם ינהלו אתכם. </strong> <strong> רוצים לדעת איך? </strong> <strong> </strong> <strong> הצטרפו לקורס </strong> <a href="/I-have-myself-cptsd"> <strong> "יש לי אותי" </strong> </a> <strong> . </strong> </p> <p> <span> <span> מקווה שעשיתי לכם סדר, כרגיל מוזמנים לשתף, כדי להעלות מודעות לפוסט טראומה מורכבת. </span> </span> <span> <br/> <br/> </span> </p> </div> Wed, 11 Mar 2026 16:31:33 GMT https://www.daffynaorkasio.com/feeling-good-in- war-situation פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/tendency-to-extreme-situations-cptsd <div data-rss-type="text"> <p> <strong> למה למתמודדי פוסט טראומה מורכבת יש נטייה להסתכן/להגיע למצבי קיצון? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> שאלות שעולות אצלי בקליניקה במפגשים עם מתמודדי קומפלקס טראומה </span> <span> - <br/> למה אני נכנסת למצבים קיצוניים? <br/> איך אני משחזר שוב ושוב מערכות יחסים הרסניות? <br/> למה אני בוחרת בהחלטות אימפולסיביות? <br/> נהיגה מסוכנת? <br/> שימוש בחומרים שמסכנים את בריאותי? <br/> למה אני נמשך לסכנות, או כל צורה אחרת של הליכה על הקצה? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> חשוב להבין שהליכה על הקצה היא אחד מהתסמינים הבולטים של פוסט טראומה מורכבת, ויש לזה הסבר מאוד הגיוני </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> פוסט טראומה מורכבת נוצרת מחשיפה ממושכת לפגיעות- רגשיות, מיניות, פיזיות או נפשיות, </span> </span> </p> <p> <span> לרוב בתוך קשרים שבהם האדם/הילד היה תלוי באחרים לצורך הישרדות. <br/> כתוצאה מכך מערכת העצבים לומדת לחיות במצב חירום מתמשך. </span> </p> <p> <span> <span> כאשר זה המצב, </span> </span> <strong> סכנה מרגישה מוכרת </strong> <span> . <br/> שקט, יציבות ובטחון- דווקא הם עלולים להרגיש זרים, אפילו מאיימים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> הסיבות לנטייה להסתכנות/הליכה על הקצה </strong> </p> <ol> <li> <span> <span> כפי שהסברתי למעלה- </span> </span> <span> אזור הסכנה הוא האזור המוכר והבטוח </span> <span> <br/> מי שגדל בסביבה מסוכנת לומד ש- <br/> <br/> </span> </li> </ol> <ul> <li> <span> אהבה מגיעה עם כאב </span> </li> <li> <span> קשר כולל חוסר יציבות </span> </li> <li> <span> השקט הוא זמני <br/> <br/> לכן, מצבים מסוכנים או קיצוניים מרגישים “כמו בית”. <br/> הגוף מזהה אותם ובוחר להישאר גם כשהראש צורח לברוח. </span> </li> </ul> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> 2. </span> </span> <span> חיפוש ויסות דרך מצבי קצה- </span> <span> <br/> אצל מתמודדי CPTSD המערכת העצבית לעיתים קרובות  מוצפת מדי (חרדה, דריכות, כאוס) או כבויה מדי (קהות, ריק, ניתוק) <br/> לקיחת סיכון (פיזי, רגשי או נפשי ) יוצרת פיק של אדרנלין, עוצמה, חיות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> 3. </span> </span> <span> ניסיון להחזיר שליטה </span> </p> <p> <span> בפגיעה מתמשכת הגבולות נרמסים ונשללת מהאדם השליטה על חייו <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> לקיחת סיכון יזומה היא לפעמים אמירה לא מודעת- </span> </p> <p> <span> "הפעם אני זו שבוחרת", גם אם אני פוגעת בעצמי, אני עדין בוחרת. הכוח נשאר אצלי </span> </p> <p> <span> גם אם הבחירה פוגענית  היא עדיפה על תחושת חוסר האונים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> 4. </span> </span> <span> <span> הדרך של תת המודע להעניש את עצמנו </span> </span> </p> <p> <span> מתמודדים רבים עם CPTSD נושאים בתוכם בושה עמוקה ואשמה- <br/> “משהו בי לא בסדר” <br/> “לא מגיע לי טוב” </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הליכה על הקצה יכולה להיות דרך סמויה- </span> </p> <ul> <li> <span> לפגוע בעצמי בלי לקרוא לזה פגיעה </span> </li> <li> <span> לשחזר כאב מוכר </span> </li> <li> <span> לאשר את הסיפור הפנימי והאמונה הבסיסית של חוסר ערך </span> </li> </ul> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ב </strong> <a href="/emotional-training"> <strong> תהליך אימוני </strong> </a> <strong> </strong> <strong> אשמח לעזור לכם להגיע לוויסות רגשי/תחושתי, <br/> להפסיק לשנוא ולהעניש את עצמכם, להציב גבולות ברורים, לאחרים ולעצמכם, <br/> ובעיקר-להעלות את הערך העצמי כדי שתוכלו להפסיק לפגוע בעצמכם דרך מצבי קיצון </strong> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 Jan 2026 20:54:09 GMT https://www.daffynaorkasio.com/tendency-to-extreme-situations-cptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-cptsd-and-addictions <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אנשים רבים שמתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת מפתחים במהלך חייהם הרגלים, </strong> <strong> </strong> </p> <p> <strong> שעם הזמן הופכים להתמכרויות שקשה מאוד להפסיק אותן. </strong> <span> <br/> זה יכול להיות אלכוהול, סמים, אוכל, קניות, מין, מסכים, שליטה ואפילו התמכרות לאנשים. <br/> <br/> הם יודעים שזה פוגע בהם, אבל זו גם הנחמה היחידה שמרגיעה לרגע את הסערה הפנימית.  <br/> אם אתם מתמודדים עם התמכרות מכל סוג, במקום לשפוט ולכעוס על עצמכם, חשוב להבין- </span> <strong> ההתמכרות היא מנגנון הישרדותי </strong> <span> <br/> ההתמכרות לא מראה על חולשה, היא רק מספרת שיש בתוככם כאב גדול מאוד והנפש שלכם עשתה כל מה שביכלתה כדי להמשיך לשרוד </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> למה טראומה מורכבת יוצרת קרקע פוריה להתמכרויות? </strong> </p> <p> <span> <span> במקרים רבים מתמודדי פוסט טראומה מורכבת  גדלו בסביבה שבה היה הרבה כאב, אך הוא לא קיבל מספיק מקום לכן נוצר צורך להדחיק, להסתגל, “להתנהג יפה”. <br/> מערכת העצבים לומדת לחיות במצב מתמיד של מתח או קיפאון, בלי יכולת לווסת רגשות קשים. <br/> כשהאדם מוצף בזיכרונות, כשהתסמינים נהיים קשים, או במקרים בהם המתמודד חש בדידות או תחושת ריקנות, </span> </span> </p> <p> <span> ההתמכרות נכנסת לתמונה כסם הרגעה זמני. <br/> האדם יחפש מפלט מהכאב, והמפלט יכול לבוא בצורה של אוכל/ סם/ אלכוהול/ מיניות מופרזת/ מיסוך בכל דרך אחרת </span> </p> <p> <span> האדם יחפש ויסות לתחושות הקשות שחיות בתוכו, ואמנם, יכול להיות שהוא יחווה ויסות רגעי. והדגש הוא על </span> <span> <span> </span> </span> <strong> הקלה רגעית </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> חשוב להבין שההתמכרות נותנת אשליה של שליטה, ניתוק, או רגע של “שקט”. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> ההתמכרות הרגשית- הצד הפחות מדובר </strong> </p> <p> <span> לא כל התמכרות נראית מבחוץ. <br/> יש התמכרויות לדרמה, לריצוי, לחרדה, לאהבה נואשת או למחשבות יתר. <br/> הן פועלות באותה דרך נוירולוגית כמו כל סם אחר ומשמרות את המעגל של כאב, הקלה רגעית, אשמה, וחזרה לקושי. <br/>   <br/> כשאנחנו חווים משהו שנותן לנו סיפוק- אוכל, מין, אהבה, סיגריה, הודעה בטלפון, משחק בפלאפון או במחשב- </span> </p> <p> <span> המוח מפריש דופמין, ונותן לנו תחושת רוגע, חיות או שמחה. <br/> </span> <strong> הדופמין הוא הורמון שמספק תחושת תקווה רגעית </strong> </p> <p> <span> הוא אחראי בעיקר על מערכת התגמול והחיזוק. <br/> הדופמין משחק תפקיד מרכזי בתחושות ההנאה והסיפוק ומניע אותנו לחזור על פעולות שגרמו לתחושות אלו (והנה, כך נולדת התמכרות) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אצל מתמודדי </span> <span> <span> </span> </span> <strong> פוסט-טראומה מורכבת </strong> <span> <span> </span> </span> <span> מערכת הדופמין עובדת אחרת. <br/> מערכת העצבים של המתמודד עברה שנים של חוסר יציבות רגשית, פחד ודריכות. <br/> היא נעשתה רגישה יותר לגירויים שמביאים רוגע מיידי, וקהה יותר כלפי סיפוק יציב ועמוק. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> במילים אחרות- </span> <span> <br/> מה שמביא “בום” רגעי של הקלה- כמו עוגה, סם, סיגריה, או אפילו הודעה מאדם מסוים- גורם למוח להציף דופמין, ואז לאבד אותו במהירות. </span> </p> <p> <strong> כך נוצר המעגל ההתמכרותי: </strong> </p> <ol> <li> <span> כאב או ריק רגשי </span> </li> <li> <span> דופמין מהיר (דרך חומר, פעולה או אדם) </span> </li> <li> <span> הקלה רגעית </span> </li> <li> <span> נפילה רגשית חזקה יותר/ בושה/ אשמה </span> </li> <li> <span> צורך בעוד “מנת דופמין” כדי לא להרגיש את הכאב </span> </li> </ol> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> וזה לא רק כימי, זה לגמרי גם רגשי מאחר וכל פיק של דופמין הוא גם רגע שבו האדם מרגיש חי, אחרי שנים שבהן הגוף היה כבוי או מוצף. <br/> הדופמין מכיל בתוכו תחושות של תקווה, של חיות, ולכן המתמודד עשוי להרגיש תחת ההשפעה תחושה של “הנה אני קיים”, </span> </span> </p> <p> <span> וזה מסביר למה כל ניסיון “להפסיק” מרגיש כאילו מוות קטן מתרחש בפנים (עולות שאלות כגון- מי אני ללא הסם/ההרגל?) </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> ריפוי - לא דרך גמילה, אלא דרך חמלה </strong> </p> <p> <span> <span> מגיעים אלי לקליניקה לא מעט אנשים שבאים לעבוד על "התמכרות". <br/> אצלי, הדרך לריפוי לא מתחילה בגמילה מההתמכרות אלא בהקשבה </span> </span> <strong> למה שהיא מנסה לכסות </strong> <span> . <br/> כשהאדם לומד לזהות את הרגשות העמוקים (פחד, כאב, בדידות, בושה, חוסר ערך וכו') <br/> ומתחיל לתת להם מקום בטוח והכרה, ההתמכרות מאבדת את כוחה. <br/> העבודה הטיפולית מתמקדת בהעלאת הערך העצמי, ויסות, חיבור לגוף, בניית ביטחון וקשרים בטוחים, ולא בשיפוט או בהכרח “להיגמל" <br/> כשהאדם לומד לחיות בשלום עם מה שמתחולל בתוכו, לתת מקום לרגשות שפחות נעים להרגיש, הוא פחות צריך לברוח/ למסך את הכאב </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לסיום </strong> </p> <p> <span> <span> ההתמכרות היא לא הבעיה, היא סימפטום של כאב שלא קיבל עד היום תיקוף/ מקום. <br/> מוזמנים לעבור איתי </span> </span> <a href="/emotional-training"> תהליך רגשי </a> <span> <span> שבסופו תוכלו לשחרר את ההתמכרות. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 04 Nov 2025 13:47:33 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-cptsd-and-addictions פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/psychotic-attack <div data-rss-type="text"> <p> <span> מצב פסיכוטי הוא מצב שבו האדם מאבד באופן זמני את היכולת להבחין בין מציאות פנימית למציאות חיצונית. </span> </p> <p> <span> <span> העולם הפנימי- מחשבות, רגשות, פחדים או זיכרונות הופכים בעיני האדם למציאות חיה ואמיתית לגמרי. <br/> במהלך התקף פסיכוטי האדם עלול לשמוע קולות שאף אחד אחר לא שומע (הלוצינציות), להאמין ברעיונות או תפיסות שאין להם בסיס במציאות (דלוזיות)  <br/> או לפרש מצבים יומיומיים כאיומים אישיים או מסרים נסתרים שמכוונים אליו. <br/>   <br/> המערכות במוח שאחראיות על שיפוט מציאות, תפיסה חושית והבנה לוגית משתבשות כך שהאדם באמת מאמין במה שהוא חווה. <br/> המוח מאבד זמנית את היכולת לעבד מידע בצורה יציבה. <br/> החוויה הזו יכולה להיות מבלבלת ומפחידה מאוד גם עבור המתמודד וגם עבור הסביבה. </span> </span> </p> <p> <span> אצל המתמודד החוויה עשויה להיות מלווה בחרדה, בלבול, חוסר שינה או התפרצות רגשית חזקה </span> <strong> <br/> </strong> <span> המוח מאבד זמנית את היכולת להצליב מידע ולוודא מה אמיתי ומה לא </span> <strong> <br/> </strong> <strong> אדם במצב פסיכוטי לא מודע למעשיו! </strong> <strong> <br/> </strong> <span> <span> <br/> אנשים מסביב שואלים- “למה הוא מתנהג ככה? או- איך היא פגעה בי ככה? <br/> חשוב להבין שכשאדם נמצא בהתקף פסיכוטי, הוא לא בוחר להתנתק מהמציאות.  <br/> זו לא החלטה רציונלית, אלא קריסה רגעית של מערכות במוח שאחראיות על הבחנה בין דמיון למציאות <br/> בזמן התקף פסיכוטי, יש שיבוש בפעילות של אזורים במוח שאחראים על שיפוט מציאות ותובנה עצמית </span> </span> </p> <p> <span> (בעיקר באונה הפרונטלית ובמערכת הלימבית).  </span> <strong> <br/> האדם מאמין באמת למה שהוא חווה. </strong> <span> <br/> אם הוא שומע קול שאומר לו משהו- הוא חווה את זה כעובדה. <br/> לכן, אין לו גישה למודעות שמדובר בהתקף/שהוא נמצא בהתקף </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> הגורמים להתקף פסיכוטי- </strong> <strong> <br/> </strong> <span> עומס רגשי, </span> <strong> </strong> <span> מתח נפשי או טראומה קשה בעבר/בהווה </span> </p> <p> <span> <span> חוסר שינה, שימוש בסמים או בתרופות פסיכיאטריות </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מה מרגיש אדם בזמן פסיכוזה? </strong> <span> <span>   <br/> חרדה עצומה, בלבול, פחד מהעולם ומהגוף שלו, ולעיתים גם תחושת שליחות או איום קיצוני. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא מנסה לשרוד מציאות פנימית שמרגישה מסוכנת </span> </span> </p> <p> <span> (בהתקפים שנוצרים ממצב של מאניה התסמינים יראו קצת אחרת) </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> למה חשוב להבין את זה? </strong> <span> <br/> כי אדם בהתקף פסיכוטי לא אחראי במודע למעשיו. הוא לא בוחר לשבור, לצעוק, לפגוע או להתרחק- הוא נאבק במציאות מעוותת שבתוכו. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> איך הסביבה יכולה לעזור? </strong> <strong> <br/> </strong> <span> <span> הדבר הראשון- </span> </span> <span> חמלה </span> <span> . האדם שמולכם לא נגדכם. גם אם הוא פוגע בכם, הוא לא מודע למעשיו וזה לא מכוון </span> </p> <p> <span> לא להתעמת עם “מה אמיתי ומה לא” </span> </p> <p> <span> לשמור על ביטחון שלו ושל הסובבים, במידת האפשר </span> </p> <p> <span> לגשת לעזרה מקצועית מיידית. אם האדם מסוכן לעצמו או לסביבה , לצערי מאשפזים בכפיה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> לסיכום- </strong> <strong> <br/> </strong> <span> <span> אדם הקרוב אליכם עובר התקף פסיכוטי? <br/> הסתכלו עליו בעין חומלת- הוא סובל ועוד ישלם מחירים בעתיד על ההתנהגות שלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נסו לא לשפוט אותו, לא להתרחק ממנו. </span> </span> </p> <p> <span> או לפחות- כשההתקף יעבור, אל תנתקו קשר, כי עבורו זו חווית נטישה, וזה כואב מאוד </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 28 Oct 2025 12:52:22 GMT https://www.daffynaorkasio.com/psychotic-attack פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-body-and-mind-cptsd <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבינים שהקשר בין הגוף לנפש הוא לא משהו רוחני בלבד, וניתן לראות יותר ויותר מקרים בהם משברים נפשיים גורמים לבעיות פיזיות בגוף. </span> </span> <span> <br/> כשאנחנו עוברים חוויות קשות לאורך זמן , במיוחד טראומות מתמשכות בילדות או בבגרות - הנפש שלנו מגיבה בצורה של סימפטומים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אבל גם הגוף מגיב יחד איתה, ולכן נראה יותר ויותר בעיות/מחלות/מגבלות פיזיות <br/>   <br/> המחלה הבולטת ביותר שמיוחסת למתמודדי פוסט טראומה מורכבת היא </span> <span> <span> </span> </span> <strong> פיברומיאלגיה </strong> <span> - </span> </p> <p> <span> תסמונת המתבטאת בכאבים מפושטים בכל הגוף, עייפות כרונית, בעיות שינה ורגישות יתר. <br/> אנשים שסובלים מפיברומיאלגיה מתארים תחושה שהגוף כולו "צועק" כאב, דבר שמעכיר משמעותית על איכות החיים. <br/> המתסכל מכל, הוא שלא מוצאים שום הצדק/סיבה רפואית ברורה למחלה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פוסט-טראומה מורכבת </span> <span> <span> </span> </span> <span> מתפתחת כאשר אדם עובר טראומה מתמשכת, ויש חשיפה מתמשכת למצוקה ולסטרס. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> המפגש בין גוף לנפש </strong> </p> <p> <span> מחקרים מראים שחוויות טראומטיות משפיעות על מערכת העצבים, על המוח, ועל המערכת החיסונית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כאשר הגוף נמצא במתח כרוני ("מצב הישרדותי"), הורמוני דחק מופרשים לדם והמחיר של זה הוא- </span> </p> <ul> <li> <span> <span> </span> </span> <span> שרירים שמתכווצים </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> רמות הדלקת עולות <br/> </span> </li> <li> <span> המערכת ההורמונלית יוצאת מאיזון. </span> </li> </ul> <p> <span> התוצאה- </span> <span> <span> </span> </span> <span> כאבים, עייפות ותסמינים גופניים שנראים "חסרי סיבה רפואית", אך בעצם הם הדרך של הגוף לבטא את המצוקה הנפשית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה חשוב להכיר את הקשר בין הגוף והנפש? </strong> </p> <ul> <li> <span> כי אנשים רבים מסתובבים עם אבחנות גופניות מבלי לדעת שהשורש קשור גם לטראומה רגשית. </span> </li> <li> <span> כי הידיעה שיש קשר משחררת אשמה. זה לא "אני עצלנית" או "אני מפונקת" , אלא זו הנפש שמבקשת ריפוי, והגוף שמבקש הקשבה. </span> </li> <li> <span> כי הבנה עמוקה של החיבור בין גוף לנפש פותחת אפשרויות לריפוי , לא רק דרך תרופות, אלא גם דרך טיפול רגשי, וויסות מערכת העצבים, טכניקות כמו נשימה וחיבור מחודש לעצמי. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> המסע לריפוי מפיברומיאלגיה או מפוסט-טראומה מורכבת אינו פשוט, אבל הוא אפשרי. </strong> <span> <br/> הוא כולל שילוב בין הקשבה לגוף (מנוחה, תזונה, תנועה עדינה, נשימה) לבין עבודה נפשית-רגשית (טיפול, תמיכה, קהילה). </span> </p> <p> <span> <br/> ככל שאדם מצליח להחזיר לעצמו תחושת ביטחון וחיבור פנימי, כך הגוף מפחית בהדרגה את הקריאה לעזרה דרך הכאב <br/> </span> <span> מהניסיון שלי </span> <span> <span> </span> </span> <span> כמאמנת רגשית מומחית בטיפול במתמודדי פוסט טראומה, המצב מחמיר כשיש התנגדות /דחיה לקבל חלקים מאתנו. <br/> ככל שנתנגד ונכחיש חלקים מתוכנו, ככל שננסה להדחיק את הטראומה כך הכאב הפיזי יגדל. </span> </p> <p> <span> <br/> מוזמנים לעבור איתי </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/emotional-training"> תהליך רגשי תומך </a> <span> <span> </span> </span> <span> כדי להקל משמעותית על הכאבים הפיזיים. יש לי את הכלים לעזור לכם! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 24 Aug 2025 15:11:21 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-body-and-mind-cptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/silence-as-a-tool-for-punishment <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שתיקה ככלי להענשה היא אלימות לכל דבר </strong> <span> <br/> המאמר כתוב בלשון נקבה אך מתאים לכל המינים והמגדרים <br/> <br/> הרבה אנשים נוטים לחשוב שאלימות חייבת להשאיר סימנים על הגוף, זו טעות והמאמר הזה בא לנפץ את המיתוס הזה <br/> במאמר הזה אדבר על אלימות בצורה של שתיקה מכוונת, שתיקה רועמת <br/> <br/> שתיקה באופן כללי זה לא דבר רע, ולעתים זה אפילו מבורך. <br/> <br/> </span> <strong> אבל מה קורה כששותקים דווקא בזמן שבו נדרשת נוכחות? </strong> <span> <br/> מה קורה כשמישהו- </span> </p> <ul> <li> <span> שותק מול כאב שלך, מול פנייה שלך, מול שאלה ישירה? </span> </li> <li> <span> שותק בהפגנתיות כשאת מתפרקת מולו, כשאת סובלת או זקוקה לעזרה? </span> </li> <li> <span> שותק שוב ושוב, בדיוק כשאת מבקשת יחס והכי זקוקה שיראו אותך? </span> </li> </ul> <p> <span> כששתיקה הופכת לסוג של עונש זהו אקט אלים, ועשוי להעיד על מערכת יחסים רעילה. <br/> <br/> </span> <strong> בחוויה שלך, דרך השתיקה את חווה </strong> </p> <ul> <li> <span> שאת לא בסדר ומגיע לך להיענש </span> </li> <li> <span> שאת לא ראויה לתגובה/ לא ראויה בכלל </span> </li> <li> <span> שהרגשות שלך לא נחשבים </span> </li> <li> <span> שאת לא באמת קיימת עבור הצד השני </span> </li> <li> <span> שאת מיותרת, שאת כלום ושום דבר, שאת לא שווה את המאמץ להגיב אליך </span> </li> </ul> <p> <span> <span> כשאת חווה את התחושות האלו, זה בדיוק המקום שבו השתיקה מפסיקה להיות שקטה, והופכת לאלימות. <br/> <br/> </span> </span> </p> <p> <strong> למה זו אלימות? </strong> </p> <p> <span> כי היא פוגעת בדיוק באותו מקום שפגיעות "פיזיות" פוגעות בו- <br/> בערך העצמי, בתחושת הזהות, בקיום האנושי הבסיסי. <br/> <br/> השתיקה היא אקט של שליטה, של מחיקה, של פגיעה ובפועל- אקט של אלימות רגשית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> איך מרפאים את זה? </strong> </p> <ol> <li> <span> הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להפנים שכשיש שתיקה שחוזרת על עצמה, במיוחד במצבים שצוינו כאן- זו אלימות ואכזריות לכל דבר. ההכרה והתיקוף הם חלק נכבד בריפוי </span> </li> <li> <span> מבינים שהתגובה הזו אומרת משהו על האדם שמולך, לא עליך </span> </li> <li> <span> מחזירים לעצמך את הקול- תכתבי, תשתפי, תצעקי אם צריך (ומומלץ- לא מול אותו אדם הפוגע בך)   </span> </li> <li> <span> בחרי להיות מוקפת באנשים שמגיבים, שמתייחסים, שמדברים איתך, באנשים שרואים אותך </span> </li> </ol> <p> <br/> </p> <p> <strong> לסיכום </strong> </p> <p> <span> אם מישהו שותק מולך שוב ושוב, כשאת פונה אליו בלב חשוף, זה לא מקרה. זו בחירה. <br/> וכשזו הבחירה של הצד השני - מותר לך לבחור אחרת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם את מרגישה שהשתיקה הפכה לצורת תקשורת קבועה מולך, <br/> אם את מוצאת את עצמך הולכת לאיבוד בתוכה - את לא לבד. <br/> ואת לא באמת צריכה לצעוק כדי שישמעו אותך, את ראויה שיראו וישמעו אותך <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מוזמנת לשתף ולהשמיע את קולך ב </span> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563/" target="_blank"> קהילת הטראומה </a> <span> <span> שבניהולי <br/> או להצטרף לקורס </span> </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> יש לי אותי </a> <span> <span> ולקבל כלים להעלאת הערך העצמי, הצבת גבולות ויציאה מקשרים רעילים </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 07 Aug 2025 13:16:42 GMT https://www.daffynaorkasio.com/silence-as-a-tool-for-punishment אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/sexual-assault-victims-report-to-the-police <div data-rss-type="text"> <p> <strong> המאמר הזה מתייחס לפגיעה מינית במבוגרים/בגירים <br/> המאמר כתוב בלשון נקבה, אך מתייחס לכל המינים והמגדרים </strong> </p> <p> <strong> <br/> </strong> </p> <p> <span> <span> כאשר עולה בתקשורת מקרה של תקיפה מינית/אונס, השאלה הראשונה שחוזרת שוב ושוב לא פעם בטוקבקים, פוסטים, בדיונים ציבוריים <br/> או אפילו בקרב קרובים, היא- </span> </span> </p> <p> <strong> אם זה באמת קרה, למה היא לא הלכה להתלונן באותו רגע? <br/> או- למה היא שתקה כל כך הרבה זמן?? </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אלו שאלות שעשויות למוטט רגשית ולפגוע בשנית במי שכבר נפגעה. </span> <span> <span> <br/> אני מאמינה שהשאלה נשאלת מתום לב ובורות, ואשמח להסביר מה המורכבות שפגיעה מינית מייצרת, וכך אולי תבינו ותפסיקו לשאול </span> </span> </p> <p> <span> <span> את השאלה הזאת <br/> <br/> פגיעה מינית היא אירוע טראומטי.  <br/> נפגעות ונפגעים רבים כלל </span> </span> <strong> לא יכולים </strong> <span> <span> לגשת להתלונן ביום הפגיעה מכמה סיבות <br/> <br/>   </span> </span> <span> <br/> </span> <strong> מה קורה כשאדם נפגע מינית? </strong> </p> <p> <strong> 1. שוק/הלם ודיסוציאציה </strong> </p> <p> <span> במקרים של מצבי קיצון, כמו אונס/תקיפה מינית, הגוף והנפש נכנסים מיידית למצב הישרדותי של "קיפאון", בלבול או דיסוציאציה (ניתוק) <br/> במצב כזה, קשה לעבד את מה שקרה, קשה למצוא מילים, וכמעט בלתי אפשרי לצאת לפעולה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> 2. אשמה ובושה </strong> </p> <p> <span> פגיעה מינית כמעט תמיד מלווה בתחושות עמוקות של אשמה ובושה, גם כשהן אינן רציונליות. <br/> <br/> הנפגעת עשויה לשאול את עצמה:  <br/> אולי אני לא הייתי מספיק ברורה? <br/> למה בכלל הייתי שם?  <br/> למה לא התנגדתי? למה לא ברחתי? (במיוחד במצבים של קפאון בו לא היתה התנגדות/צעקה או יכולת לברוח) <br/> המחשבות האלו שותלות ספק עצמי ומנטרלות את היכולת לפנות לעזרה/להתלונן על הפוגע.ת <br/> אצל גברים, האשמה והבושה אפילו כבדים יותר, בשל חשש ל "פגיעה בגבריות" </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> 3. פחד מאי אמון, שיפוט או נקמה </strong> </p> <p> <span> רבים מהנפגעים חוששים ש- <br/> 1.לא יאמינו להם (במיוחד כשהפוגע הוא אדם מוכר, מוערך, או נמצא בעמדת כוח, כמו בן משפחה, מורה, בוס, חבר קהילה או מטפל) <br/> 2. יאשימו אותם (בעיקר נשים-למה הלכת לבד לבר? למה שתית? למה התלבשת כפי שהתלבשת?) <br/> 3. נקמה והשתקה- בין אם מצד הפוגע עצמו ובין אם מצד הסביבה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> 4. מערכת אטומה ומשחזרת טראומה </strong> </p> <p> <span> התלונה במשטרה כרוכה בתהליך בירוקרטי, הכולל חקירה- אקט משפיל או טראומטי בפני עצמו. המערכת אינה תמיד רגישה, ולעיתים קרובות נפגעות מתארות את הגשת התלונה כחוויה שנייה של פגיעה.  <br/> נשים נחקרות לעתים ע"י שוטרים גברים, לא רגישים בעליל, שנכנסים להן "לתוך התחתונים" עם שאלות חודרניות ולא רגישות- דבר המשפיל ומשחזר את הפגיעה הראשונית. <br/> מעבר לכך, יותר מידי תלונות נסגרות מ "חוסר ראיות" ולכן רבות חוששות שיאלצו "להוכיח" את הפגיעה או להתמודד עם חוסר פעולה מצד הרשויות </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> 5. עיבוד מאוחר של הפגיעה <br/> </strong> <span> קשור לסעיף הראשון של דיסוציאציה/קפאון יחד עם אלמנט נוסף של הדחקה </span> </p> <p> <span> <span> בחלק מהמקרים, רק </span> </span> <strong> שנים </strong> <span> <span> אחרי הפגיעה מצליחים הנפגעים להבין לעומק מה קרה להם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לעיתים הם נותנים שם/תיקוף למה שחוו רק לאחר שיחה, טיפול, חשיפה לפוסט, כתבה או סיפור דומה. עד אז הם פשוט "שמו את זה בצד", </span> </span> </p> <p> <span> מתוך מנגנון הישרדותי שמגן על הנפש. <br/> לעתים הם מנוהלים ע"י תסמיני פוסט טראומה ולא מבינים את הקשר הישיר לפגיעה שעברו. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> 6. תלות כלכלית או רגשית בפוגע </strong> </p> <p> <span> <span> כאשר הפוגע הוא בן זוג, הורה, בוס או דמות סמכות אחרת, יש לעיתים תלות חזקה - כלכלית, פיזית או רגשית - שמקשה מאוד על האפשרות להתעמת, להתלונן או אפילו להודות שקרה משהו אסור <br/>   <br/> </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז, אחרי שקראתם את המאמר הנ"ל, בפעם הבאה שאתם נתקלים בנפגעת, שמתלוננת, גם אם זה שנים אחרי, </span> </span> </p> <p> <span> בבקשה אל תשאלו אותה למה לא התלוננת <br/> הדבר הנכון לעשות הוא לפרגן ולהעצים אותה, על כך שעכשיו היא מעזה להתלונן, ואם אפשר, גם לתמוך בה רגשית </span> </p> <p> <span> <span> אם נפגעתן (במיוחד פגיעות ממושכות, או חוזרות ונשנות) ואתן חוות </span> </span> <a href="/cptsd-symptoms"> תסמינים של פוסט טראומה מורכבת </a> <span> <span> <br/> אתן מוזמנות לבדוק אם </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> הקורס שלי למתמודדי פוסט טראומה מורכבת </a> <span> <span> , מתאים לכן </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 07 Aug 2025 12:54:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/sexual-assault-victims-report-to-the-police אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/ways-to-ground-yourself-during-emotional-overflow <div data-rss-type="text"> <p> <span> הטיפים ניתנו ע"י מתמודדים בקהילת פוסט הטראומה המורכבת שאני מנהלת (תודה על זה!) <br/>  אני אספתי אותם וריכזתי למאמר הזה </span> <span> <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> טבע ומה שקשור אליו- </strong> <span> <br/> -טיולים ארוכים ושקטים בקצב אישי במקומות שיש בהם כמה שיותר אדמה ועצים וכמה שפחות בני אדם <br/> - לשבת על ענפים <br/> - להישען על עצים  <br/> -לשבת על האדמה <br/> -לשכב על האדמה <br/> - לטבול בים ובמקורות מים נוספים <br/> - ללכת יחפה על אדמה <br/> - לשכב על הדשא <br/> - לשכב על חול הים   <br/> - לתפוס חזק בענף של עץ או להניח עליו את המצח <br/> -  להתבונן בפרחים, פרפרים <br/> - להקשיב לציוצי הציפורים <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> עיסוק עם הידיים- </strong> <span> <br/> - לגעת באדמה <br/> - לעבוד וליצור בחימר לסוגיו <br/> - לבשל/לאפות  <br/> -לצייר אלמנטים מהטבע בצבעי מים <br/> -להחזיק אבן/חפץ ביד <br/> - להחזיק קריסטל בשם אראגונייט <br/> -להחזיק קרח <br/> - עיסוי עצמי  <br/> -לטפוח על הגוף <br/> -כתיבה אינטואיטיבית- מה שעולה באותו רגע, בלי לעצור לחשוב <br/> - עיסוק בפלפון- להיכנס לוואטסאפ להתעדכן בהודעות <br/> - לשים משהו קר וחם לסירוגין על הלחיים או המצח <br/> - גומייה צמודה על היד, למשוך בה בשעת הצורך <br/> -סימולטור נהיגה על המחשב <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> עבודה עם הגוף- </strong> <span> <br/> -לנשום נשימות הרגעה <br/> - לשקשק את הגוף <br/> - לבצע מתיחות  <br/> -לתופף על הגוף <br/> - לקפוץ במקום ולנער את הגוף <br/> -להיכנס למקלחת קרה <br/> -לשכב על רצפה קרה <br/> - ללכת הליכה מהירה <br/> - לצאת החוצה ולראות שהעולם ממשיך <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> עבודה עם הפה- </strong> <span> <br/> -לשיר <br/> -להשמיע קולות <br/> -להמהם <br/> -לזמזם <br/> -לחזור על מנטרות קבועות, כגון- "אני בטוחה עכשיו", או סתם ג'יבריש <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> להריח- </strong> <strong> <br/> </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> -שמן אקליפטוס/ יסמין/ לימון <br/> -נרות/ סבונים בריח האהוב <br/>   <br/> </span> <strong> להקשיב למוזיקה- </strong> <span> <br/>  -שמחה <br/>  -מוזיקה קלאסית <br/> -מוזיקה קצבית <br/> -אלקטרונית  <br/> - שירים מדיטטיביים כמו "אנא בכוח" <br/>   </span> <span> <br/> </span> <strong> עבודה עם הדמיון (מומלץ בעיניים עצומות) </strong> <span> <br/> - לדמיין את עצמי בתוך קובייה הצבע שלה משתנה בהתאם למשאבים שלהם אני זקוקה <br/> -לשים על עצמי הגנות מכל סוג שהו (מגן דוד, מרכבה) או- <br/> -לדמיין את עצמי מוקפת בענן דמויי צמר גפן בצבע שמרגיע אותי. הענן הזה יוצר מחיצה והפרדה ביני לבין העולם החיצון <br/> -להזכיר לעצמי שאני במקום בטוח כרגע <br/>   </span> <strong> <br/> עוגנים מתוך עולם הנ.ל.פ- </strong> <strong> <br/> </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> -לתאר בקול 5 דברים שאני רואה מסביבי <br/> -לבצע סריקה איטית של הגוף <br/> -ליצור חיבור עם כפות הרגליים על הקרקע ולשים לב לתחושת משקל הגוף </span> <strong> <br/> </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> -ללחוץ אצבע ואגודל יחד </span> <strong> <br/> <br/> </strong> </p> <p> <strong> כדי להוריד מפלס ניתוקים /הצפות, יש לבצע באופן קבוע- </strong> <span> <br/> -לשחרר מסכים, לפחות שעה לפני השינה <br/> -טיפולים קבועים במגע- שיאצו, טווינא, רפלקסולוגיה <br/> -טיפול אנרגטי <br/> -תזונה- מרק עצמות, הרבה שורשים (תפו"א, בטטה, גזר, סלק, שורש סלרי וכו)  <br/> -להיפגש כמה שיותר עם חברים/ מכרים <br/> - לשהות במחיצת ילדים קטנים <br/> - למרוח שמנים טבעיים כמה פעמים ביום </span> <strong> <br/> <br/> בקורס " </strong> <a href="/I-have-myself-cptsd"> <strong> יש לי אותי </strong> </a> <strong> " תרכשו כלים שונים להתמודדות עם דיסוציאציה ותסמיני פוסט טראומה אחרים. </strong> </p> </div> Sat, 19 Jul 2025 19:47:35 GMT https://www.daffynaorkasio.com/ways-to-ground-yourself-during-emotional-overflow פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-cptsd-and-adhd <div data-rss-type="text"> <p> <span> אנשים רבים שמאובחנים עם פוסט-טראומה מורכבת (CPTSD) מרגישים שהם לא מצליחים להתרכז, מתפזרים, <br/> מתחילים מיליון דברים בלי לסיים, לא מצליחים להתמקד או מאבדים את הסבלנות וההתארגנות מול משימות יומיומיות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב נוירו-התפתחותי שמתחיל בילדות ומשפיע על יכולת הריכוז, הסבלנות, הארגון והוויסות. <br/> פוסט-טראומה מורכבת (CPTSD) נגרמת כתוצאה מחשיפה חוזרת ונשנית למצבי סכנה, השפלה ו/או חוסר אונים/הזנחה- | </span> </p> <p> <span> בעיקר בילדות, והיא משפיעה עמוקות על תחושת הערך העצמי, על ויסות רגשי ועל קשרים בינאישיים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> איך פוסט טראומה מורכבת משפיעה על היכולת לקשב וריכוז/ סדר וארגון? </strong> </p> <ol> <li> <span> <span> </span> </span> <span> כשיש הצפות רגשיות + מצבי דיסוציאציה האמיגדלה מופעלת (החלק במוח שאחראי לתפקד במצבי קיצון) והמוח הקדם מצחי <br/> (האחראי על פעולות קוגנטיביות כמו סדר וארגון) נכנס למצב "שינה". <br/> וכך נראה בעיות בסדר וארגון, שכחה של משימות, קפיצה מנושא לנושא, קושי בהתארגנות </span> </li> <li> <span> כשאנשים נמצאים במצב של דריכות מתמדת לגבי הקיום שלהם, והם מוצפים במחשבות כגון- "האם רואים אותי?" "כולם נגדי" <br/> "אני לבד מול העולם", המון אנרגיה ומשאבים מופנים למצב הישרדותי, וכך יוצא שקשה מאוד להתרכז במשימות יומיומיות פשוטות. <br/> כל אינטראקציה עם הסביבה עשויה לאיים, להשתבש ולהתיש </span> </li> <li> <span> לאנשים עם פוסט טראומה מורכבת יש היפוקמוס קטן יותר מלאנשים ללא טראומות ברקע (הקורטיקוסטרואידים- הורמוני הדחק שמופרשים במצבי סטרס ופחד מנוונים אותו) <br/> ההיפוקמוס הוא החלק במוח האחראי על הזיכרון וההתמצאות במרחב. <br/> כשהוא מוקטן הגיוני שנצפה בבעיות זיכרון, קושי בהתמצאות במרחב ובלבול בזמן או במקום <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/the-hippocampus-how-trauma-affects-our-brain"> (למאמר המורחב על השפעת ההיפוקמפוס על החיים בצל הטראומה) </a> <span> <br/>   </span> </li> </ol> <p> <strong> מדוע זה חשוב? </strong> </p> <p> <span> אנשים עם פוסט טראומה מורכבת עלולים לקבל אבחנה של ADHD (לפעמים בצדק, אבל לפעמים בטעות) <br/> אבחנה שגויה עלולה להוביל לטיפול שאינו מתאים-למשל, תרופות שמגבירות דריכות במקום להרגיע. <br/> הפרעות קשב וריכוז הן סימפטום פוסט טראומטי ואי אפשר להתעלם מהשורש הרגשי-טראומטי שזקוק לריפוי. <br/> </span> </p> <p> <span> מהצד השני, קיימים גם לא מעט אנשים שסובלים מטראומה בעקבות מצבים קודמים של ADHD, ילדים שקראו להם עצלנים, ירדו עליהם, <br/> הקניטו אותם ובכך נוצרה טראומה מתמשכת </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז מה עושים? </strong> </p> <ol> <li> <span> לא ממהרים לאבחן </span> <span> - </span> <span> <span> </span> </span> <span> חשוב לערב אנשי מקצוע שמכירים את שני התחומים: גם טראומה מורכבת וגם הפרעת קשב. </span> </li> <li> <span> בודקים את ההיסטוריה </span> <span> - </span> <span> <span>   </span> </span> <span> האם יש טראומות ברקע? </span> </li> <li> <span> מקשיבים לגוף ולרגש </span> <span> - כשקושי בריכוז מגיע עם ניתוק רגשי, פלאשבקים, או חרדה חברתית עמוקה- כדאי לבחון את האופציה של CPTSD  </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> טיפול מותאם אישית </span> <span> -לעיתים צריך טיפול רגשי-גופני עמוק, ולעיתים שילוב עם טיפול תרופתי- כל מקרה לגופו. </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לסיכום </strong> </p> <p> <span> אם אתם מרגישים מוצפים, מוסחים, מבולבלים או כאילו "אין לכם מוח", ייתכן שאתם סוחבים לא רק קושי נוירולוגי- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אלא גם כאב נפשי עמוק שלא קיבל מענה. זה לא אומר שאתם עצלנים או מפוזרים. זה אומר שיש סיכוי גדול שיש ברקע טראומות, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וכדאי לעבד אותן ולטפל בהן <br/> הבשורה הטובה היא שהמוח גמיש, ועם עבודה נכונה אפשר לשפר את יכולות הקשב והריכוז, הסדר והארגון </span> <strong> <br/> <br/> מוזמנים ללמוד איך אפשר לשפר את הזכרון </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> <strong> בקורס "יש לי אותי" </strong> </a> <strong> <br/> ואם הנכם מעוניינים ב </strong> <a href="/emotional-training"> <strong> תהליך פרטני </strong> </a> <strong> , דברו איתי </strong> </p> </div> Mon, 07 Jul 2025 18:14:43 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-connection-between-cptsd-and-adhd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-hippocampus-how-trauma-affects-our-brain <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אחד האתגרים הגדולים של מתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת (CPTSD) הוא התחושה שמשהו במוח "לא עובד כמו שצריך"- <br/> בעיות זיכרון, בלבול, תחושת ניתוק, קושי להתמצא בזמן ובמרחב או קושי להבין מה קרה מתי. <br/> <br/> אם אתם מזדהים עם התחושות האלו- חשוב שתדעו שיש  לזה הסבר מוחי עמוק, והוא מתחיל באזור קטן ורגיש שנקרא </span> </span> <strong> היפוקמפוס </strong> <span> . <br/> </span> <span> <br/> </span> <strong> מהו ההיפוקמפוס </strong> <strong> ? </strong> </p> <p> <span> ההיפוקמפוס הוא חלק מהמערכת הלימבית במוח (חלק ממערכת העצבים) <br/> </span> <span> והוא אחראי על: </span> </p> <ol> <li> <span> זיכרון </span> <span> - למשל איפה שמנו את המפתחות, מה קרה אתמול.. </span> </li> <li> <span> התמצאות במרחב </span> <span> - <br/> הוא מסייע להתמצא בסביבה,  לדעת איפה אתם נמצאים, לאן אתם הולכים ואיך להגיע ממקום למקום.  <br/> (למשל, כשאתם זוכרים איך להגיע הביתה- ההיפוקמפוס מעורב בזה) </span> </li> <li> <span> אינטגרציה של מידע </span> <span> <br/> ההיפוקמפוס משלב מידע שמגיע מאזורים שונים במוח ויוצר ממנו זיכרון אחיד. <br/>  הוא לא "מאחסן" את הזיכרון, אלא משמש כמעין תחנת עיבוד לפני שהמידע נשמר באזורים אחרים במוח. <br/> בפועל, הוא עוזר לנו "לארוז" את הזיכרון בתוך סיפור שלם- מה קרה, באיזה סדר ואיך הרגשנו <br/> הוא כמו הספרנית של המוח -מקבלת את המידע מהיום, ממיינת, מסדרת, ושולחת אותו למקום המתאים לאחסון </span> </li> <li> <strong>   </strong> <span> תפקידים רגשיים </span> <span> <br/> ההיפוקמפוס עובד בשילוב עם האמיגדלה (שמעבדת רגשות כמו פחד),  <br/> לכן יש ביכולתו לשלב בין מידע רגשי לבין זיכרון,  <br/> זו הסיבה שזיכרונות רגשיים חזקים (כמו טראומה) נחרטים עמוק יותר בזיכרון </span> </li> <li> <span> הבנת </span> <span> <span> </span> </span> <span> רצף של זמן </span> <span> <span> (מה קרה קודם ומה אחר כך) </span> </span> </li> </ol> <p> <br/> </p> <p> <strong> אבל מה קורה כשיש טראומה? </strong> </p> <p> <span> במחקרים רבים נמצא ש </span> <strong> חשיפה ממושכת לטראומה ומצבי קיצון </strong> <span> - במיוחד טראומה בילדות- גורמת להיפוקמפוס להתכווץ בגודלו. <br/> המשמעות של זה בפועל: </span> </p> <ul> <li> <span> קושי ביצירת זיכרונות חדשים (אמנזיה אנטרוגרדית) </span> </li> <li> <span> חוויות נזכרות בצורה מקוטעת או מעורפלת </span> </li> <li> <span> תחושת בלבול בזמן ובמרחב או ניתוק מהמציאות <br/> לעיתים מופיעים </span> <strong> </strong> <span> פלאשבקים שבהם המוח לא יודע האם הזיכרון שייך לעבר או קורה עכשיו- <br/> ההיפוקמפוס מאבד את היכולת שלו "לסמן" למוח מתי חוויות הסתיימו. <br/>  זו אחת הסיבות שאנשים עם פוסט-טראומה מרגישים שהעבר "רודף אותם", גם כשעברו שנים. </span> </li> <li> <span> <span> קושי להרגיש </span> </span> <span> בטוחים בהווה </span> <span> , גם כשאין איום ממשי </span> </li> </ul> <p> <span> <span> כל אלו אגב, קורים גם אחרי אירוע מוחי, ולכן </span> </span> <strong> פוסט טראומה היא הפרעה נוירולוגית ולא מחלה/בעיה נפשית! </strong> <span> <br/>   <br/> </span> <span> הבשורה הטובה היא שהמוח גמיש וההיפוקמפוס יכול להשתקם! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז מה אפשר לעשות? </strong> </p> <ul> <li> <span> <span> בקורס </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> "יש לי אותי" למתמודדי טראומות מורכבות </a> <span> <span> תלמדו איך להרחיב את ההיפוקמפוס ולשפר את הביצועים שלכם בכל תחום בחיים. <br/> </span> </span> </li> <li> <a href="/emotional-training"> טיפול/אימון רגשי </a> </li> <li> <span> מדיטציה, מיינדפולנס, תרגילי נשימה ותרגולי נוכחות וקרקוע </span> <span> - </span> <span> <span> הוכחו במחקרים כמשפרים את התפקוד של ההיפוקמפוס ומסייעים בשיקום הזיכרון. </span> </span> </li> <li> <span> כתיבה, יצירה, ריקוד ותנועה </span> <span> - </span> <span> <span> כל מה שעוזר לייצר הקשרים חדשים במוח ולבטא חוויות פנימיות, עשוי לתרום להתארגנות מחודשת של ההיפוקמפוס. </span> </span> </li> <li> <span> קהילה תומכת </span> <span> <span> - קשר עם אנשים שעברו חוויות דומות הוא קריטי, כי הוא מאפשר למוח לעבור מתגובה הישרדותית למקום רגוע ומקבל. <br/> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563?locale=he_IL" target="_blank"> מוזמנים להצטרף לקהילת הטראומה שלי </a> <span> <br/>   </span> </li> </ul> <p> <strong> לסיכום- זה לא אתם, זו הטראומה </strong> </p> <p> <span> <span> אם אתם מרגישים שאתם שוכחים כל הזמן, לא מצליחים לזכור מה קרה באמת, או מרגישים מנותקים- זה לא בגלל שאתם לא בסדר. <br/> זה המוח שלכם שפעל בדיוק כמו שצריך כדי </span> </span> <strong> לשמור עלייכם בחיים </strong> <span> <span> בתוך מציאות בלתי נסבלת. <br/> ועם הזמן, עם הכלים הנכונים, עם הקשר הנכון- המוח יכול לרפא את עצמו. </span> </span> <strong> <br/> </strong> </p> </div> Mon, 07 Jul 2025 18:03:15 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-hippocampus-how-trauma-affects-our-brain פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/fear-of-authority-figures-cptsd <div data-rss-type="text"> <p> <span> פחד מגורמי סמכות הוא תופעה נפוצה אצל מתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת. <br/> לא מדובר כאן בתחושת אי נוחות מול סמכות פורמלית כמו רופא, מורה/מרצה או בוס, <br/> אלא בתחושות עמוקות של חרדה, שיתוק, הימנעות, ריצוי, התרפסות ולעתים אף זעם בלתי נשלט <br/> במאמר הזה אסביר ממה זה נובע </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה דמויות סמכות מפעילות את מערכת ההישרדות? <br/> <br/> </strong> </p> <ol> <li> <span> <span> </span> </span> <strong> חוסר אמון/בטחון בסיסי </strong> <strong> - </strong> <span> <br/> אצל רבים מהמתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת, הילדות לוותה בתחושת חוסר ביטחון קיומי מול דמויות הסמכות הראשוניות-   <br/> הורים, מטפלים או אנשי חינוך. <br/> כשהמבוגר שאמור היה להגן, להכיל ולאהוב- התנהג באופן לא צפוי, שיפוטי, מתעלל או מזניח- <br/> המוח של הילד לומד לזהות סמכות כסכנה. <br/> לכן, כשאותו ילד יתבדר, ויבקש עזרה ממטפל, ישב מול בוס בישיבה שגרתית או יתבקש לתת חוות דעת בפורום כלשהו- <br/> מערכת העצבים עלולה להיכנס למצב הישרדותי: קיפאון (freeze), הימנעות (flight), ריצוי (fawn) או תקיפה (fight). <br/> <br/> </span> </li> <li> <strong> ערך עצמי נמוך </strong> <strong> - </strong> <span> <br/> אחד התסמינים המרכזיים בפוסט-טראומה מורכבת הוא </span> <span> <span> </span> </span> <span> פגיעה מתמשכת בתחושת הערך העצמי </span> <span> <br/> כשילד או ילדה גדלים בסביבה פוגענית- למשל עם הורה ביקורתי, נרקיסיסטי או מתעלל- הם מפנימים מסרים עמוקים של "אני לא מספיק", <br/> "אני לא שווה", או "משהו בי מקולקל/דפוק/פגום". <br/> תחושות אלו לא נעלמות כשהם מתבגרים, להפך, הן מתעצמות, מלוות אותם ויוצרות בסיס רעוע למפגש עם גורמי סמכות. <br/> כאשר אדם חי בחוויית ערך עצמי נמוך, הוא לא באמת מרגיש שווה ערך למי שמולו. הוא נכנס מראש למצב של נחיתות, <br/> תוקפנות או ריצוי, כי הוא מאמין (לעיתים בלי להיות מודע לכך) שלסמכות יש את הכוח לקבוע אם הוא שווה, אם הוא מספיק, אם הוא ראוי, <br/> אם מותר לו להיות הוא עצמו. <br/> <br/> כאשר מבוגר שחי בחוויה של  ערך עצמי נמוך מגיע לסיטואציה מול דמות סמכות- מורה, בוס, רופא, עובד סוציאלי, <br/> או אפילו בן זוג דומיננטי- נוצרת הפעלה פנימית אוטומטית: </span> <strong> <br/> "הם יודעים יותר ממני", "הם בטח רואים עליי משהו לא בסדר", "עדיף שלא אתבטא כדי לא להיראות טיפש/בעייתי/מתנגד." </strong> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> ולכן כל מפגש עם מישהו שמייצג סמכות, מפעיל את הפחד להיחשף שוב כאדם "פגום", או קטן ,או חלש... <br/> הפחד הזה לא בהכרח נובע מהאדם שמולנו- אלא מהמנגנון הפנימי שהתעצב בילדות, <br/> כתגובה למצבים שבהם ביטוי עצמי, טעות או חוסר הסכמה נענו בענישה, השפלה או דחייה. <br/> הערך העצמי הנמוך הופך את דמות הסמכות לאיום- גם אם האדם שמולנו כלל לא מתכוון להפעיל כוח או לפגוע <br/> כל קורה שכל מחווה ניטרלית עלולה להיתפס כביקורת, אכזבה או אפילו סכנת נטישה.המתמודד נכנס למצב הישרדותי  מבלי להבין <br/> למה דווקא מפגש "תמים" כל כך הפחיד או הכאיב לו. <br/> </span> <strong> העבודה הטיפולית </strong> <span> <span> </span> </span> <span> תהיה לחזק ולהעלות את תחושת הערך העצמי. <br/> ואז, יהיה אפשר לפגוש סמכות בגובה העיניים, בלי לקטון מולה או להילחם בה. <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <strong> הצורך באישור חיצוני </strong> <strong> -  </strong> <span> <br/> מתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת לרוב מחפשים אישורים מבחוץ- <br/> מה יגידו, מה יחשבו, מה נכון. הקול הפנימי שלהם לא תמיד נגיש או מהימן בעיניהם, ולכן כל גורם סמכות נראה להם כמו אמת מוחלטת. <br/> זה יוצר תלות, בלבול, פחד לטעות ותחושת חוסר שליטה. <br/> </span> <strong> העבודה הטיפולית </strong> <span> <span> </span> </span> <span> כאן תהיה להחזיר למתמודד את הסמכות הפנימית שלו <br/> לעזור לו להרגיש שיש לו זכות לבחור, לחשוב, לטעות, להיות. <br/> וגם כאן- ככל שמתבסס ערך עצמי יציב, כך משתנה החוויה מול סמכות חיצונית- <br/> פחות פחד, פחות ריצוי, יותר הקשבה פנימה ותחושת חופש. </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> <strong> לסיכום </strong> </p> <p> <span> פחד מדמויות סמכות אצל מתמודדי CPTSD אינו פחד רציונלי, אלא תגובה עמוקה של מערכת העצבים שנבנתה מתוך הישרדות. <br/> הוא קשור קשר הדוק לחוויות ילדות מתמשכות של פגיעה, איבוד האמון וחוויית ערך עצמי נמוך. <br/> חיבור מחודש לעצמי, דרך חמלה פנימית ונתינת מקום לסמכות הפנימית- <br/> ניתן לשחרר את הפחד הזה ולהחזיר את החופש לבחור, החופש לבטא ולהביע את עצמנו בעולם, <br/> גם מול דמויות שנראו פעם כל־יכולות ומפחידות. </span> <strong> <br/> <br/> על מנת להעלות את הערך העצמי, בחרו את המסלול המתאים לכם- </strong> </p> <ol> <li> <a href="/I-have-myself-cptsd"> קורס לימוד קבוצתי בזום למתמודדי CPTSD </a> </li> <li> <a href="/emotional-training"> תהליך אישי/ פרטני איתי </a> </li> </ol> </div> Mon, 30 Jun 2025 18:53:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/fear-of-authority-figures-cptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-3 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> ההשלכות של פגיעות מיניות בילדות על נשים בבגרות </strong> <strong> <br/> </strong> <strong> חלק שלישי- </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> פגיעה מינית בתוך המשפחה או על ידי אדם מוכר/קרוב משפחה מטפל או כל דמות משמעותית <br/> שאמורה להגן, לאהוב ולטפל </strong> <span> <br/> </span> <span> <br/> בפגיעות מסוג כזה הנזק הוא עמוק ורב שכבתי <br/> מדובר לא רק בפגיעה בגוף, אלא בפגיעה בבסיס של כל מה שילדה מבינה ולומדת על אהבה, ביטחון, קשר וזהות <br/> נוצר </span> <span> <span> </span> </span> <strong> בלבול קיצוני </strong> <span> <span> </span> </span> <span> בין אוהב לאויב, בין אהבה לאלימות. <br/> כשאדם שפוגע הוא גם זה שאומר "אני אוהב אותך" הילדה תפתח בלבול שעשוי להמשך לכל אורך חייה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> האם אהבה היא דבר כואב? <br/> האם קרבה חייבת להיות כרוכה בבגידה ובשמירת סוד? <br/> איך מי שמכאיב לי אומר לי שהוא אוהב אותי? <br/> האם זה בסדר שמישהו עובר על הגבולות שלי גם אם הוא מחבק אותי אחר כך? <br/> <br/> בהרבה מקרים נוצרת חוויה של </span> <span> <span> </span> </span> <strong> פיצול </strong> <span> <br/> הילדה לא יכולה להכיל את זה שהאדם שהיא תלוי בו גם פוגע בה,  ולכן היא עשויה להעלים חלק מהחוויה כדי לשמור על תחושת שייכות, <br/> תחושה בסיסית של קיום. <br/> </span> <span> מצבים כאלו עשויים להוביל לדיסוציאציה ולאובדן זיכרון </span> <span> <span> <br/> חוויה של- </span> </span> <span> <span> </span> </span> <span> "אני לא באמת פה" </span> <span> <br/> או- </span> <span> <span> </span> </span> <span> "זה לא קרה לי, זה קרה למישהי אחרת" </span> <span> <br/> הדיסוציאציה תאפשר לה לחיות חיים לכאורה רגילים, ללכת לגן/בית הספר ולתפקד <br/> <br/> פגיעות ע"י קרוב/ים יוצרות </span> <span> <span> </span> </span> <strong> פגיעה בסיסית באמון </strong> <span> <span> </span> </span> <span> וביכולת ליצור קשרים. <br/> אם מי שאמור להיות המקום הכי בטוח מתגלה כמסוכן, יהיה קשה מאוד לסמוך על אנשים בעתיד <br/> הילדה לומדת שהעולם הוא מקום בוגדני, שאי אפשר לסמוך או להשען על אף אחד באמת. <br/> בהרבה מקרים נראה </span> <span> <span> </span> </span> <strong> בידוד וחרדה חברתית </strong> <span> . <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פגיעות מקרובים עלולים ליצור מצב בו הילדה תחיה מתוך אמונה ש "אם אין אני לי מי לי" היא תתקשה לבקש עזרה במהלך כל חייה. <br/> </span> <strong> שחזור מערכות יחסים רעילות </strong> <span> <span> </span> </span> <span> לאורך החיים <br/> </span> <strong> אשמה ובושה עמוקה </strong> <span> - ילדות רבות מרגישות שהן הביאו את זה על עצמן, שהן היו "ילדות רעות" (לעתים זה אף נאמר להן), שהן עשו משהו לא בסדר, שהן משכו תשומת לב או שיתפו פעולה. <br/> כמובן שהאשם לעולם איננו בילדה אבל התודעה הילדית לא יודעת את זה, ואם המסר הזה לא מתוקן, לאורך השנים האשמה הופכת לחלק מהזהות. <br/> </span> <strong> הגנות רגשיות חזקות מאוד. </strong> <span> <span> </span> </span> <span> כדי לשרוד ילדים מפתחים הגנות- דיכוי הרצון האישי עד למחיקת הרצון, קושי לזהות צרכים, ניתוק רגשי, ריצוי, הקטנה, רצון להעלם <br/> במצבים כאלו נראה קשיים בביטוי עצמי, קשיים אדירים בהצבת גבולות, <br/> בעיות קשב וריכוז, בעיות אלימות. <br/> <br/> ובכללי- כל התסמינים שנכתבו </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women"> בחלק הראשון של המאמר </a> <span> - <br/> המנגנונים האלה אולי הצילו את הילדה בעודה נפגעת, אבל בחיים הבוגרים הם עלולים להפוך לסוג של כלא. <br/> </span> <span> <br/> </span> <strong> מה יכול לעזור בריפוי? </strong> </p> <ul> <li> <span> קהילת שווים </span> <span> <span> - הידיעה שאת לא לבד, ההבנה שיש עוד אנשים שעברו את זה, שחווים את אותם סימפטומים והידיעה והתקווה שאפשר להשתקם. </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563/?ref=share&amp;mibextid=NSMWBT"> הצטרפו לקהילת הפוסט-טראומה בניהולי </a> </li> <li> <a href="/emotional-training"> עיבוד רגשי </a> </li> <li> <span> לימוד מחדש איך לייצר מערכות יחסים תקינות </span> </li> <li> <span> טיפול אישי וקבוצתי </span> </li> <li> <span> חיבור לגוף ותחושת שליטה מחודשת <br/> </span> </li> <li> <span> ריפוי דרך הגוף כמו </span> <span> - יוגה תרפיה, מגע מודע, תנועה- כל אלו עשויים להחזיר תחושת בעלות על עצמך <br/> </span> </li> <li> <span> שיקום הגבולות- </span> <span> <span> </span> </span> <span> הבנה של מה מתאים לך ומה לא ואיך להציב את הגבולות <br/> </span> </li> <li> <span> פיתוח קשר מיטיב עם הילדה הפנימית </span> <span> - אותה ילדה שלפעמים התנתקה, אותה ילדה שלעתים את חשה אליה סלידה ודחייה. <br/> הילדה הזאת זקוקה לאהבה לביטחון ולידיעה שהיום עד כאן בשבילה. </span> <strong> <br/> </strong> </li> </ul> </div> Tue, 17 Jun 2025 14:55:32 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-3 פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-2 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> ההשלכות של פגיעות מיניות בילדות על נשים בבגרות </strong> <strong> <br/> </strong> <strong> חלק שני </strong> <strong> - מיניות מוחצנת ושימוש בגוף כמנגנון שליטה </strong> <span> <span> <br/>   </span> </span> <span> <br/> אחת ההשלכות הפחות מדוברות של פגיעות מיניות בילדות היא דווקא הצד השני של ההסתגרות והניתוק- מיניות מוחצנת, מוגזמת או מבלבלת. <br/> זו הסיבה שנראה הרבה מקרים של ילדות שנפגעו, ש"בוחרות" לעסוק בזנות או ביחסי מין אלימים/סאדו מאזו וכולי, או יחסי מין לא בטוחים, <br/> עם פרטנרים רבים ומתחלפים <br/>   <br/> אישה שנפגעה בילדות עשויה להשתמש בגוף שלה ככלי שדרכו היא יכולה להשפיע, לזכות באהבה ובשליטה <br/> היא תשתמש במיניות כדי להרגיש בעלת ערך כי ככה לימדו אותה מגיל צעיר <br/> היא חשה שליטה מלאה מתוך השימוש במיניות מוחצנת. <br/> יש כאן ניסיון של המוח להפוך את הטראומה לכוח (בהרבה מקרים באופן אוטומטי, אפילו מבלי להבין את זה) <br/>   <br/> ממקום של איבוד שליטה על הגוף בעבר, המיניות בבגרות יכולה להפוך לדרך להחזיר לעצמה שליטה על מה שנלקח ממנה בכפייה. <br/> הנפגעת תרצה לשלוט בסיטואציות, לשלוט בפרטנרים שלה, "להשתמש ולזרוק", להכאיב ולייצר תלות שלהם בה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אצל נשים שנפגעו מינית בילדות וחוו פלישה למרחב האישי, המלווה בכאב פיזי ונפשי, יש חלק בנפש שצועק- <br/> </span> <span> "אם אני אהיה זו שבוחרת, יוזמת ומובילה אולי זה יפסיק לכאוב כך" </span> <span> <br/> המיניות יכולה להפוך לכלי עוצמתי, לזירה של שליטה- </span> <span> <br/> "אני מחליטה מי נוגע בי ומתי, אני מחליטה מתי זה מתחיל ומתי זה נגמר" </span> <span> <span> <br/> זהו ניסיון לשכתב את הסיפור, להפוך את מה שנעשה לי למשהו שאני עושה <br/> השליטה הזאת, גם אם נותנת אשליה של ביטחון לרוב </span> </span> <span> לא מביאה ריפוי </span> <span> <span> . <br/> לעתים רבות היא משאירה את הגוף בעמדת כוננות, כי גם כשהכל בהסכמה, בתוכי אני עדיין לא באמת נוכחת. <br/> והעיסוק בשליטה גוזל הרבה מאוד אנרגיה <br/>   <br/> חשוב לציין שמתחת למיניות המוחצנת לרוב נמצאים כאב, בדידות, בלבול ותחושת ריקנות. <br/> בהרבה מקרים, אחרי מגע מיני עולים רגשות אשמה, בושה או סלידה מהגוף <br/> לעתים רבות המיניות לא באמת מביאה עונג אלא משאירה חותם נוסף של חוסר ערך. <br/> <br/> השלב הראשון בריפוי יהיה </span> </span> <strong> הבנה שזו לא התמכרות למין ולא בעיה בהתנהגות. </strong> <span> <br/> זו תגובה טראומטית- זו הילדה של אז שמנסה בדרך היחידה שידעה להשיג קרבה, אהבה, שליטה או אפילו תחושת קיום <br/> עבור הריפוי יהיה חשוב להבין שהצורך בשליטה מינית הוא מנגנון הגנה, והוא בפועל תגובה הגיונית למצבים בהם אבד לה הכוח. <br/> (כמובן ש </span> <span> לטווח הרחוק מנגנון ההגנה הופך למנגנון חבלה עצמית </span> <span> ) <br/>   <br/> במקביל, אפשר גם ללמוד </span> <span> <span> </span> </span> <strong> לפתח מיניות בריאה </strong> <span> <span> , כזו שלא נובעת מצורך לשרוד או לשלוט אלא מתוך חופש, בחירה, הקשבה לגוף ונוכחות <br/> מסע הריפוי לא עובר דרך ויתור על עוצמה, אלא דרך </span> </span> <span> חיבור לעוצמה מסוג חדש </span> <span> - עוצמה שקטה, אוהבת, מחוברת- <br/> כזו שלא צריכה להוכיח כלום אלא פשוט להיות <br/> (ובמילים אחרות- העלאת הערך העצמי) </span> <strong> <br/> </strong> <span> <br/> </span> <a href="/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-3"> להמשך קריאה- חלק 3 </a> </p> </div> Tue, 17 Jun 2025 14:45:26 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-2 פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women <div data-rss-type="text"> <p> <strong>  מאחר ויש כל כך הרבה מה לכתוב על הנושא, חילקתי את המאמר לשלושה חלקים כדי שיהיה קריא, קליט ולא מעמיס </strong> <span> <span> <br/>   <br/> </span> </span> <strong> חלק ראשון </strong> <span> <br/> אדבר כאן </span> <span> <span> </span> </span> <strong> על תסמינים הנובעים מהפגיעות בילדות </strong> <span> <br/> המאמר כתוב בלשון נקבה, אך פונה לכל המינים והמגדרים <br/> <br/> </span> <strong> חשוב לי לציין- </strong> <span> <span> </span> </span> <span> לא כל מי שנפגעה זוכרת שנפגעה </span> <span> . <br/> * אצל חלק מהילדות מופעל מנגנון דיסוציאציה שגורם להן לשכוח (להלן  "זיכרונות מודחקים") <br/> חלקן נזכרות בגילאים מאוחרים (אם זה בחלום, פלאשבקים, רסיסי מידע שצצים בעקבות אירוע מטלטל) <br/> * חלק מהבנות נפגעות בגיל כה צעיר, בו אין אפשרות לזכור. <br/> אבל- </span> <span> <span> </span> </span> <strong> הגוף תמיד זוכר! </strong> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> כמעט אצל כל מי שנפגעה, בין אם היא זוכרת ובין אם לא, יתפתחו תסמיני פוסט טראומה מורכבת <br/> ( </span> <a href="/cptsd-symptoms"> לרשימת התסמינים לחצו כאן </a> <span> ) <br/> <br/> </span> <strong> לא כל אישה חווה את כל התסמינים. <br/> לכל אחת יש סיפור ייחודי, מנגנוני התמודדות שונים ורקע חיים שונה. </strong> <span> <br/>   <br/> כשילדה עוברת פגיעה מינית בגיל צעיר, בו עדיין לא נבנתה תחושת ביטחון בסיסית בעולם- <br/> ההשפעה יכולה להתבטא כמעט בכל תחום בחיים הבוגרים- <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <strong> פגיעה אנושה בערך העצמי </strong> <span> - תחושה שאני פגומה, מקולקלת <br/> <br/> </span> <strong>  - </strong> <strong> בושה ואשמה </strong> <strong> - </strong> <span> <span> </span> </span> <span> נשים רבות שנפגעו בילדות חווות בושה עמוקה. הן חיות בתחושה שהן אשמות במה שקרה להן, או בדברים שקורים להן בהמשך. <br/> בפגיעות מיניות בילדות המסר הלא מדובר הוא שהגוף שלך הוא לא שלך. את אובייקט. הילדה שבשלב המוקדם הזה אמורה לקבל ביטחון מהעולם, לומדת שהיא בעיה, שהיא לא ראויה, שהיא אשמה בכך שהיא נפגעת. <br/> אפילו אם זה לא נאמר בקול, הגוף והנפש סופגים את התחושה- משהו בי כנראה פגום אם זה קרה לי. <br/> בבגרות זה יכול להתבטא בביקורת עצמית אכזרית, שיפוטיות יתר כלפי עצמה ותחושה מתמשכת של בושה גם בלי סיבה ברורה.  <br/> ובעיקר </span> <span> <span> </span> </span> <strong> שנאה עצמית </strong> <strong> . </strong> <span>   <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <strong> קושי ביצירת גבולות </strong> <strong> - </strong> <span> <span> </span> </span> <span> פגיעה בגוף יוצרת בלבול עמוק בהבנת הגבולות. <br/> פגיעה מינית בילדות מערבבת בין מרחב פרטי לבין פלישה למרחב.  <br/> הילדה לא מבינה איפה נגמר הגוף שלה ומתחיל הרצון של האחר. <br/> במיוחד אם בבית מלמדים אותה שהגוף שלה פרטי, ובחוץ מישהו מחלל את הגוף שלה. <br/> כשהילדה צעירה מאוד היא לא תדע להגיד לא. <br/> התוצאה בבגרות היא  שכאישה היא תתקשה להרגיש מתי עוברים לה על הגבול. <br/> היא עלולה לוותר על עצמה כדי שיאהבו אותה או  להרגיש רע עם עצמה אם היא אומרת לא, להיכנס לקשרים שמבוססים על ניצול <br/> או חוסר הדדיות,  <br/> או- </span> <span> <span> </span> </span> <strong> לחוות </strong> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <strong> התפרצויות פתאומיות </strong> <span> <span> </span> </span> <span> אחרי תקופה של שתיקה כי הגבול נפרץ שוב ושוב <br/> <br/> </span> <span>   </span> <strong> - </strong> <strong> ריצוי-ויתור עצמי/ ויתור על הרצון שלי </strong> <span> -  קושי לומר לא (גם אם אומר לא, זה לא מבטיח שיקשיבו לי) הריצוי הוא נגזרת של בעיה עם גבולות <br/> <br/> </span> <strong>  - </strong> <strong> אתגרים במערכות יחסים אינטימיות </strong> <span> -  גם כשיש אהבה ובטחון הגוף עשוי להגיב בפחד, ניתוק או חוסר רצון למגע <br/> קירבה עשויה להרגיש כמו סכנה, גם אם הראש יודע שהיא לא  <br/> </span> <span> "אני אוהבת אותו אבל הגוף שלי נסגר" </span> <span>   <br/> אחת ההשפעות השקטות והכואבות ביותר של פגיעות בילדות זה הקושי להרגיש בטוחה בקרבה, במיוחד אינטימית. <br/> לפעמים דווקא במקום שבו אמורים להיות אהבה ובטחון הגוף מגיב כאילו הוא בסכנה / <br/> נשים רבות מתארות ניתוק בזמן מגע, גם אם הוא עדין. <br/> לעתים רבות נראה סלידה ממין או מהגוף בכלל, אישה שתגדיר את עצמה כ- א-מינית <br/> לעתים רבות נראה </span> <span> <span> </span> </span> <strong> חרדה </strong> <span> <span> </span> </span> <span> שמתעוררת דווקא ברגעים של אינטימיות- רגשית או פיזית, <br/> קושי לסמוך, קושי לתת אמון גם כשיש אהבה <br/> זה מאוד מבלבל כי הראש אומר שהכל בסדר אבל הגוף מתכווץ, נעלם, מתנתק <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <strong> תסמינים גופניים ונפשיים כגון </strong> <span> - </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> חרדות, דיכאון, פיברומיאלגיה, התקפי זעם, דיסוציאציה, אנדומטריוזיס, מחלות אימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו, כאבי בטן, כאבי וסת חזקים, דימומים מחוץ לזמן הווסת.  <br/> תסמינים גופניים שהרפואה לא מוצאת להם הסברים, <br/> כאבי ראש, מיגרנות, בחילות, בעיות עיכול כאבים כרוניים כמו פיברומיאלגיה, עייפות תמידית <br/> </span> <strong> הגוף מדבר את מה שהנפש ניסתה לשכוח. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <strong> סטרס ודריכות תמידית </strong> <span> - </span> <span> <span> </span> </span> <span> פגיעות מיניות בילדות נוטות לייצר עומס רגשי כה חזק עד שהמערכת כולה נכנסת למצב הישרדות מתמשך וזה מתבטא בחרדות ותחושת לחץ תמידית. <br/> המערכת מגיבה כאילו הסכנה עדיין קיימת גם כשאין איום ממשי - הלב דופק, הנשימה נעצרת והגוף בטוח שהוא צריך לברוח <br/> כשהמערכת דרוכה כל הזמן נוצרות בעיות בהיפוקמפוס (שהוא אחראי על הזיכרון) <br/> ולכן נראה </span> <span> <span> </span> </span> <strong> בעיות זיכרון חמורות, בעיות קשב וריכוז </strong> <strong> . <br/> </strong> <span> מעבר לכך- שכשילדה נפגעת בגילאים צעירים רמת הקשב שלה והיכולת ללמוד קטנה משמעותית <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <span> לעתים נראה </span> <span> <span> </span> </span> <strong> הישגיות יתר </strong> <span> <span> </span> </span> <span> כדי להוכיח שמגיע לי מקום בעולם. אני שווה רק אם אני מצטיינת  </span> <strong> <br/> <br/> - </strong> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <strong> חיפוש מתמיד לאישור מבחוץ </strong> <span> <br/> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> - </strong> <strong> שחזור הפגיעה- </strong> <span>     </span> <span> משיכה למערכות יחסים שמחזירות את אותה תחושת חוסר ערך. <br/> נטייה לחזור ולהיפגע שוב ושוב, לעתים מתוך דיסוציאציה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <strong> -התקפי זעם או רגישות יתר </strong> <span> <br/> פגיעות לא מעובדות עלולות ליצור פיצוץ רגשי כאילו המיכל הפנימי גדוש ולא יכול להכיל שום דבר. <br/>   לפעמים זה יתפרץ מול בן/בת זוג, ילד או סתם מוכרת בסופר <br/> ולפעמים הזעם לא יוצא אלא מופנה פנימה נגד עצמך <br/> <br/>   </span> <strong> - </strong> <strong> דיסוציאציה- </strong> <span> <span> </span> </span> <span> אחת התגובות הכי חכמות של הנפש בזמן סכנה (שלא ניתן לברוח ממנה) הילדה עוזבת את הגוף, ומתנתקת. <br/> בבגרות זה מתבטא בתחושת ריחוף, קושי להתרכז או כאילו את לא ממש נוכחת בחיים שלך. <br/> לפעמים זה מגיע דווקא ברגעים טובים כי העונג עצמו מרגיש מסוכן <br/> </span> <span>   </span> <a href="/an-expression-of-dissociation"> עוד על דיסוציאציה אפשר לקרוא כאן </a> <span> <br/>   </span> <a href="/eating-disorders-ptsd"> <strong> הפרעות אכילה </strong> </a> <a href="/eating-disorders-ptsd"> - קראו כאן בהרחבה </a> <span>   <br/> </span> <a href="/self-sabotage-mechanism"> <strong> מנגנוני חבלה ופגיעה עצמית- </strong> </a> <a href="/self-sabotage-mechanism">   קראו כאן בהרחבה </a> <span> <br/>   <br/> חשוב להבין שכל אלו תגובות נורמליות לפגיעה לא נורמלית, </span> <span> <span> </span> </span> <strong> זה לא מעיד עלייך כלום! </strong> <span> <br/> התסמינים מעידים שהגוף שלך מחזיק זיכרונות שדורשים ריפוי. <br/> טראומה לא נעלמת. היא מאותת דרך התסמינים שציינתי כאן <br/> <br/> </span> <a href="/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women-part-2"> להמשך קריאה- חלק 2 </a> </p> </div> Tue, 17 Jun 2025 14:36:47 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-childhood-sexual-abuse-in-women פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/eating-disorders-ptsd <div data-rss-type="text"> <p> <span> הקשר בין הפרעות אכילה לפוסט-טראומה מורכבת (CPTSD) הוא עמוק ונחקר יותר ויותר בשנים האחרונות.  </span> </p> <p> <span> יש הרבה סיבות להפרעות אכילה, חלקן קשורות בדימוי גוף.  </span> </p> <p> <span> על זה לא אדבר כאן </span> </p> <p> <span> במאמר הזה אני מדברת על ה </span> <strong> קשר בין הפרעות אכילה לפוסט טראומה מורכבת. </strong> </p> <p> <span> או- איך חוויות טראומטיות ארוכות טווח יכולות לגרום/לייצר הפרעות אכילה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הסיבות להפרעות אכילה (מכל סוג שהן) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ol> <li> <span> שליטה </span> <span>   </span> </li> </ol> <ul> <li> <span> כשאדם נפגע (בעיקר פיזית או מינית, אבל לא רק- יכול להיות השפלות שהוא חווה) הוא מאבד שליטה על הגוף (בזמן הפגיעה) <br/> מעבר לכך, בהמשך חייו מתלווים לפגיעה גם סימפטומים שגורמים לאותו אדם להרגיש אבוד וחסר אונים ( </span> <a href="/cptsd-symptoms"> ראו – סימפטומים פוסט טראומטיים </a> <span> ) <br/> הדרך בה הרבה מתמודדים פועלים כדי להחזיר את תחושת השליטה על גופם ועל חייהם היא דרך שליטה ובקרה של מה נכנס/לא נכנס לגוף, וזה קורה באמצעות הרעבה או האבסה </span> </li> <li> <span> ילד שגדל בסביבה נרקיסיסטית, בה יש איסורים והגבלות על מזון, ברגע שהוא יגדל והאוכל יהפך לזמין הוא עשוי לפתח הפרעת אכילה. אם פעם היה אסור, היום אפשר לבחור מה, ומתי לאכול וזה מחזיר את תחושת השליטה בגוף ובחיים </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 2. </span> </span> <span> הענשה- חבלה עצמית </span> </p> <p> <span> לעתים קרובות אנשים שנפגעים חשים אשמה, בושה ושנאה עצמית. </span> </p> <p> <span>  הפרעות אכילה מכל סוג שהן מהוות סוג של ענישה- לפעמים את עצמי,  </span> </p> <p> <span> לפעמים הענשה של אדם קרוב (לא אכפת לכם ממני, אז אני ארעיב את עצמי ואולי סוף סוף תראו אותי ותדאגו לי) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 3. </span> </span> <span> רצון להיראות או להעלם </span> <span>   </span> </p> <p> <span> נערה שעברה פגיעה מינית ואמרו לה שהיא יפה, תעשה הכל כדי לחבל בגוף שלה. </span> </p> <p> <span> היא תרצה להעלם ע"י הקטנת וכיווץ הגוף, </span> </p> <p> <span>  או לחילופין היא תאכל יותר מידי, תשמין מאוד כדי לא להיחשב "מושכת" </span> </p> <p> <span> או תשמין כדי לזכות בחוויה ש"אני לא שקופה, שרואים אותי", "אני תופסת מקום/ יש לי מקום" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 4. </span> </span> <span> ניתוק מהגוף </span> </p> <p> <span> חוויות טראומטיות, בעיקר פגיעות פיזיות ומיניות, גורמות לעיתים קרובות לניתוק תחושתי מהגוף (דיסוציאציה) </span> </p> <p> <span>  במקרים כאלו האדם לא ירגיש רעב, שובע או כאב גופני באופן רגיל.  </span> </p> <p> <span> הפרעות אכילה מתפתחות לעיתים מתוך ניסיון להרגיש משהו – או לחילופין- לא להרגיש בכלל. </span> </p> <p> <span> 5.נחמה </span> </p> <p> <span> כשהצרכים הרגשיים של ילד לא נענים, במיוחד בגילאים הצעירים, הוא עשוי למצוא באוכל נחמה- האוכל נגיש, זמין </span> </p> <p> <span> ידוע שאוכל (בעיקר שומני או מתוק) מפעיל במוח את אותם אזורים שמופעלים בקשרים בריאים ומיטיבים- אוכל עוזר בהפרשת דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין </span> </p> <p> <span> אדם שיש לו מחסור רגשי עשוי להאביס את עצמו עד שירגיש תחושת מלאות פנימית </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 6. </span> </span> <span> אכילה רגשית </span> </p> <p> <span> <span> ילדים שגדלים בבתים בהם אין מקום להבעת רגשות, ייעזרו באכילה מופרזת כדי להרדים רגשות כמו כאב, בדידות כעס או פחד  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 7. </span> </span> <span> מערכת יחסים טראומטית עם הגוף </span> </p> <p> <span> הטראומות נרשמות בגוף. </span> </p> <p> <span>  גם אם האדם לא יזכור את הטראומה, הגוף זוכר ומבטא את הטראומה </span> </p> <p> <span> (דרך תגובות גופניות כגון בחילה, כאבי בטן, כאבים כרוניים או פלאשבקים )  </span> </p> <p> <span> במקרים של פגיעות מיניות נראה הרבה מקרים בהם המתמודדים מרגישים דחייה מהגוף, מפתחים כעס וניתוק מהגוף </span> </p> <p> <span>  הגוף נחווה כאויב. </span> </p> <p> <span> אכילה קיצונית/ הרעבה הופכות לניסיון "לתקן" את הגוף או להיעלם בתוכו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 8. </span> </span> <span> תחושת הגנה </span> <span>   </span> </p> <p> <span> שכבות השומן מייצרות חוויה של הגנה, מוגנות, חוצץ ביני לבין העולם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם את/ה מתמודד/ת עם הפרעות אכילה כתוצאה מפוסט טראומה מורכבת אשמח לעבוד איתך על- </span> </p> <ul> <li> <span> ויסות מערכת העצבים </span> </li> <li> <span> החזרת תחושת השליטה על החיים ועל הגוף </span> </li> <li> <span> חיבור לגוף  </span> </li> <li> <span> העלאת הערך העצמי (על הדרך הבושה והתיעוב העצמי פוחתים) </span> </li> <li> <span> יצירת גבולות בריאים </span> </li> </ul> <p> <span> <span> מוזמן/ת </span> </span> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> לפנות אליי </a> <span> <span> לתחילת תהליך ריפוי &#55356;&#57144; </span> </span> </p> </div> Tue, 13 May 2025 10:38:34 GMT https://www.daffynaorkasio.com/eating-disorders-ptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/moving-forward-in-life <div data-rss-type="text"> <p> <span> רוב בני האדם מגיעים להחלטות (מודעות או לא מודעות) ועושים פעולות (מודעות או לא) </span> </p> <p> <span>  מתוך 2 עקרונות- </span> </p> <p> <span> הרצון להימנע מכאב והדחף להשיג עונג וסיפוק מיידי </span> </p> <p> <span> באמצעות ההבנה שהתנהגותנו מונעת ע"י תגובה אינסטינקטיבית לכאב ולעונג ולא ע"י מחשבה שכלתנית- נוכל ללמד את עצמנו לעשות שינויים. </span> </p> <p> <span> אם נקשר כאב רב להתנהגות או לדפוס רגשי כלשהם, נעשה הכל כדי להימנע מהם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כשתבינו את זה תוכלו </span> </span> <strong> לרתום את כוחם של הכאב והעונג לצורך שינוי </strong> <span> <span> כמעט בכל היבט בחייכם. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הרוב הגדול של הכאבים והמצוקות שאנשים חווים בחיים אינם נובעים מהדבר עצמו אלא מהפרשנות שהם נותנים לדבר עצמו. </span> </p> <p> <span> הבשורה הטובה היא. שאת הפרשנויות שלנו, אנו יכולים להחליף בכל רגע נתון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לדוגמה- אם אדם מעשן רוצה להפסיק עם ההרגל הזה, הוא יצטרך להחליף את הפרשנויות שלו </span> </p> <p> <span> מ- הסיגריה מרגיעה אותי ל (למשל)- הסיגריה מסריחה וגורמת לאנשים להתרחק ממני </span> </p> <p> <span> מ- הסיגריה מנחמת ל- הסיגריה מונעת ממני להתקדם, כי אני מכור אליה </span> </p> <p> <span> מ- מי אני ללא הסיגריה? ל- ללא הסיגריות אני אדם חופשי </span> </p> <p> <span> כשהפרשנות שלכם תשתנה, יהיה לכם יותר קל להתמיד בשינוי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הכאב והעונג אמנם מנוגדים אך קשורים ביניהם קשר ישיר </span> </p> <p> <span> הקשר שמחבר ביניהם הוא הפרשנות שאנו נותנים </span> </p> <p> <span> קחו למשל אדם שלא מבחירה עובר הרעבה- הוא נכנס למצוקה ויסבול מאוד מהמצב. </span> </p> <p> <span> לעומתו, אדם הבוחר לפצוח בשביתת רעב מטעמים אידיאולוגים אלו או אחרים, יחווה עונג מעצם הצלחתו לצום </span> </p> <p> <span> הפעולה היא אותה פעולה, הפרשנויות הפוכות ,וכך העונג הופך לכאב, והכאב הופך לעונג </span> </p> <p> <span> כבני אדם בעלי תודעה רחבה, אנו יכולים ליצור שליטה במנגנון הכאב והעונג </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב להבין שהתחושות שאנו מקשרים למחשבות הן המניעות אותנו בחיים-  </span> </span> </p> <p> <span> ובאופן הזה- הדברים שאליהם אנו מקשרים כאב או עונג- יעצבו את ייעודינו </span> </p> <p> <span> בסופו של דבר, כדי לייצר שינוי אמיתי שיחזיק לטווח הרחוק- </span> </p> <p> <span> עלינו לקשר כאב להתנהגות הישנה, ועונג להתנהגות החדשה. <br/> <br/> </span> <strong> מרגישים שאתם תקועים, לא מתקדמים, לא מגשימים את המטרות שלכם? <br/> אני יכולה לעזור לכם! </strong> <span> <span> <br/> בתהליך </span> </span> <a href="/emotional-training"> אימון אישי/רגשי </a> <span> <span> אשמח לקדם אתכם אל עבר המטרות שלכם! </span> </span> </p> </div> Tue, 08 Apr 2025 10:35:51 GMT https://www.daffynaorkasio.com/moving-forward-in-life אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/trauma-within-a-relationship <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ההחלמה הכי טובה מטראומה היא בתוך סביבה תומכת. זו הסיבה שהטיפול בטראומה מורכבת הוא טיפול מערכתי </span> </span> </p> <p> <span> (טיפול לא רק בנפגע אלא גם במשפחה, כשיש כזו. בבני הזוג, כשיש כאלו. יש חשיבות גדולה לקבוצות תמיכה, קהילות וכו) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> טראומה שנובעת מפגיעה בתוך מערכות יחסים קשה יותר לטיפול מטראומה הקשורה לאסונות טבע, לתאונות דרכים, פיגועים וכדומה, <br/> כי לא רק שלנפגע אין סביבה תומכת, נהפוך הוא- הסביבה הקרובה היא זו הפוגעת. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשהטראומה נובעת מפגיעה מאנשים שאמורים לאהוב אותנו או לטפל בנו, ההשלכות שלה יהיו רחבות ויקח זמן רב יותר לטפל בהן. </span> </p> <p> <span> כשהאדם שאליו אתה אמור לפנות כשאתה במצוקה הוא האדם שפוגע בך, מפחיד אותך או מתעלם ממך, תאלץ למצוא דרכים חלופיות להתמודד עם רגשות האימה, התסכול והכעס, </span> </p> <p> <span> ואז יקרו שני דברים: </span> </p> <ol> <li> <span> אתה תלמד להדחיק ולהתעלם מרגשותיך, לא תדע לתאר מה אתה מרגיש, תהיה מנותק לחלוטין מהרגשות שלך. <br/> בהרבה מקרים תמצא את עצמך במערכות יחסים מנוכרות ומלאות בהתפרצויות זעם. <br/> והחוויה תהיה שאין לך יכולת להתמודד כמעט עם שום דבר. </span> </li> <li> <span> במקרים של פגיעה פיזית/מינית/ כל מצב אחר של אימה- אתה תלמד לכבות את עצמך ולהתנתק- מצבי דיסוציאציה על כל גווניה. <br/> וככה תמצא את עצמך מתנתק בכל פעם שצץ קושי. </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> טראומה לא מטופלת עלולה לגבות מחיר כבד מאוד במערכות יחסים </strong> </p> <p> <span> אם עברת פגיעה ע"י אדם שאהבת, סיכויים גדולים שתיווצר בעיית אמון. </span> </p> <p> <span> כמנגנון הגנה הישרדותי- סביר מאוד שתתפתח בעיית אמון, וכך תלמד לחיות בפחד מפגיעה נוספת. <br/> תפחד ותתקשה להיפתח לאדם נוסף, ובאופן לא מודע אפילו תנסה לפגוע בו, לפני שהוא יפגע בך. </span> </p> <p> <span> וכך קורה שאתה מחבל מראש במערכות היחסים שלך ("מקדים תרופה למכה") </span> </p> <p> <span> החוויה היא כשלון ביצירת קשרים חברתיים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רוב האנשים שעברו טראומה בתוך מערכות יחסים זקוקים לליווי משמעותי כדי ללמוד מחדש איך בונים מערכת יחסים תקינה. </span> </p> <p> <span> <span> לכן, בטיפול- כל כך חשוב </span> </span> <strong> לבנות אמון בין המטפל למטופל </strong> <span> , עוד לפני שיוצאים למסע ההחלמה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> אשמח ללמד אתכם </strong> <a href="/emotional-training"> <strong> איך לבנות אמון בעצמכם ובעולם </strong> </a> <strong> <br/> ואם יש לכם בעיות אמון בתוך הזוגיות, </strong> <a href="/emotional-training-for-couples"> <strong> אני גם כאן בשבילכם </strong> </a> <strong> ❤️ </strong> </p> </div> Tue, 08 Apr 2025 10:23:12 GMT https://www.daffynaorkasio.com/trauma-within-a-relationship פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/mechanisms-of-judgment-and-self-criticism <div data-rss-type="text"> <p> <span> במאמר הזה אני מתייחסת בעיקר לשיפוט וביקורת המופנים כלפי עצמנו  </span> </p> <p> <strong> אם אנחנו בשיפוטיות כלפי עצמנו, אנחנו לא באמת בקבלה. </strong> <span>   </span> </p> <p> <span> שיפוט וביקורת עצמית נחשבים לתסמינים פוסט טראומטיים, אך הם נמצאים גם אצל אוכלוסייה שלא נפגעה <br/> (כמו כל דבר, אצלנו מתמודדי פוסט טראומה הם נחווים ביתר שאת)  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אתחיל מכך, ששיפוט וביקורת הם לאו דווקא רעים, במיוחד כשהם במינון נמוך. </span> </p> <p> <span> אנחנו בנויים ככה שכל אירוע שמגיע לפתחנו- המוח ימהר לקטלג אותו לפי אירועי עבר שדומים לו. </span> </p> <p> <span> וכך יוצא שהמוח שלנו יפרש כל אירוע כטוב או רע, נכון או לא נכון. </span> </p> <p> <span> זו דרכו של המוח, להכניס דברים לתבניות כדי לשמור על סדר. </span> </p> <p> <span> כולנו שונים זה מזה, וכל אחד רואה את העולם דרך המשקפיים שהוא מרכיב.  </span> </p> <p> <span> השיפוט והביקורת שאנו חווים לעתים בכלל נובעת מקולות שיפוטיים ששמענו בילדותינו- מההורים, מהחברים, מהדמויות המחנכות וכו.. </span> </p> <p> <span> יש אנשים שגדלים במשפחות בהן יותר ביקרו אותם מאשר אמרו להם מילים טובות וכך השיפוט והביקורת הפכו להיות חלק מהם. </span> </p> <p> <span> קולות ששמענו מבחוץ, כולל אמונות של אנשים אחרים שגידלו אותנו, בשלב מסוים הופכים להיות הקולות שלנו, ואנחנו הופכים שיפוטיים וביקורתיים, כלפי עצמנו, כלפי אחרים וכלפי המציאות.  </span> </p> <p> <span> (מעבר לזה, פוסט טראומה מורכבת מיסודה דורסת את הערך העצמי של המתמודד, וכך, מתוך חוסר ערך עצמי עולה הנטייה להיות ביקורתי ולא אוהד, כלפי העולם ובעיקר כלפי עצמנו) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שיפוטיות מייצגת תודעה צרה וראיה חד צדדית של המציאות.. </span> </p> <p> <span> קצת כמו סוס עם סכי עיניים שרואה רק חלק מהתמונה. </span> </p> <p> <span> וכך יוצא שבמקרים רבים אנחנו מתמקדים בפגמים במקום ביופי.  </span> </p> <p> <span> מה שמתמקדים בו גדל!  </span> </p> <p> <span> אז ככל שנהיה יותר ביקורתיים רק נגדיל בנו את החלקים שאותם אנחנו מבקרים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב לדעת- לביקורת יש גם צד שיכול להזיק ולהרוס ויש לה גם צד שיכול להיטיב והועיל.  </span> </span> </p> <p> <span> הצד המיטיב שלה יכול לשפר, לשכלל, ליעל ולקדם את עצמנו ואת החיים. </span> </p> <p> <span> הביקורת, כשהיא במידה, יכולה להצביע על יכולת ראיה בהירה של הדברים  </span> </p> <p> <span> ורצון פנימי להיטיב עם החיים ועם עצמנו - לשפר, לשכלל ולייעל תהליכים. </span> </p> <p> <span> זה נקרא ביקורת בונה, ועל זה אני לא מדברת פה במאמר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הצד ההרסני של הביקורת נוטה לפגוע במערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הזולת ומייצר מציאות פנימית תוקפנית, רוויית מתח, כאב ומצוקה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הביקורת יכולה </span> <span> - </span> </p> <ul> <li> <span> להרחיק אותנו מעצמנו וגם מאחרים </span> </li> <li> <span> לבנות מערכות יחסים שיש בהן התנגדות, מאבק והתגוננות </span> </li> <li> <span> לגרום לנו לפעול באופן שאינו מכבד את מי שאנחנו או את האחר </span> </li> <li> <span> להשקיע הרבה אנרגיה ומאמץ במקומות לא מדוייקים  </span> </li> <li> <span> לפגוע בשמחת החיים שלנו ושל האחרים </span> </li> <li> <span> ביקורת עשויה להוליד גם רגשות קשים - פחד, אשמה ובושה. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אנחנו יכולים להיות מנוהלים על ידי הרגשות הללו שמרחיקים אותנו מעצמנו </span> </p> <p> <span> ובעיקר מרחיקים אותנו מלחיות את החיים באהבה עצמית ובשמחה  </span> </p> <p> <span> כשהביקורת שלנו מופנית לאנשים אחרים היא גורמת להם להרגיש מאויימים, כך שאנחנו מחבלים גם במערכות היחסים שלנו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הביקורת והשיפוטיות שלנו מצמצים אותנו, פוגעים בנו ומחבלים במערכות היחסים שלנו  </span> </p> <p> <span> אני מדמה את הביקורת העצמית שלנו כפטיש 5 קילו. </span> </p> <p> <span>  כל פעם שאנחנו מבקרים את עצמנו אנחנו בעצם מנחיתים פטיש 5 קילו על הראש שלנו. </span> </p> <p> <span> כמה נעים זה יכול להיות, שיש לנו פטיש פנימי כזה? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז איך מורידים את מפלס השיפוטיות והביקורתיות? </strong> </p> <p> <span> <span> הדרך הכי טובה שאני מכירה להתמודד עם ביקורתיות יתר היא </span> </span> <span> חמלה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חמלה היא רגש המבטא תחושה של השתתפות בצער ובסבל של האחר או של עצמי. </span> </p> <p> <span> התחושה מלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מהסבל של האחר, או של עצמי  </span> </p> <p> <span> חמלה היא אחד מהרגשות החיוביים שעוזרים בריפוי.  </span> </p> <p> <span> בשביל שיתרחש ריפוי, אנחנו צריכים לתת מקום לחמלה.  </span> </p> <p> <span> לחמול חלק ממני (רגש, התנהגות, דפוס) זה לא אומר שאני חייבת לאהוב את אותו דפוס/חלק, </span> </p> <p> <span> אבל זה כן אומר שאני מקבלת אותו ומכירה בזה שהוא חלק ממני. </span> </p> <p> <span> ושיש לו סיבה.  </span> </p> <p> <span> חמלה היא ההפך משיפוט עצמי ומביקורת.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנו חומלים אנו משדרים מסרים כגון: "אני סומכת עליך, יש לך את הכוח להתמודד עם מה שבחרת, אני כאן על מנת לתת יד היכן שיש צורך, <br/> יהיה בסדר, שום דבר לא נשאר ככה לנצח" וכדומה. <br/> </span> <span> <br/> איך תלמדו להכניס חמלה לחייכם? </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> הצטרפו לקורס </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> "יש לי אותי" </a> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <a href="/emotional-training"> לתהליך אישי- פרטני </a> <span> <span> דברו איתי❤️ </span> </span> </p> </div> Sun, 06 Oct 2024 12:22:12 GMT https://www.daffynaorkasio.com/mechanisms-of-judgment-and-self-criticism אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/do-and-not-to-do-list-while-meeting-a-person-with-cptsd <div data-rss-type="text"> <p> <strong> רשימת "עשה ואל תעשה" כשאתה נתקל במתמודד עם פוסט טראומה/טראומה מורכבת </strong> <span> <br/> </span> <strong> המאמר נכתב כשירות לציבור וכחלק מפועלי להעלאת מודעות לפוסט טראומה מורכבת. <br/> לצורך כתיבתו, נעזרתי בחברי </strong> <strong> </strong> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563/?ref=share&amp;mibextid=NSMWBT" target="_blank"> <strong> קהילת הפוסט טראומה שאני מנהלת </strong> </a> <strong> . </strong> </p> <p> <span> <br/> החברים התבקשו לענות על השאלה הזאת, לפי 3 קטגריות-  <br/> </span> <span> מה לעולם אל תעשו/ תגידו למתמודדי פוסט טראומה/ טראומה מורכבת, <br/> ואיך כן מומלץ לפעול? </span> </p> <ol> <li> <span> במקומות העבודה/ לימודים </span> </li> <li> <span> בזמן התקף חרדה/ זעם/ התקף דיסוציאטיבי (ניתוק) במרחב הציבורי </span> </li> <li> <span> בדייט או מפגש חברתי </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> ואלו התשובות שקבלתי. ככה זה נכתב, לא נגעתי (רק ערכתי) </strong> </p> <p> <strong> באופן כללי, לשלושת הקטגריות- </strong> </p> <ul> <li> <span> <span> הבנה. ספייס. שקט. אפס שיפוטיות. נוכחות, בלי עצות אם לא התבקשתם. <br/> יחס עדין ודיבור מכבד. </span> </span> </li> <li> <span> אני מאוד רגישה לטונים ולמה שאפילו במעט יכול להוות חוסר כבוד וזלזול.  <br/> אה. ולא לגעת בי בלי רשות! </span> </li> <li> <span> לשאול מה יכול לעזור. כל אחד שונה וצריך משהו שונה. לבדוק איתנו. </span> </li> <li> <span> להאמין בנו </span> </li> <li> <span> להיות שם איתנו. נוכחים. לא להיבהל, לא לשפוט. פשוט לתת הכלה ואהבה אם אפשר. </span> </li> <li> <span> <span> בכל אחד המצבים לא לחבק (גם חברה טובה!) בהפתעה מאחורה (אתם עלולים למצוא את עצמכם עם סדק בצלע) </span> </span> </li> <li> <span> אני חושבת שזה מורכב, אין דברים ברורים... לכל אחד יש את הטריגרים שלו..  <br/> לדוגמא בניתוק חלק רוצים שיקרקעו אותם ויחזירו אותם וחלק ממש לא.. (אפילו אצלי בתוכי יש זהויות שונות שרוצות דברים שונים באותם מצבים) </span> </li> <li> <span> לא להמעיט בחשיבות או ברצינות המצב: הימנעו מאמירות כמו "זה לא כזה ביג דיל" או "תתגבר על זה". חשוב להיות תומכים ומבינים. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/>   <br/> </span> <strong> במקומות העבודה: </strong> </p> <ul> <li> <span> לא להתייחס לשגיאות או לתפוקה ירודה כמחסור במוטיבציה: לפעמים ישנם ימים קשים יותר מימים אחרים, והעובד עשוי להזדקק לגמישות ולתמיכה. </span> </li> <li> <span> לא לחשוף את המידע האישי של העובד: אם העובד שיתף מידע אישי, יש לכבד את פרטיותו ולא לחשוף זאת לאחרים במקום העבודה. </span> </li> <li> <span> לא לצפות לזמינות מוחלטת: אל תצפו שהעובד יהיה זמין 24/7 או יענה על מיילים והודעות מחוץ לשעות העבודה, במיוחד אם הוא זקוק לזמן מנוחה ושיקום. </span> </li> <li> <span> לא להתעלם מתסמינים או בקשות להתאמות: אם העובד מבקש תנאים מיוחדים, כמו שעות עבודה גמישות או סביבת עבודה שקטה יותר, יש להקשיב ולהתחשב בכך. </span> </li> <li> <span> לא להניח שכולם מתמודדים אותו הדבר: כל מתמודד עם פוסט טראומה חווה את המצב בצורה ייחודית, ולכן יש להימנע מהשוואות לאחרים. </span> </li> <li> <span> מה שעולה לי כרגע במחשבות וזה בעיניי תקף לא רק לפוסט טראומה מורכבת אלא גם למוגבלויות פיזיות -או כמו במקרה שלי הצירוף של השניים: <br/>  אל תחליטו במקומי מה אני מסוגלת לעשות ומה לא - תשאלו אותי .  <br/> אם אני חושבת שאני יכולה לעשות משהו תנו לי לנסות גם אם אתם בדעה שאני לא מסוגלת. לפעמים זה רק עניין של למצוא דרך שונה ממה   שאדם ללא מוגבלות היה עושה את אותה משימה . </span> </li> <li> <span> <span> במקום עבודה הייתי מצפה לעדינות אם יש צורך בביקורת. </span> </span> </li> <li> <span> מצפה להכלה מסויימת לאיחורים בגלל שלפעמים מתנתקת בגלל לחץ (במיוחד לפני דברים כאלו) </span> </li> <li> <span> <span> לעזור בעדינות במקום העבודה אם הבנאדם לא מסתדר כעבור זמן מסויים, לנסות לשלב חברתית. </span> </span> </li> <li> <span> <span> להבין אם אני נלחץ ממצבים מסויימים.. </span> </span> </li> <li> <span> שמירה על פרטיות. </span> </li> <li> <span> לשאול "מה את צריכה?" או "מה קשה לך",  "מה יקל עליך"? </span> </li> <li> <span> לשים לב מאד שאין ניצול של הבנאדם ע"י אחרים בגלל שרגישות/ קושי מתפרש כחולשה- מקום מאד נוח לבריונות/ לדפוק במשמרות. </span> </li> <li> <span> קחו בחשבון שיש לי פוסט טראומה עקב שבי בכת. <br/> כתוצאה מזה יש לי חרדה מגורמי סמכות אז אל תנחיתו עליי פקודות - אתם רוצים שאעשה משהו - תבקשו בצורה עדינה.  <br/> אם אתם רוצים לשנות משהו בנהלים אל תיידעו אותי מעכשיו לעכשיו אלא תנו לי זמן לעכל את השינוי.  <br/> אני מומחית מניסיון חיים וככזו אני מצפה שיתייחסו אליי ברצינות ובכבוד- ופירושו של דבר שלא יצפו ממני לדוגמה לתת הרצאה 'בהתנדבות'.  <br/> זכותי להתנדב במקום שבו אני בוחרת ולא ש'ינדבו' אותי . <br/>   <br/> </span> </li> </ul> <p> <strong> בזמן התקף חרדה או זעם במרחב הציבורי: </strong> </p> <ul> <li> <span> שיכבדו את המרחב האישי. לא לגעת בי, לא בכתף, לא בגב ובטח לא להתקרב צמוד.. <br/> מגע פתאומי עלול להחמיר את המצב. חשוב לשמור על מרחק בטוח ולהציע עזרה מילולית בלבד. </span> </li> <li> <span> לא להפעיל לחץ או לדרוש "להירגע": אמירות כמו "תירגע" או "תפסיק להתנהג ככה" לא יעזרו ואף עלולות להחמיר את המצב. </span> </li> <li> <span> לא לשפוט או להגיב באופן שלילי: תגובות כמו גלגול עיניים או פרצוף מאוכזב יכולות לגרום לתחושת בושה או חרדה נוספת. <br/> עדיף להציע תמיכה בצורה רכה ומכילה. </span> </li> <li> <span> לא לצלם או לפרסם את המצב: צילום האירוע או פרסומו ברשתות חברתיות עלול להחמיר את המצב ולגרום לאי נוחות רבה <br/> לאדם החווה את ההתקף. </span> </li> <li> <span> לא לספק עצות! עצות כמו "תנשום עמוק" או "תספור עד עשר" עלולות להיות מתסכלות. עדיף להציע עזרה במידת הצורך בלבד </span> </li> <li> <span> לא להתנהג באופן פאסיבי-אגרסיבי: הימנעו ממחוות או אמירות עקיפות שמעבירות ביקורת או חוסר סבלנות, כמו <br/> "אתה סתם מושך תשומת לב" או "זה לא כזה נורא". </span> </li> <li> <span> מומלץ לשאול- למה את.ה זקוק.ה ממני כרגע"? (לא תמיד ניתן לענות על השאלה הזאת בתוך התקף, אבל היא עדיפה על מגע או נסיון לדרבן אותי לצאת מהמצב) </span> </li> <li> <span> אמירות כמו "אני איתך" או "את/ה לא לבד" יכולות לעזור </span> </li> <li> <span> מה שאני צריך זה שפשוט יגידו לי שהם איתי אם אני רוצה, ויתנו לי להחליט מה כן ומה לא. <br/> בלי עצות, בלי תובנות ובלי שום דבר שלא ביקשתי. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> במפגש חברתי: </strong> </p> <ul> <li> <span> <span> פוסט טראומה הוא נושא רגיש ואי אפשר לשאול פשוט "ממה הפוסט טראומה שלך?" <br/> לא לשאול שאלות חודרניות או להביך: שאלות כמו "מה קרה לך?" או "למה אתה מתנהג ככה?" או "מה עשו לך?" <br/> אם המתמודד ירצה, הוא יספר מעצמו. </span> </span> </li> <li> <span> <span> יכול להיות שיש פרטים שהוא לא זוכר- אין צורך להדליק אצלו את עניין חוסר הזיכרון ולשאול שאלות על פרטים חסרים בסיפור. </span> </span> </li> <li> <span> אם יש דברים שהוא בוחר לא לספר- כבדו את החלטתו, לא בכוח. <br/> תגידו "תודה ששיתפת אותי" וזהו. אל תשאלו עוד שאלות על פרטי האירוע. </span> </li> <li> <span> לא לחטט ולא להביע סקרנות יתר, זה יכול לעורר אי נוחות, להכביד ועשוי גם ממש לטרגר </span> </li> <li> <span> אף פעם לא להיכנס לפרטים שהנפגע/ת לא מנדב/ת בעצמנו- <br/> אם למשל מישהו עבר תקיפה אלימה שבגללה הוא סובל היום, והוא מספר על זה לחברים/קולגות בעבודה- תנו לו שליטה מלאה במה שהוא מספר או לא מספר. </span> </li> <li> <span> יש לשמור על שיח קליל ונעים. </span> </li> <li> <span> לא להפעיל לחץ להשתתף או להישאר: אם האדם מביע רצון לעזוב או לקחת הפסקה, יש לכבד זאת ולא לנסות לשכנע להישאר בכוח. </span> </li> <li> <span> לא להתעלם או לזלזל בתחושות שלי: אמירות כמו "אתה סתם מגזים" או "אין מה להילחץ" אינן מועילות. יש להראות הבנה והכלה <br/> כלפי תחושות האדם. </span> </li> <li> <span> לא להתעלם אם האדם נסוג: אם האדם מתחיל להסתגר או להתרחק, אל תתעלמו מזה או תעשו כאילו הכל בסדר. <br/> עדיף לשאול בעדינות אם הכל בסדר ולהציע תמיכה.. </span> </li> <li> <span> לא להעמיד את האדם במרכז תשומת הלב: אם האדם נראה לא נוח במצב חברתי, יש להימנע מלהפנות אליו את כל תשומת הלב, <br/> דבר שעלול להחמיר את תחושת החרדה שלו. </span> </li> <li> <span> כשנפגע מדבר על פגיעה, להקשיב ולהאמין לו. </span> </li> <li> <span> אף פעם לא להגיד מה הנפגע/ת צריכ/ה או חייב/ת לעשות- אף פעם לא לתת עצות אלא אם כן ביקשו ממכם עצה באופן מפורש. </span> </li> <li> <span> אל תתנו לי הצעות מניסיון אישי "ספורט שינה לי את החיים!" מדיטציה" וכו'. <br/> ואם כבר מדגדג לכם לייעץ, אז במקום להגיד "את/ה צריכ/ה לנשום עמוק" אפשר להגיד "אני חושב/ת שנשימה תוכל לעזור, מה דעתך?" </span> </li> <li> <span> אף פעם לא להיכנס למרחב הטיפולי. לא לשאול שאלות כמו- איך היה לך בטיפול? מה המטפל/ת שלך אומר/ת על זה? את/ה מטופל/ת? <br/> היה לך טיפול קשה היום? <br/> גם אם אתם יודעים שהאדם מולכם נפגע ומטופל, וגם אם אתם מזהים אצלו רגרסיה- אף פעם לא לשאול אותו שאלות כמו- את/ה בטוח שהטיפול שלך עובד? אולי תחליף/י מטפל/ת? אולי הטיפול שלך מזיק לך? ללכת לטיפול זה קשה וזה יכול לאתגר בכל פעם מחדש, אין צורך להוסיף מוטיבציה שלילית. </span> </li> <li> <span> בחיים לא להגיד- "את/ה צריך/ה לשחרר". הנפגע/ת לא עושה את זה בכוונה. עד כמה הפגיעה קשה? יש מבנים פיזיולוגים במוח <br/> שאשכרה השתנו. <br/> המערכת האנדוקרינית עובדת אחרת מאז האירוע (ענייני קורטיזול ואדרנלין). זה לא בשליטה של הנפגע/ת, הוא/היא לא "בוחר/ת" להיות כאלה או להתנהג ככה. <br/> אי אפשר פשוט לשחרר ולהתקדם הלאה. אם זה היה כזה קל- הנפגעים היו עושים את זה מזמן. </span> </li> <li> <span> לי עוזר עידוד חיובי. גם כשעולה לי הפוסט טראומה (הסימפטומים) להזכיר לי דברים טובים שעשיתי או שיש בי </span> </li> <li> <span> לא להתקשר - עדיף בווטסאפ </span> </li> <li> <span> לא לבקש ממני קנאביס זאת התרופה שלי וזה יקר </span> </li> <li> <span> לא לצעוק, לא להפתיע, עדיף ליידע מראש כל דבר </span> </li> <li> <span> לא לרחם עלי, לא לשאול אותי ממה הפוסטראומה (כי אני אגיד ואז לא תדעו איך להגיב) </span> </li> <li> <span> להבין שאני חייבת את הכלב שלי איתי רוב הזמן וזה לא בגלל שאני מפנקת אותו. </span> </li> <li> <span> להבין שיש לי ימים נהדרים וכאלו שהם ממש לא. </span> </li> <li> <span> לא להגיד- איך יש לך טראומה מורכבת אם לא אנסו אותך/היית בסכנת מוות וכו'? (מי אמר שלא? וזה לא תנאי מחייב. <br/> ומה פשר החופשיות לשאול?) </span> </li> <li> <span> אל תנסו לאבחן אותי. לא אוהבת שמנסים לפענח אותי. ומתחילים לזרוק אבחנות (גם אספרגר למרות שלא עונה על שום קריטריון מלבד "הניתוק" והקושי החברתי בהווה). </span> </li> <li> <span> אל תגידו לי-  <br/> "שחררי" <br/> "תתקדמי" <br/> "למה את תקועה בעבר?" <br/> "איך פתאום זה התפרץ?? היית בסדר!" <br/> "את חייבת להזדרז את בת 35!!! איך יהיה לך אח"כ בן-זוג?? זה הזמן שלך! את חייבת לפעול כדי להשתקם מהר!" <br/> "את רגישה מדי" <br/>  "לא נשמע טראומטי" - עבורי כן. </span> </li> <li> <span> אל תשפטו את התפקוד שלי ע"י אמירות ו "דברי היגיון שונים" שנוגעים לתפקוד - "את צריכה למצוא חברות." "את צריכה להתחיל לעבוד" "להכיר בן זוג" </span> </li> <li> <span> הכי נורא-אל תגידו לי "שחררי מהעבר.." </span> <span> <br/> </span> </li> </ul> </div> Tue, 24 Sep 2024 13:12:54 GMT https://www.daffynaorkasio.com/do-and-not-to-do-list-while-meeting-a-person-with-cptsd אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/satisfying <div data-rss-type="text"> <p> <span> במאמר הזה אני רוצה לדבר על ריצוי, איך זה משפיע לרעה על חיינו  </span> </p> <p> <span> ולמה ממש מומלץ לעבוד על הורדת מפלס הריצוי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המון מאתנו אנשים מרצים. </span> </p> <p> <span> לעתים אנחנו מודעים לזה, ולעתים המנגנון הזה מושרש כ"כ עמוק, שאנחנו כבר לא שמים לב שאנחנו מרצים.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה זה אומר לרצות? </span> <span>   </span> </p> <p> <span> זה אומר שאני מוותרת על הרצון האמיתי שלי ופועלת לפי רצון של מישהו אחר. </span> </p> <p> <span> במילים אחרות, לרצות זה לבטל את עצמי&#55357;&#56862; </span> </p> <p> <span> ריצוי הוא הכחשת העצמי כדי לזכות במשהו- אם זה הכרה, אהבה, אהדה ואפילו בזכות לקיום.  </span> </p> <p> <span> לפעמים נרצה כדי לא להיכנס לעימותים- לזכות בשקט או בתחושת ביטחון ושייכות. </span> </p> <p> <span> החוויה הבסיסית של אנשים המרצים באופן קבוע היא כזאת- </span> </p> <p> <span> לא מעריכים אותי  </span> </p> <p> <span> לא מתייחסים אלי </span> </p> <p> <span>  לא מכבדים אותי  </span> </p> <p> <span> לא אוהבים אותי </span> </p> <p> <span>  אני לא שייך </span> </p> <p> <span>  אני לא ראוי </span> </p> <p> <span> אני משעמם, לא מעניין.. </span> </p> <p> <span> ריצוי, לרוב, הוא דפוס שאנחנו לומדים אותו בילדות, במערכת היחסים שלנו עם הדמויות המטפלות בנו.  </span> </p> <p> <span> כילדים אנחנו לומדים דרך התקשורת עם הסביבה שמגדלת אותנו מה אני צריך לעשות כדי לקבל אהבה, ביטחון, שייכות , הזנה ועוד.  </span> </p> <p> <span> מנגנון הריצוי פועל ביתר שאת אצל מתמודדי פוסט טראומה מורכבת (בעיקר מהילדות) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איך הסביבה משפיעה על מנגנוני ריצוי? </span> </p> <p> <span> תחשבו על ילדים שנפגעים- פיזית, מינית, מילולית, רגשית </span> </p> <p> <span> או לחילופין ילדים שגדלים בבתים לא מתפקדים, בתים מזניחים, הורים שלא רואים ולא מתייחסים לילד, בתים בהם הילד מגדל את עצמו או אפילו ילדים להורים שעסוקים מאוד בעצמם </span> </p> <p> <span> כאשר ילד גדל בסביבה שדורשת ממנו לציית למבוגרים סביבו, תוך כדי ביטול הצרכים שלו, המסרים שהוא מקבל זה שהצרכים הבסיסים שלו לא חשובים.  </span> </p> <p> <span> הילד לומד להפסיק להקשיב למסרים מהגוף והוא מפתח הקשבה למסרים שהוא מקבל מבחוץ, לצרכים של הסביבה, תוך התעלמות משלו.  </span> </p> <p> <span> הוא למד שכדי לקבל תחושה של ביטחון, אהבה, שייכות, קבלה, שקט וכו' הוא צריך להיות קשוב ולתת מענה לאחר.  </span> </p> <p> <span> ככל שהוא גדל הוא לומד להפסיק לשמוע את המסרים מהגוף, עד שהוא כבר לא יודע מה הוא רוצה ומה הוא צריך. </span> </p> <p> <span> לפעמים, מצב הריצוי הופך להיות החיים עצמם כך שכבר לא נשים לב מה הרצונות שלנו ומה של האחר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איך נדע מתי זו נתינה בריאה ומתי ריצוי </span> <span> ?  </span> </p> <p> <span> דרך הגוף- תקשיבו לגוף. </span> </p> <p> <span> נתינה מהלב מלווה ברגשות חיוביים. תרגישו נעים ונוח בגוף </span> </p> <p> <span> ריצוי-הוא מנוגד לרצון העמוק שלנו, או לאינטואיציה ולכן אם תלמדו לשים לב תוכלו להרגיש תחושות לא נעימות בגוף, כמו כיווץ בבטן, קוצר נשימה, דופק מהיר, בחילה ועוד.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> למה כדאי להשתחרר מדפוס הריצוי? </span> </p> <p> <span> הריצוי מנוגד לרצון העצמי, לאהבה העצמית, לביטחון העצמי, לדימוי ולערך העצמי. </span> </p> <p> <span> ביטול העצמי גורם למצבי תקיעות בחיים, הימנעות, תחושה של הליכה או דשדוש במקום, חוסר יכולת להתקדם, להשיג מטרות, להגשים חלומות </span> </p> <p> <span> מעבר לכך, כשאנחנו מרצים מישהו האדם שמולנו מקבל סוג של תחפושת שלנו, לא מקבל אותנו בשלמותנו </span> </p> <p> <span> כך שזה מצב של loose loose, בו כל הצדדים מפסידים. </span> </p> <p> <span> אני רוצה לדעת שמי שנותן לי משהו עושה את זה בלב שלם ולא מתוך ריצוי, כי אם האדם נותן לי משהו ומפסיד בעצמו, זה מחליש את שנינו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחשבו על זה- </span> </p> <p> <span> דרך הריצוי אנחנו רוצים ומנסים להיות רצויים. </span> </p> <p> <span> הבעיה היא שזה עובד הפוך על הפוך.  </span> </p> <p> <span> ככל שאנשים מרצים, ככה הסביבה פחות מעריכה אותם&#55358;&#56631;‍♀. </span> </p> <p> <span> כשאנשים עומדים על שלהם, מציבים גבולות בריאים, החברה מתייחסת אליהם בכבוד, מה שמוכיח שברוב המקרים הריצוי לא יעיל ולא פועל להשגת המטרה שלו (שיאהבו אותי, שארגיש רצויה, שייכת, שארגיש בטוחה וכו') </span> </p> <p> <span> <span>       </span> </span> </p> <p> <strong> מזמינה אתכם לבדוק עד כמה אתם מרצים בחיים שלכם. </strong> </p> <p> <span> <span>  ואם אתם מזהים ריצוי, אפשר להתחיל </span> </span> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> ממש ברגע זה </a> <span> <span> לשנות&#55357;&#56490; </span> </span> </p> <p> <span> תזכרו-  </span> </p> <p> <span> &#55358;&#56688; </span> <strong> כשאתם אומרים "לא" למישהו אחר, אתם אומרים "כן" לעצמכם!!! </strong> <span> <span> &#55358;&#56688; </span> </span> <span> <span> <br/> אני מדברת על זה גם </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> בקורס "יש לי אותי" </a> <span> <span> (בזום) למתמודדי קומפלקס טראומה </span> </span> </p> </div> Tue, 09 Jul 2024 11:45:29 GMT https://www.daffynaorkasio.com/satisfying אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-basic-step-for-trauma-rehabilitation <div data-rss-type="text"> <p> <strong> השלב הבסיסי והראשוני בריפוי ושיקום טראומה/ות- שלב ההכרה. </strong> </p> <p> <span> חשוב מאוד לתת הכרה/ תיקוף לפגיעה/פגיעות </span> </p> <p> <span> הכי חשוב זה שהנפגע עצמו ייתן לעצמו הכרה ותיקוף למה שקרה לו- הכרה עצמית. </span> </p> <p> <span> זה בכלל לא משנה מה גודל האירוע/ מה הייתה הפגיעה. </span> </p> <p> <span> <span> אם יש </span> </span> <a href="/cptsd-symptoms"> סימפטומים פוסט טראומטיים </a> <span> , אז יש פגיעה, ואין מה להשוות בין פגיעה לפגיעה. </span> </p> <p> <span> גם אם יש בתוככם קול שמקטין את הפגיעה (בהשוואה לפגיעות אצל אנשים אחרים) </span> </p> <p> <span> אם יש לכם מספיק תסמינים, חוויתם פגיעה! </span> </p> <p> <span> גם אם אתם לא זוכרים פגיעה, אבל חווים תסמינים מובהקים של פוסט טראומה, חשוב לתת הכרה בכך שהתבצעה פגיעה, <br/> וישנו זיכרון מודחק לגביה  </span> </p> <p> <span> התיקוף של הפגיעה מאוד מאוד חשוב בשלב הראשוני לשיקום  </span> </p> <p> <span> אחרי שהאדם נותן לעצמו תיקוף, מכיר בזה שהוא עבר פגיעה/ות, הוא יוכל לקבל את זה גם מבחוץ. </span> </p> <p> <span> אחרי שלב ההכרה, ניתן לקבל אבחון מהרשויות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> רק אחרי שאנו מכירים בפגיעה, נוכל לטפל בנפגע </strong> </p> <p> <span> למה? כי רק מה שאנחנו מבחינים בו אנחנו יכולים גם לשנות אותו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חוויתם טראומות? חשוב לטפל! </span> </span> <span> <br/> פנו אליי ל </span> <a href="/emotional-training"> אימון רגשי </a> <span> <span> להפחתת תסמיני הטראומה </span> </span> </p> </div> Thu, 27 Jun 2024 13:40:49 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-basic-step-for-trauma-rehabilitation פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/an-expression-of-dissociation <div data-rss-type="text"> <p> <strong> מהי דיסוציאציה? </strong> <span> <br/> דיסוציאציה, הנקראת בעולם הטיפול "ניתוק", מתייחסת למצבים בהם נוצר נתק בין מודעות האדם ובין חלקים מהעצמי שלו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מהזיכרונות, הרגשות, המחשבות ותחושות הגוף. <br/> ובמילים פשוטות- האדם לא מודע (באופן מלא או חלקי) למיקום בו הוא נמצא, לפעולות שהוא עושה ולמה שקורה מסביבו. <br/> הניתוק מופיע בתגובה לטראומה קשה ומטלטלת אשר הנפש לא יכולה לשאת, ולכן המוח לומד לבודד את המידע המאיים מרצף החוויה המודע. <br/> כך למשל אדם אשר נקלע לפגיעה מינית קשה לא יזכור את האירוע או האירועים. <br/> לעיתים האדם ייזכר בחלקיקי מידע מתוך האירועים שחווה באמצעות פלאשבקים (זכרונות שחוזרים כשביבי מידע או חלקי תמונות או תחושות). <br/> הדיסוציאציה משמשת כמנגנון הגנה בלתי מודע ובריא, <br/> אך עם הזמן היא גורמת מצוקה קשה ופגיעה באיכות החיים ובתפקוד. <br/>   <br/> כתבה מתמודדת מ </span> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563/?ref=share&amp;mibextid=NSMWBT" target="_blank"> קהילת הפוסט טראומה </a> <span> <span> שייסדתי ושאני מנהלת- <br/> "דיסוציאציה, קרי ניתוקים, זו אחת התופעות המוכרות ופוסט טראומה, בפרט על רקע מיני והיא מתפתחת מתוך מנגנון הישרדות של המוח המנסה לא לחוות את הסיטואציה המזוהה בעיניו כטריגר וסכנה. <br/> בזמן הטראומה המנגנון נצרך ומציל אותנו מלחוות את הטראומה במלואה בכך שמנתק אותנו מהמתרחש. <br/> אך עליה וקוץ בה- הוא נשאר איתנו הלאה למהלך החיים כמנגנון קבוע המנתק אותנו בכל סיטואציה שרק מזכירה בצורה הכי קטנה שיש </span> </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (כמו ריח, דיבור או צבע) את הטראומה" <br/>   </span> <strong> <br/> איך נראית דיסוציאציה הלכה למעשה? </strong> <span> <br/> מתמודדי פוסט טראומה מורכבת  מספרים- </span> </p> <ol> <li> <span> <span> </span> </span> <span> אני נכנס לסופר, ומחפש ומחפש... <br/>  השמן זית בדיוק מולי אבל אני עדיין מחפש. עוברת מוכרת ואני שואל בביישנות- "היכן השמן זית? והיא מסתכלת עלי כאילו אני עיוור- <br/> "הנה פה על המדף" היא עונה.. <br/> לך תסביר לה שאני כרגע ברגעי ניתוק ואני לא מצליח לסדר את המחשבה להסתכל נכון </span> </li> <li> <span> אני יוצא מהסופר, נכנס לאוטו כדי לנסוע לכיוון הבית. <br/> השכן שלי רואה אותי ושואל- אתה נוסע הביתה? אתה יכול להקפיץ אותי? כן בשמחה אני עונה. הוא נכנס לאוטו ואני מתחיל לנסוע. <br/> אחרי הפנייה השנייה אני מסתכל החוצה ולא מזהה את הרחוב .. <br/> כן, 30 שנה שאני נוסע ברחוב הזה וכן, אני לא מזהה. <br/> מה נותר לעשות? להדליק את הוויז ,זה המוצא היחידי שיש לי. <br/> כעת מזווית עיניי אני רואה איך השכן בוחן אותי מלמעלה עד למטה.. <br/> ואני אומר לו- אני רוצה להזהר ממשטרה. <br/> לך תסביר לו שאני כרגע מנותק ויש לי חוסר התמצאות במרחב </span> </li> <li> <span> <span> </span> </span> <span> פעם הסתובבתי עם האוטו במשך דקות שלמות סביב כיכר ממש קרובה לבית מגורי ולא הבנתי איך ואיפה אני יוצאת מהכיכר. </span> </li> <li> <span> מאז שהתפרצה אצלי הטראומה המורכבת אחד הדברים שנשארו לי קלים לעשייה זה להכין עוגות, מאלו הבחושות הפשוטות- <br/> מערבבים כמה מרכיבים ושמים בתנור. <br/> כנראה זה טמוע בי כי מגיל צעיר לימדו אותי לאפות אז גם אחרי ההתפרצות זה נשאר כלי נגיש למוח, <br/> בקיצור לאפות זה פעולה יומיומית עבורי. <br/> לפני כמה שבועות הכנתי כמה עוגות לחייל שמשרת עכשיו במלחמה. <br/> הוצאתי אותן מהתנור וחזרתי להתיישב עם החברות שהיו אצלי, בזמן שאני מגרדת את האצבע וממלמלת לעצמי- <br/> איזה קטע נגעתי במשהו עם לכלוך וזה נדבק עליי ולא יורד. <br/> החברה שלי צועקת לי להפסיק לגרד כי זאת כוויה- ליטפת גוף חימום! היא אומרת. <br/> ואני מתווכחת איתה מה פתאום סתם משהו נדבק אליי  <br/> כמה רגעים אחר כך הבנתי שהיא צודקת- על האגודל שלי ביד ימין התחילה להתנפח לה כוויה. <br/> ואני בהלם. כוויות זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם. <br/> אני רואה אותה על היד שלי, לא מרגישה את הצריבה שלה ולא זוכרת שקיבלתי אותה בכלל. </span> </li> <li> <span> בעיני ניתוקים- הספקטרום הדיסוציאטיבי הם התסמינים הכי ערמומיים ומתעתעים שקיימים בטראומה מורכבת. <br/> אצלי היא התפרצה בגיל 30, זה היה להיוולד מחדש לתוך קיום בגוף שאני לא תמיד מרגישה אותו, <br/> ללמוד להתקיים בתוך עולם שהמוח שלי לא תמיד מעכל שהוא קיים סביבי. איך אמורים להסביר את זה למי שלא מכיר? <br/> אני הולכת ולא מרגישה את הרגליים, <br/> אני מסתכלת על היד שלי ולא מרגישה שהיא קשורה אליי. <br/> אני לא מבינה איך אנשים פשוטים פשוט נכנסים למיטה והולכים לישון... זר לא יבין זאת. </span> </li> <li> <span> הפעם הראשונה בה חוויתי דיסוציאציה הייתה בגיל 13 כשחוויתי  אירוע מאוד קשה במשפחה. <br/> מצאתי בורג מתחת למיטה וחרטתי איתו פס על היד שלי במשך 4 שעות.  <br/> כשחזרתי לעצמי ויצאתי מהדיסוציאציה גיליתי שפצעתי לעצמי את היד עד לבשר עם אותו הבורג. </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> מי זאת במראה? היא מוכרת, אך אני לא מזהה. <br/> היא דומה לי אבל שונה <br/> מבט קפוא כמו בתמונה.. מי זאת במראה? <br/> את לא ממש פה, לא ממש שם. קצת מעופפת. <br/> היא שבורה מבפנים ושלמה מבחוץ אם אביט בה היטב אראה מבט קטן לחוץ... <br/> מי זאת המביטה בי מן המראה כעת? אין לי מושג, אין לי תשובות לתת. <br/> אני יודעת בעיקרון שזו אני, אבל היא לא ממש קיימת ויש לה מבט חולמני  <br/> ואולי גם אני לא ממש כאן. אני לא מזהה דבר הכל מבולגן הכל כמו בסרט או בחלום.. <br/> מאוד מוזר מתי זה נגמר? </span> </li> <li> <span> קהות חושים-  לא להרגיש דבר, לא לחשוב, ככה הנפש דואגת שיהיה לה קצת טוב. <br/> הכל מאבד פוקוס. ארורה הדיסוציאציה, ארורה, ועם זו חברה. </span> </li> <li> <span> אצלי זה בעיקר מתבטא כשאנשים מדברים איתי ואני מאבדת אותם כל כך מהר. <br/> אני רואה אותם מדברים ואין לי מושג על מה ומה הם רוצים ממני. אני בעולם אחר. <br/> כמו כן אני לא רואה טלוויזיה בכלל כי אני מתנתקת וצריכה לחזור אחורה כל דקה וכבר התייאשתי מזה אז אני פשוט נמנעת. </span> </li> <li> <span> הדיסוציאציה הכי הזויה שיכולה להיות לי- כשאני הולכת לישון לפעמים אני רואה את עצמי מרחפת בחדר ובמקביל אני רואה את עצמי ישנה. <br/>  אני יכולה ממש לרחף בבית וזה נעים ואיטי כזה..קשה להסביר </span> </li> <li> <span> חשבתי שזה נורמלי להיות בניתוקים, אבל אני מבינה שזה בעיקר קשור לחלימה בהקיץ- אני שמחה מפנטזיות שלא קיימות בעולם האמיתי וקיבלתי בוקס בבטן שזה רק פנטזיות. </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> מקרה ספציפי שקרה לאחרונה - באמצע טיול עם הכלב פתאום אני מוצאת את עצמי ושואלת- רגע, איך אני פה? <br/> הייתי לפני שנייה במקום אחר בטיול, איך התקדמתי ככה? </span> </li> <li> <span> ניתוקים קורים יותר בתקופה עמוסה וקשוחה, בחנויות, מסיבות ובכלל מקומות שיש בהם יותר משני בני אנוש. זה מתחיל בלחץ לא מוסבר ובלבול, ממשיך בבליעת מילים או סתם לשכוח איך אומרים מילה מסוימת שיושבת לי בול במשפט </span> </li> <li> <span> אני יכולה למצוא את עצמי בבית אחרי שעתיים בהם ניסיתי להגיע בכל דרך. <br/> בכל פעם משהו אחר עצר או בלבל אותי. יושבת עם עצמי בעיקר מלאה בזעם וכעס, משחזרת מה היה ואיך. יש נקודות שלא בדיוק זוכרת, ומוצאת את עצמי מתוסכלת ליומיים 3 של ניתוק- ריחוף כמו אסטרונאוט עד שמצליחה לצאת לצלילות שוב </span> </li> <li> <span> אחד הטריגרים הקשים שלי לאחרונה שכולם שואלים אותי לגבי העסק שלי שנשאר אי שם ברחבה של הנובה יחד עם הרכב והחברים. <br/> אני לגמרי בסדר ובטיפול ואפילו מאוד רוצה לחזור להקים את העסק מחדש, הסביבה מאוד תומכת ורוצה לעזור אבל משהו שם פשוט מנתק אותי לחלוטין. אני אפילו לא מצליחה לשים את האצבע על מה, וככה עברו 5 חודשים. המון בלבול ובעיקר כעס עצמי </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> אחי שלח לי הודעה שהוא פגוע ממני, שאלתי למה והוא ענה שהתעלמתי ממנו באופן מוחלט. באותו יום מסתבר שהלכתי במסדרון בעבודה, ואחי שעובד שם גם עבר לידי ועצר לדבר איתי. אני כמובן באמצע ניתוק מוחלט לא עיבדתי נתונים בשדה הראייה שאחי עומד מולי והמשכתי הלאה לדרכי. </span> </li> <li> <span> אני בשיחת טלפון, שומעת צעקות של הילדים שנשברה כוס. <br/> אני מסתכלת על הרצפה ולא מבינה מה הכוס קפה והנייד שלי עושים מנופצים על הרצפה. <br/>   מסתבר שהשיחה גרמה לי לניתוק, שגרם לי להעיף מהידיים את הכל </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> התקרה מעלייך כבר לא מעלייך. את צמודה אליה- צמודה לתקרה ממש כמו בסרט ערפדים ומתבוננת מלמעלה בגוף שלך שנמצא למטה על המיטה. את לא מרגישה כלום, אפילו לא מגע, רק מתבוננת. את מרגישה קלילה, ללא משקל, מרחפת באוויר הפתוח </span> </li> <li> <span> את מסתכלת על היד שלך אבל לא מבינה מהי, או מה היא עושה פה. את עושה אגרוף או משחררת ופותחת את האצבעות ככל יכולתך ומסובבת את כף היד אבל לא מזהה אותה .איפשהו בירכתי המוח את יודעת שזו יד, אבל היא נראית זרה וכל כך לא שלך. <br/> כשאת נוגעת בה את לא מרגישה דבר. </span> </li> <li> <span> את יושבת עם כל החברות והחברים שלך. כולם צוחקים, ונראה שדי סבבה להם. את מסתכלת עליהם מהצד ולא מבינה מה את עושה שם. <br/> הם נראים מוזר, כאילו הם סרט המוקרן על ידי על גבי מסך. ואת לא שם בפנים איתם אלא מבחוץ , כמו צופה בסרט שלהם, והם רחוקים רחוקים, למרות שפיזית הם כיסא על ידך. זה נראה שהם נמצאים בתוך מסגרת שלא קשורה אליך בכלל. </span> </li> <li> <span> אני לא רוצה לדבר כעת, רוצה לשתוק פשוט לא להתערב בסיטואציה שמולי, אבל איכשהו יוצאות לי מהפה מילים או משפטים שאין לי מושג מהם. לא התכוונתי למילים לא תכננתי אותם בתוך הראש, אני מקשיבה להם בהפתעה גמורה ולא מבינה מי נתן את הפקודה המוחית להזיז את הפה, אני הרי לא רוצה לדבר. </span> </li> <li> <span> את מדברת אבל של מי בכלל הקול הזה שיוצא כרגע? את מרגישה רע, התקף חרדה בדרך וממש לא בא לך להיכנס אליו, <br/> את מנסה לשתות משהו כדי להדחיק אותו אבל בפועל את מסתכלת בהילוך איטי איך הכוס נופלת לרצפה ומתנפצת לרסיסים. <br/> ואז את עומדת מעל השברים דקות ארוכות בניסיון להבין לאן נעלמה הכוס שהרגע היתה ביד </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> איך קוראים לך? את מסתכלת על האדם ששואל אותך את השאלה הזאת ולא מצליחה להיזכר בשמך. <br/> את יודעת מי את אבל באותה נשימה שכחת את השם. </span> </li> <li> <span> פתאום באמצע היום את שומעת חזרה את השעון שעל הקיר ואת רעש המכונית שבחוץ, את גם חוזרת להרגיש את הדם בגפיים, <br/> פשוט חוזרת לעצמך- לנוכחות, להווה. אבל אין לך מושג איפה היית עד לאותו רגע- הכל מחוק, כמו דירה שעמדה ריקה לחלוטין והרגע נכנסת אליה אחרי טיסה מחו"ל. זהו יכולה להיות יממה שלא זכורה לך וזו יכולה להיות רק שעה.. </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> אצלי דיסוציאציה מגיעה כשיש סטרס כל כך כבד שאני לא יכולה לשאת. כאילו נלחץ כפתור בשבילי ואני מפסיקה להרגיש את כל הרגשות- אדישות מוחלטת למצב שלי, למי שמסביבי ובכלל לעולם. כאילו לא אכפת לי כלום, אין לי שום רצון, לא מרגישה את הצרכים הפיזיים שלי כמו רעב, ללכת לשירותים </span> </li> <li> <span> אני מתפקסת על איזה חפץ בחדר או על הקיר ויכולה לבהות בו שעות. <br/> לפעמים אני אפילו הוזה כתמים סגולים על הקיר וזה עובר בסוף הניתוק. </span> </li> <li> <span> היה ניתוק אחד שבו הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי לרגע פנים אחרות, <br/>  או את הסביבה שבה עברתי את הטראומה הראשונה שלי </span> </li> <li> <span> הניתוק אצלי מתבטא בדרך כלל בנשימה כבדה, לחץ בחזה ובבולמוס אכילה. זה יכול להתחיל ממגע פשוט כמו חיבוק או משיח על רגשות. <br/>   </span> </li> </ol> <p> <strong> מתמודדים נותנים כלים להתמודדות עם ניתוק - </strong> </p> <ul> <li> <span> אחד הדברים שנותנים לדיסוציאציה מרחב פעולה נינוח אלו רגשות האשם. <br/> ככל שאנו יותר כועסות על עצמנו ומאשימות את עצמנו הניתוק יארך יותר זמן. <br/> אני מציעה לא להילחם בו! <br/> אל תנסו לצאת ממנו בכוח, אל תנסו לברוח.   <br/> תגידו- אוקיי, אני נכנסת לניתוק, לא נורא, אני סולחת לעצמי ונותנת מקום לכאב ולעצב. נתראה בקצה השני. <br/> מנסיון אישי זה מקצר את זמן הניתוק פלאים ובמקום 3 ימים זה יתקצר לחצי יום </span> </li> <li> <span> להסכים להתמסר </span> </li> <li> <span> לחפש קרקע- להישכב על הרצפה </span> </li> <li> <span> להכנס למקלחת </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> טבע אם יש לי כוח </span> </li> <li> <span> להיאחז בעוגנים- עבודה, ילדים, מנטרות, תזכורות. </span> </li> <li> <span> מוזיקה </span> </li> <li> <span> יש פעמים שאני מבינה שהיה ניתוק רק אחרי וכל אלה לא ממש עוזרים אבל בפעמים שאני מרגישה איך לאט לאט המוח מתנתק מהסביבה אני לא נלחמת, להפך-אני מתמסרת, אני מבינה שהמוח שלי חושב שיש כרגע סכנה. אני מסבירה לעצמי שאין. אני מסתכלת סביבי כדי לוודא שאני אכן לא בסכנה ואז אומרת לעצמי- הנה את רואה הכל בסדר </span> </li> <li> <span> אני אוהבת לשנן את צמד המילים "כאן ועכשיו" אני אוהבת להגיד את המילים האלה לעצמי שוב ושוב כאן ועכשיו כאן ועכשיו. זה הרבה פעמים מעצים אותי, בשנייה אני מייד מתמלאת בכוחות רק מצמד המילים כאן ועכשיו </span> </li> <li> <span> ברגע שאני מזהה יציאה מתוך הנוכחות שלי בהווה אני מתחילה לומר בקול רם 10 פריטים שמסביבי שמתחילים באות מסוימת, <br/> או את כל הפריטים שסביבי בצבע מסוים. <br/> זה מרכז את המוח לדברים הנוכחיים והמקרקעים במציאות ומסיט אותו מגל החרדה. </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> נשימה- לשאוף אוויר פנימה בספירה של 4 להשאיר את האוויר בפנים בספירה של 7 ולהוציא את האוויר החוצה בספירה של 8. <br/> לחזור על התהליך 4 פעמים. </span> </li> <li> <span> לשכב על רצפה קרה </span> </li> <li> <span> לשים כפות רגליים יחפות על רצפה קרה </span> </li> <li> <span> שמיכה כבדה </span> </li> <li> <span> להחזיק קרח </span> </li> <li> <span> להחזיק כדור עם קוצים </span> </li> <li> <span> מים -לשתות, לשטוף פנים, לשים יד בתוך מים, להתקלח </span> </li> <li> <span> ללכת בחוץ </span> </li> <li> <span> לנקות </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> לבשל להסתכל מסביב ולחפש 3 דברים שלא שמתי לב אליהם קודם במרחק. </span> </li> <li> <span>  אפשר ללעוס מסטיק או סוכריה- כשהמוח מבין שאנחנו במצב של אכילה ולעיסה הוא מבין שאין סכנה </span> </li> <li> <span> קרקוע- אפשר לעשות בכמה דרכים- אפשר ללחוץ את כפות הרגליים כלפי הקרקע לכמה שניות ולשחר, אפשר לכסות עם יד אחת את היד השנייה, אפשר לעסות את כפות הידיים, את הרגליים ואת שאר הגוף,  אפשר לתופף עם היד על הגוף <br/> אפשר לעשות את תרגיל הפרפר -ששתי הידיים מונחות על הכתפיים בהצלבה וכל פעם יד אחת מתעופפת על הכתף </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> קנאביס </span> </li> <li> <span> להתבונן לאחור לזמן הניתוק ולאמר בקול מה עשיתי בשעות שלפני הניתוק. </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> לחשוב מה יכלו להיות הטריגרים שגרמו לניתוק (כמו שמיעת חדשות או זמן מסוים במהלך השנה שידוע כזמן מציף או זיכרון בטראומה, ריח מסוים, אפילו שיחה עם חברה (ניתוח הניתוק- כמה זמן הוא נמשך...-  </span> <span> <span> </span> </span> </li> <li> <span> אנחנו מלמדים את המוח שלנו איך לזהות ניתוקים ואיך למצוא עזרים כדי לצאת מהם. </span> </li> <li> <span> המרה של מחשבות ואמונות שליליות לזמן הווה, לדוגמה- במקום לומר- אני לעולם אשאר ככה לא יוצלח, אני כזאת גרועה אפשר לומר- <br/> החודש הזה היה לי קשה, ולא הצלחתי לעשות מה שרציתי אבל בהמשך אצליח... <br/> הרעיון מאחורי זה- ביטויים נצחיים ואבסולוטיים מייצרים חרדה במוח שלנו. ברגע שהמוח מרגיש חרדה הוא בורח לניתוק. ברגע שמפחיתים מעוצמת החרדה על המוח ומצמצמים את הקושי להווה בלבד וללא ציונים כמו במבחן, הוא פחות בחרדה תמידית ופחות בורח לניתוקים </span> </li> <li> <span> בניתוקים אין תרופת פלא ואין קסם מעכשיו לעכשיו אלא הליך למידה איטי ועיקש עלינו להחזיר למוח שלנו את היכולת להתמודד </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> <strong> התמודדות עם דיסוציאציה מאתגרת ומקשה על איכות החיים, אך ניתן לעבוד על זה ולהפחית את רמת ואת תדירות הניתוק. </strong> <span> <br/> </span> <strong> אני יודעת איך לעזור לכם </strong> <strong> . </strong> <span> <span> </span> </span> <span> <span> מוזמנים </span> </span> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,%20אני%20מעוניינ.ת%20להתחיל%20תהליך%20של%20אימון%20רגשי%20איתך" target="_blank"> לפנות אליי </a> <span> <span> לתהליך ליווי אישי <br/> </span> </span> </p> </div> Wed, 08 May 2024 17:13:45 GMT https://www.daffynaorkasio.com/an-expression-of-dissociation פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/why-do-i-dream-of-my-abuser <div data-rss-type="text"> <p> <strong> למה אנשים שנפגעו חולמים או מפנטזים שהם חוזרים אל הפוגע/ים ונמצאים איתו/איתם בטוב? </strong> </p> <p> <span> תופעה נפוצה אצל אנשים שנפגעו מאנשים אחרים היא חלומות כאלו שמהם מתעוררים עם כמיהה ותשוקה שזו הייתה המציאות האמיתית שלהם- </span> </p> <p> <span> חלומות בהם הנפגע יושב עם הפוגע, אוכל איתו, צוחק איתו, מנהל איתו שיחות, מבלה איתו, אפילו מתחבק/מתנשק איתו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כאילו שום דבר רע לא ארע מעולם&#55357;&#56878; </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה זה קורה?? </strong> </p> <p> <span> ההסבר הוא שהמוח שלנו לא יכול להכיל את כל הרוע שעברנו. </span> </p> <p> <span> המוח האנושי לא מסוגל להכיל את העוולה, הפגיעה בגוף ובנפש ואת חוסר הצדק, </span> </p> <p> <span> ולכן הוא מנסה לתקן את הסיפור. </span> </p> <p> <span> אם אנחנו לא יכולים לחזור אל הפוגע עצמו ולתקן במציאות (כי לרוב זה בלתי אפשרי ולא ניתן לתיקון) </span> </p> <p> <span> אז זה יקרה לנו מתוך שינה דרך חלומות שבאים מתוך תת המודע. </span> </p> <p> <span> זה יקרה לנו ברגעים של הרפיה של הגוף והנפש דרך פנטזיות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לעולם קיים הצורך הזה- </span> </p> <p> <span> לתקן את הסיפור,  </span> </p> <p> <span> לספר אותו מחדש כך שיקבל צורה אנושית והגיונית,  </span> </p> <p> <span> <span> לספר סיפור חדש שהפעם ייטיב איתנו ושהמוח שלנו יוכל להכיל ולהשלים איתו. <br/> <br/> אשמח לעזור לכם להבין את עצמכם יותר טוב בתהליך של </span> </span> <a href="/emotional-training"> אימון רגשי </a> <span> &#55356;&#57144; </span> </p> </div> Thu, 25 Apr 2024 13:12:11 GMT https://www.daffynaorkasio.com/why-do-i-dream-of-my-abuser פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/suicide <div data-rss-type="text"> <p> <strong> נטייה לאובדנות/מחשבות אובדניות נחשבות לאחד מהסימפטומים הפוסט טראומטיים. </strong> </p> <p> <span> מחשבות אובדניות, או רצון למות, הם תגובה טבעית במצבים של ייאוש וחוסר תקווה עקב סכנה מתמשכת בעבר או בהווה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אובדנות מתרחשת במצבים שבהם אנשים- </span> </p> <ul> <li> <span> מרגישים חוסר תקווה, ייאוש, חוויה של אין מוצא </span> </li> <li> <span> חשים שהם על סף שגעון </span> </li> <li> <span> מאבדים אמונה- בריפוי, בעצמם, בבני אדם </span> </li> <li> <span> חווים כאב בלתי נסבל, פיזי או נפשי </span> </li> <li> <span> נלחמים מלחמת חורמה בחלקים/תחושות שנמצאים בתוכם </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אצל מתמודדי טראומות מורכבות, שנחשפו למצבי אלימות ופגיעות פיזיות בילדות, תחושת האובדנות בבגרות משחזרת חוויות ואירועים מהעבר, חוויות בהם המתמודדים נפגעו ולא היתה להם דרך להפסיק או לעצור את הכאב. </span> </p> <p> <span> חשוב לדעת שיש פער גדול בין מחשבות אובדניות לבין נטייה ממשית להתאבדות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הרוב הגדול של האנשים לעולם לא יוציאו לפועל את המחשבות שלהם. </span> </p> <p> <span> במקרים רבים האדם ירגיש שהוא רוצה למות,  </span> </p> <p> <span> אבל בתוך תוכו הוא לא באמת רוצה למות, אלא הוא רוצה להרוג או להמית את החלק הסובל בתוכו, את החלק הפגוע, את החלק שכואב, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> החלק שמרגיש בושה ואשמה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>  כשאין הכרה בחלק הכואב והפצוע זה משפיע על כל תחומי החיים ולכן יש תחושה או מחשבה של רצון למות. </span> </p> <p> <span> לעתים תחושת אובדנות באה כדי להזיז אותנו מהמקום. התחושה באה להוציא אותנו מ"איזור הנוחות" ולחפש פתרונות יצירתיים למצב. </span> </p> <p> <span> דיכאון ואובדנות מסמנים לנו שאנחנו עושים משהו לא נכון (לפעמים אנחנו לא עושים כלום, וזה גם לא נכון) </span> </p> <p> <strong> הדיכאון והאובדנות הם הזמנה לתזוזה. לזוז מהמקום, למצוא פתרונות. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה עושים? </span> </p> <ol> <li> <span> <span> </span> </span> <span> מתפייסים עם עצמכם. נותנים הכרה ומקום לכל החלקים שבכם, שולחים אליהם חמלה (ובעיקר אל החלקים הפצועים). <br/> כשתלמדו לקבל ולחמול אותם במקום לרצות להמית אותם, רמת האובדנות תרד פלאים.  </span> </li> <li> <span> לומדים להרחיב את השיח הפנימי שלכם עם עצמכם, לומדים לזהות את הקולות הפנימיים שגורמים לכם להרגשה לא טובה, <br/> ומתחילים להחליף אותם בשיח פנימי מעצים ומיטיב. <br/> כשעולות מחשבות אובדניות דברו אל עצמכם. תנהלו שיח עם המוח שלכם. תסבירו לעצמכם שמה שקורה לכם עכשיו נובע מרגש מאוד עמוק שמבקש ביטוי. או אולי כאב- פיסי או נפשי, שהמוח שלכם בסך הכל מבקש להפסיק אותו. תזכירו לעצמכם שאתם בהווה, ויש לכם עוד דרכי פעולה חוץ מלוותר על החיים.  </span> </li> <li> <span> כשאתם מודעים לסיבות בגינן המחשבות האובדניות מגיעות אתם יכולים לבחור להשקיט אותן בדרך יעילה יותר כמו: <br/> פעילות גופנית, דמיון מודרך, נשימות, ריקוד,תנועה, יציאה לטבע, מוסיקה ,חיבור לבעלי חיים, טיפוח גינה, שיתוף ואפילו תרומה לקהילה </span> </li> <li> <span> <span> נרשמים לקורס </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> "יש לי אותי" </a> <span> <span> - </span> </span> <span> למתמודדי CPTSD </span> <span> <span> בו שיעור שלם מוקדש לנושא ונוגע בהרבה תסמינים נוספים. </span> </span> </li> <li> <span> <span> מתחילים תהליך של </span> </span> <a href="/emotional-training"> ליווי רגשי </a> <span> <span> </span> </span> <span> איתי על מנת להפחית את מפלס האובדנות ולהעלות את שמחת החיים </span> </li> </ol> </div> Mon, 25 Mar 2024 14:41:46 GMT https://www.daffynaorkasio.com/suicide פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/devotion <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני פוגשת, גם בקליניקה וגם ב </span> <a href="https://www.facebook.com/groups/138678607723563/?ref=share&amp;mibextid=NSMWBT" target="_blank"> קהילת הטראומה </a> <span> <span> שאני מנהלת, הרבה אנשים שנלחמים ברגשות שלהם. </span> </span> </p> <p> <span> הם לא אוהבים את מה שהם מרגישים, כועסים על עצמם, מאוכזבים ממה שהם חווים- אם זה כעס, עלבון, קנאה, או כל רגש שנתפס בעיניהם כשלילי. </span> </p> <p> <span> אני מזהה הרבה מאוד שיפוט וביקורת עצמית </span> </p> <p> <span> אנשים משקיעים המון אנרגיה במלחמה פנימית, מלחמה עם מי שהם או עם מה שהם מרגישים. </span> </p> <p> <span> מאחר ויש לנו כמות מסוימת של אנרגיה בגוף (וזה נתון קבוע), </span> </p> <p> <span> אנחנו אחראים לבדוק ולנתב לאן האנרגיה הולכת </span> </p> <p> <span> כשאני כל הזמן נלחמת ברגשות שעולים, אז האנרגיה שלי הולכת לכיוון של מלחמה </span> </p> <p> <span> לעומת זאת אם אני מתמסרת לרגש, מאפשרת לרגש או לתחושה להתקיים, פשוט להיות, אז האנרגיה שלי יכולה ללכת לכיוון של ריפוי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לכיוון של חמלה, לכיוון של אהבה עצמית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז באמת הכל עניין של חוק שימור האנרגיה- לאן אני בוחרת לשחרר או לשלוח את האנרגיה שיש לי בגוף. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו נלחמים ברגש או בדפוס מסוים, אנו מתמקדים בו וככה הוא גדל ומתעצם. </span> </p> <p> <span> אני עצמי לא אוהבת להילחם ברגשות וככה אני מלמדת גם את המאומנים שלי- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> במלחמה אין מנצחים! </span> </p> <p> <span> אני לא מאמינה שצריך להילחם בפחד או להילחם בדיכאון </span> </p> <p> <span> אני מאמינה בשלום, מאמינה בפיוס עם הפחד, פיוס עם הדיכאון ואני רוצה לשלוח את האנרגיות שלי למקום חיובי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לנתב אותן למקום של ריפוי </span> </p> <p> <span> וככה באמת נזכה לחוש ריפוי </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> רוצים לאהוב את עצמכם ולהעלות את הערך העצמי שלכם? </strong> <span> <span> אשמח ללמד אתכם איך עושים את זה&#55357;&#56490;&#55356;&#57340; </span> </span> </p> <p> <span> <span> אל תחיו עוד יום אחד נוסף בלי אהבה עצמית, אתם ראויים לטוב! </span> </span> <span> <br/> </span> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> דברו איתי עכשיו </a> <span> ❣️ </span> </p> </div> Tue, 12 Mar 2024 15:36:00 GMT https://www.daffynaorkasio.com/devotion אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/why-is-the-good-so-scary <div data-rss-type="text"> <p> <span> למה אני לא מאפשרת לעצמי לפרוח?  </span> </p> <p> <span> למה כל פעם כשאני עומד להצליח אני "יורה לעצמי ברגל" ומכשיל את עצמי? </span> </p> <p> <span> למה במקום להנות כשטוב לי אני מתמלאת בחרדה והורסת לעצמי את כל הכיף? </span> </p> <p> <span> למה אני חייבת להרוס דברים טובים שעבדתי כל כך קשה להשיג? </span> </p> <p> <strong> כל אלו הן שאלות שמתמודדי פוסט טראומה שואלים את עצמם פעמים רבות </strong> </p> <p> <span> יש כמה סיבות לכך- </span> </p> <ol> <li> <span> עבור מתמודדים רבים, שהרגישו רע במשך תקופות ארוכות בחייהם, מפחיד יותר להרגיש טוב. </span> </li> </ol> <p> <span>         הרע זה האזור הבטוח, האזור המוכר, ומה שמוכר- יותר קל להתמודד איתו. </span> </p> <p> <span>   2. הטראומה פוגעת בערך העצמי. כשהערך העצמי נמוך קורים מספר דברים: </span> </p> <p> <strong>       א </strong> <span> . אנשים חשים שהם לא ראויים, ולא מגיע להם לזכות בטוב. </span> </p> <p> <strong>       ב </strong> <span> .  אדם עם ערך עצמי נמוך חווה עצמו ככשלון ולכן, כדי לא לשחזר שוב ושוב את חווית הכשלון, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>            תת המודע שלו יעצור אותו רגע לפני השגת מטרות, רק כדי של יצטרך להתמודד עם עוד כשלונות.  </span> </p> <p> <span>            וכך, בהפוך על הפוך, האדם עוצר רגע לפני שמגיע אל המטרה, כך שאין כשלונות אך גם אין תחושת הצלחה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>            אין תחושת סיפוק מהשגת יעדים, וזה מוסיף להוריד את הערך העצמי.  </span> </p> <p> <span>            זה לופ </span> </p> <p> <span>   3. בהרבה מקרים הטראומה גורמת לתחושת אשמה. כשאדם חי בתחושת אשמה תמידית, הוא לא רואה את עצמו כראוי לטוב. </span> </p> <p> <span>  בתפיסה הפנימית שלו מגיע לו להיכשל </span> </p> <p> <span>   4. כשאדם/ ילד נפגע הוא חי את חייו ברמת דריכות גבוהה, כך שגם אם הוא נהנה לרגע, הוא תמיד יפחד שהרגע הבא יהיה מכאיב. </span> </p> <p> <span>       כמנגנון הגנה, התת מודע שלו ינסה למנוע ממנו הנאות קטנות, כדי שהמכה שאחרי, לא תכאיב כל כך </span> </p> <p> <span>   5. מנגנוני חבלה עצמית עובדים ביתר שאת אצל מתמודדי טראומות מורכבות ומכאן האדם ירגיש דחף להכשיל את עצמו רגע לפני השגת הצלחה </span> </p> <p> <span>   6. מתמודדי טראומה מורכבת חווים את החיים כטלטלה רגשית גדולה מאוד, כך שכשמתמודד מרגיש שמחה עילאית, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>       הנאה או עונג ברמות ומינונים גבוהים המוח שלו ישר יצפה לנפילה לתהומות ברגע שאחרי.  </span> </p> <p> <span>       וכך, כמנגנון הגנה, המוח ימנע מהאדם להנות ולשמוח בעוצמות גבוהות. </span> </p> <p> <span> אפשר לעבוד על כל אלו אם מעלים את הערך העצמי ומשנים כמה דפוסים אוטומטים. </span> </p> <p> <strong> ככל שעובדים על אהבה עצמית והעלאת ערך עצמית, מנגנוני החבלה העצמית פוחתים ואף נעלמים לגמרי. </strong> <strong> <br/> איך עושים את זה? </strong> <strong> </strong> <span> <span> בקורס </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> "יש לי אותי" </a> <span> <span> אני מלמדת צעד אחר צעד איך להעלות את הערך העצמי ולאהוב את עצמכם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ניתן גם לעבור </span> </span> <a href="/emotional-training"> תהליך פרטני </a> <span> <span> איתי. </span> </span> </p> </div> Wed, 14 Feb 2024 18:36:31 GMT https://www.daffynaorkasio.com/why-is-the-good-so-scary פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-treasures-of-boredom <div data-rss-type="text"> <p> <span> כולם נורא מפחדים מהריק שגוררת איתה אי עשיה. </span> </p> <p> <span> אצל הילדים שגדלים בדור הזה, המשפט הנשמע ביותר הוא- "משעמם לי". </span> </p> <p> <span> גדלים פה ילדים, שרובם לא יודעים להיות דקה עם עצמם בשקט, מחפשים תעסוקה, מחפשים שיעסיקו אותם </span> </p> <p> <span> רוב בני האדם בעידן הזה מוסחים כל הזמן, מחוברים למכשירים הסלולריים כמו לחמצן, מפחדים מרגע של שקט, ממסכים את האפשרות לשקט באמצעות טלוויזיה/מוזיקה /רעש רקע/ קנדי קראש ושאר משחקים ממכרים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רוב בני האדם רודפים אחרי הצלחות, עוד הישג, ביצוע עוד משימה, כיבוש של עוד יעד, </span> </p> <p> <span>  והאנושות הולכת ומתרחקת מאושר...&#55357;&#56862; </span> </p> <p> <span> כולם ממש מפחדים מלא לעשות כלום, מלהשתעמם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואני חושבת, </span> </p> <p> <span> שדווקא השעמום הוא המרחב הכי מאפשר שיש, מרחב ליצירה אין סופית, מרחב לבריאה, מרחב לגדילה ולצמיחה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מרחב להתבוננות ולהתפתחות אישית, מרחב אמיתי לנשמה. </span> </p> <p> <span> האי עשייה מאפשרת בריאות, בחירות נכונות, הקשבה </span> </p> <p> <span> בתוך השעמום אין כלום, ויש הכול </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז המלצה חמה ממני- </strong> </p> <p> <span> אפשרו לעצמכם להשתעמם, להיות באי עשיה, לשהות, לבהות, </span> </p> <p> <span> צאו לטבע, בלי טלפונים סלולריים </span> </p> <p> <span> פשוט תהיו </span> </p> <p> <span> לא תאמינו מה ינבע מתוככם!!! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לא מוצאים את השקט הפנימי בתוככם? מתקשים להיות בכאן ועכשיו? </strong> <span>   </span> <span> אשמח ללמד אתכם איך לחיות חיים מאושרים. </span> <span> <span> <br/> </span> </span> <a href="/contact"> צרו קשר </a> <span> <span> והתחילו תהליך אצלי&#55356;&#57144; </span> </span> </p> </div> Mon, 15 Jan 2024 15:00:35 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-treasures-of-boredom אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/struggle-to-ask-for-help-cptsd <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אם אין אני לי- מי לי.... </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חוסר היכולת לסמוך על אנשים ולקבל תמיכה מאחרים, היא תגובה לטראומות בגילאים צעירים. </span> </p> <p> <span> מתמודדי פוסט טראומה שנפגעו בילדות, לעתים קרובות יפתחו חוסר אמון באנשים, ולא ירצו להיעזר באחרים גם כשהם כבר מבוגרים. </span> </p> <p> <span>  נראה את זה בעיקר אצל כאלו שנפגעו על ידי הדמויות שאמורות היו לדאוג או לטפל בהם, או לחילופין- ילדים שלא היה מבוגר אחראי שיראה אותם, יטפל בהם או יתווך להם את הפגיעה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אותם מתמודדי פוסט טראומה מורכבת יגידו משפטים כמו- </span> </p> <p> <span>  "אם אין אני לי, מי לי"... </span> </p> <p> <span> "אני לא צריכה אף אחד", </span> </p> <p> <span> "אני תמיד מסתדר לבד" </span> </p> <p> <span> "אני לא רוצה ולא מאמין בעזרה"  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זו גישה שהייתה נכונה ויעילה עבור אותו ילד בימים שבהם הוא היה צריך לשרוד. </span> </p> <p> <span> כדי לא להיפגע עוד נדרש ממנו לסגור את הלב שלו, לא לצפות לכלום כדי לא להתאכזב  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> ילדים שגדלו בבתים פוגעניים, או לא מתפקדים ונאלצו לגדל את עצמם, יעדיפו להתרחק מבקשת עזרה כמו מאש, מכמה סיבות: </strong> </p> <ul> <li> <span> בקשת עזרה נחווית כחולשה, ומי שחלש, עשוי להיפגע עוד </span> </li> <li> <span> הסיכוי לקבל את העזרה הוא קלוש </span> </li> <li> <span> הילד לא מאמין שמישהו יבוא לטובתו </span> </li> <li> <span> הגשת עזרה יכולה לבוא עם "תג מחיר" שעשוי להיות כבד </span> </li> <li> <span> אם אני מקבל עזרה, אני עלול להיקשר, וכך להפגע כשינטשו אותי </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אותם ילדים למדו על בשרם שהם פשוט לא יכולים לסמוך על אנשים. </span> </p> <p> <span> הם הפכו לעצמאים מאוד, בעל כורחם </span> </p> <p> <span> עצמאות מסוג כזה, מגיל קטן, היא הגנה כנגד שברון לב ופחד עמוק מנטישה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פעמים רבות כלפי חוץ זה מצטייר כחוסן וחוזק, אבל הדפוס הזה יושב על לב שבור ופצוע, על בעיית אמון גדולה בבני אדם. </span> </p> <p> <span> ילדים כאלו הופכים להיות מבוגרים שמתקשים לקבל טיפול טוב, מאחר והם לא סומכים גם על המטפלים שלהם </span> </p> <p> <span> אם אני לא זקוק לשום דבר, אני לא מסתמך על אף אחד, אני גם לא צריך להתאכזב כשינטשו אותי, או לא יהיו שם בשבילי... </span> </p> <p> <span> בפועל, כשאוטמים את האפשרות לקבלת עזרה אולי לא נפגעים, אבל גם לא מאפשרים יצירת קירבה, זוגיות טובה. </span> </p> <p> <span> האפשרות לקבלת אהבה נחסמת, וחיים בלי אהבה הם חיים עצובים </span> </p> <p> <span> לכן, כשהאדם יבין שהרצון שלו לעצמאות יתר הוא לא חוזקה, אלא מושתת על חוסר אמון שמקורו בפצעי ילדות, הוא יוכל להשתקם מהטראומה, וללמוד לפתוח את ליבו. </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> הגעתם עד כאן? אם בכל זאת תרצו לבקש עזרה תדעו שאני פה בשבילכם. </strong> </p> <p> <a href="/contact"> <strong> צרו קשר עכשיו </strong> </a> <strong> ❣️ </strong> </p> </div> Tue, 05 Dec 2023 10:20:24 GMT https://www.daffynaorkasio.com/struggle-to-ask-for-help-cptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/inner-peace <div data-rss-type="text"> <p> <strong> למציאת שקט בתוך עצמנו יש השפעה חיובית בכל הרבדים-  </strong> </p> <p> <span> השקט הפנימי משפיע גם על הפן הרגשי, גם על המנטלי וגם על הפיזי: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56476; </span> <span> <span> </span> </span> <span> מבחינה מנטלית </span> <span> - </span> </p> <p> <span> כשאנחנו רגועים אנו חושבים בצורה שקולה, צלולה והגיונית, </span> </p> <p> <span> ומקבלים החלטות שקולות.  </span> </p> <p> <span> כולם מכירים את הטעויות שקורות לנו כשאנחנו פועלים מתוך לחץ&#55358;&#56614;‍♀ </span> </p> <p> <span> כשאנו רגועים אנחנו יכולים לקחת דברים בפרופורציה ופחות להתערער מתנודות חיצוניות או פנימיות. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו יודעים להרגיע את עצמנו, אנחנו יכולים לסמוך על עצמנו, שנדע להתמודד כמעט עם כל מצב. </span> </p> <p> <span> לכן ככל שנדע להרגיע את עצמנו כך נסמוך על עצמנו יותר, ובמקביל תחושת הערך העצמי והבטחון העצמי יעלו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56476; </span> <span> <span> </span> </span> <span> מבחינה רגשית </span> <span> - </span> </p> <p> <span> כשאנחנו רגועים- הרגשות שלנו יותר אסופים ויותר מווסתים. אנחנו פחות מוצפים, וכך יכולים להתנהל נכון ומאוזן יותר מבחינה רגשית. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> &#55357;&#56476; </span> <span> <span> </span> </span> <span> מבחינה פיזית </span> <span> - </span> </p> <p> <span> ככל שנהיה יותר רגועים, כך מערכת החיסון שלנו תהיה חזקה ויעילה יותר, והגוף יתמודד טוב יותר עם פתוגנים חיצוניים (וירוסים, חיידקים, טפילים) </span> </p> <p> <span> כשאנו רגועים, המערכת הפארא-סימפתטית (שהיא חלק ממערכת העצבים שלנו) יכולה לפעול בצורה מיטיבה. </span> </p> <p> <span> כל מערכות הגוף הפנימיות מקבלות עצבוב ויכולות לפעול כשורה  </span> </p> <p> <span> (המערכת הזאת מנוגדת למערכת הסימפתטית שפועלת כשאנחנו בסטרס או במצבי קיצון). </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> בתהליך </strong> <a href="/emotional-training"> <strong> אימון רגשי </strong> </a> <strong> איתי תקבלו כלים פרקטיים לרוגע ולשקט נפשי. השינוי מתחיל </strong> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> <strong> מכאן </strong> </a> </p> </div> Sun, 20 Aug 2023 15:24:19 GMT https://www.daffynaorkasio.com/inner-peace אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/why-cant-we-change <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אנחנו יצורים מאוד אוטומטים ורובינו, באופן טבעי, לא נשאף סתם כך לשינוי. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז מה בכל זאת יגרום לאדם לרצות לשנות דפוס/התנהגות? </strong> </p> <p> <span> לרוב הסיבה היא שאותו דפוס/התנהגות גורמים לו לכאב, והכאב מזיז אותו מהמקום, גורם לו לחפש פתרונות/דרכים חלופיות. </span> </p> <p> <span> יש מצבים שהכאב חזק, ובכל זאת אנחנו לא מצליחים להפסיק את ההרגל המכאיב. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה? </strong> </p> <p> <span> יש הרבה מצבים בחיים שיחד עם הכאב יש גם רווח מסוים מהמצב. </span> </p> <p> <span> רווח שלרוב האדם לא יהיה מודע אליו </span> </p> <p> <span> לדוגמה- </span> </p> <p> <span> אדם נפצע בתאונת דרכים. </span> </p> <p> <span> סובל מכאבים. מאוד רוצה שהפצעים יסגרו והשברים יתאחו. </span> </p> <p> <span> אבל, במקביל, הוא מקבל טיפול כפי שבחיים לא קיבל. </span> </p> <p> <span> יחס צמוד מבני משפחתו ומחבריו- אכפתיות, רגישות, אהדה. שירות מלא. </span> </p> <p> <span> אז יש בתוכו חלק שלא רוצה שהפצעים יתאחו כ"כ מהר. </span> </p> <p> <span> החלק הזה, או בשפה המקצועית- "הרווח המשני" שיש לו מהיחס החם יחבל לו בתהליך ההחלמה/השינוי. </span> </p> <p> <span> הוא יכול לעשות הכל נכון אך אם הרווח המשני חזק מידי, הוא תמיד יחזור להרגלים הישנים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> זכרי/זכור- </strong> </p> <p> <span> כשיש לך רווח משני, יהיו לך רגשות מעורבים ביחס לשינוי </span> </p> <p> <span> <span> אתה אומר שאתה רוצה להשתנות, אך כל זמן שחלק מסוים בך מאמין שלא תצליח לספק את הרווח המשני בשום דרך אחרת, </span> </span> </p> <p> <span> תמיד תחזור להרגל הישן, כדי לספק לעצמך את אותו הצורך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז איך יוצאים מהלופ? איך יוצרים שינוי? </strong> </p> <p> <span> בתהליך מודעות. </span> </p> <p> <span> השלב הראשון הוא לזהות מה הרווח המשני שלך מההרגל/התנהגות. </span> </p> <p> <span> כשתהיה מודע לצורך שיש בתוכך, ותבין שהוא זה שמעכב את השינוי-  </span> </p> <p> <span> תוכל לטפל בו, לבחור דרך אחרת לספק את הצורך ולשנות הרגלים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> כמומחית בליווי תהליכי שינוי, אשמח לעזור לכם בשינוי עליו אתם חולמים. </span> </span> <span> <br/> </span> <a href="/contact"> צרו קשר </a> <span> <span> עכשיו&#55356;&#57144; </span> </span> </p> </div> Wed, 26 Jul 2023 15:12:31 GMT https://www.daffynaorkasio.com/why-cant-we-change אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/parents-mental-health <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אני מודעת לכך שהמאמר הבא יהיה קצת קשה לעיכול, וסוג של "פגיעה בבטן הרכה" להורים שביננו, </strong> </p> <p> <strong> אך אין מנוס מלכתוב את האמת, גם אם היא קצת מרה-  </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככל שהורה יהיה יותר יציב, ככל שתגובותיו לא תהיינה מפתיעות ובלתי צפויות, </span> </p> <p> <span> כך הילד יגדל להיות אדם בריא יותר בנפשו. </span> </p> <p> <span> אין הורה מושלם, כפי שאין אדם מושלם. </span> </p> <p> <span> יש הורה טוב דיו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קווים לדמותו- </span> </p> <ul> <li> <span> הורה שיאהב את ילדו ללא תנאי, לא בגלל פעולה שעשה אלא רק מעצם היותו. </span> </li> <li> <span> הורה ששמח בילד, וגם מראה לו את זה. </span> </li> <li> <span> הורה שמביע התפעלות מההתקדמות וההתפתחות של ילדו. </span> </li> <li> <span> הורה שעוזר לילד לארגן את המחשבות שלו. </span> </li> <li> <span> הורה שמתווך לילד את המציאות ומה הוא מרגיש כלפיה. </span> </li> <li> <span> הורה שמדבר על הרגשות של עצמו, ומתווך לילד. </span> </li> <li> <span> הורה שדואג לעצמו, לצרכים שלו ומשמש דמות להשראה. </span> </li> <li> <span> <span> הורה שמשמש מודל ועומד אחרי המילים והאמירות שלו (בעולם האימון זה נקרא walk the talk) (דוגמה הפוכה- הורה שצורח על הילד- "אל תצעק!" זה בדיוק הפוך. אין דוגמה אישית) </span> </span> </li> <li> <span> הורה שמפתח מערכות יחסים תקינות ובריאות עם הסביבה הקרובה אליו. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשהורה לא מתנהל ומתפקד בצורה כזאת, תיווצר השפעה לרעה על הילדים- </span> </p> <ul> <li> <span> כשהורה משתיק את הילד, או לא נותן ביטוי ומענה לרגשות או לצרכים שלו- הילד יגדל להיות אדם מרצה, כזה שלא יודע לעמוד על שלו. </span> </li> <li> <span> כשהורה מתעלם מהילד, הילד יפתח בעיות של ערך עצמי נמוך, ולעתים יפתח אדישות ואפאטיות אל מול סבלם של אחרים. </span> </li> <li> <span> ילד שעובר השפלות על ידי הוריו- יגדל למבוגר שלא רוכש כבוד, לאחרים ובעיקר לעצמו. </span> </li> <li> <span> ילד להורה מתעלל או פוגעני יהפוך למבוגר מלא בזעם, כבוש או מתפרץ. </span> </li> <li> <span> ילד שגדל להורים לא יציבים/לא צפויים/ יתקשה לקרוא את המפה החברתית, ולכן יסבול מקשיים חברתיים </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לכן, לפני שרצים לטפל בילד, אני מזמינה אתכם ההורים לעשות בדק בית ולבדוק האם אתם הורים מיטיבים עם הילד/ים. </span> </p> <p> <span> ואם זיהיתם שלא מספיק, זו גדולה לבקש עזרה וללכת לטיפול מיטיב. </span> </p> <p> <strong> אשמח לעזור לכם להיות הורים טובים יותר עבור ילדכם. </strong> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> <strong> צרו קשר עכשיו </strong> </a> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 26 Jul 2023 15:02:20 GMT https://www.daffynaorkasio.com/parents-mental-health אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/faith <div data-rss-type="text"> <p> <strong> לא אירועי חיינו הם המעצבים אותנו, כי אם אמונותינו בנוגע למשמעותם של אירועים אלו. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רוב האנשים מאמינים שהנסיבות שולטות בחיינו, ושסביבתנו עיצבה את האנשים שהננו היום.  </span> </p> <p> <span> זה לא נכון! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אתן דוגמה משדה הטראומה- </strong> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 2 ילדים שעברו פגיעות בילדות ממבוגרים שהכירו- </span> </p> <p> <span> אחד מהם בטוח שהעולם מקום רע, ויפתח אמונה שכדי לשרוד צריך לפגוע ולעשות מעשים כוחניים/רעים וכך הוא יהפוך למבוגר פוגעני </span> </p> <p> <span> <span> השני מאמין שאף אחד לא צריך לסבול את מה שהוא סבל כילד, הוא לא רוצה שאף ילד יחווה כאב כזה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> האמונה הזאת תוביל אותו לעשות תיקון. </span> </span> </p> <p> <span> הוא יבחר לעשות רק מעשים טובים, להאיר ולעזור לאחרים, והוא הופך להיות, למשל, מטפל/מרפא </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אותן נסיבות, 2 בחירות שונות לגמרי, שיביאו לתוצאות שונות לגמרי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אתם מבינים, לעולם אין זו הסביבה, לעולם אין אלו אירועי חיינו כי אם המשמעות שאנו מייחסים לאירועים. </span> </p> <p> <span> האופן שבו אנו מפרשים את האירועים יעצב את חיינו ואת האנשים שאנו הופכים להיות! </span> </p> <p> <strong> האמונות שלנו הן אלו שיוצרות את ההבדל בין חיים של שמחה, הגשמה וסיפוק לבין חיי אומללות וסבל. </strong> </p> <p> <span> העניין הוא שרובנו לא ממש מחליטים באופן מודע במה להאמין. </span> </p> <p> <span> לעתים קרובות האמונות שלנו מבוססות על פירוש מוטעה לאירועי העבר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו מאמצים אמונה, לרוב אנו שוכחים שלא מדובר במציאות אלא בתפיסה על המציאות. </span> </p> <p> <span> הבעיה מתחילה כשאנחנו מתחילים להתייחס לאמונה כאל מציאות, כאל תורה מסיני. </span> </p> <p> <span> <span> כמעט כל מעשינו הם תוצאות של אמונה, לכן אם תרצו לשנות את מהליכם/מעשיכם, </span> </span> </p> <p> <span> אני מזמינה אתכם לבדוק מה האמונות, הסמויות והגלויות, שאתם אוחזים בהם </span> </p> <p> <span> תזכרו שבאמונה טמון הכוח ליצור והכוח להרוס, </span> </p> <p> <span> ובידינו היכולת לקחת כל חווית חיים וליצור משמעות אשר תפגע בנו, או תציל את חיינו.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> זכרו! </strong> </p> <p> <span> <span> לאחר שאימצנו אמונות הן הופכות לפקודות בלתי מעורערות על מערכת העצבים שלנו </span> </span> </p> <p> <span> ויש להן את הכוח לשפר או להרוס את ההווה והעתיד שלנו, </span> </p> <p> <span> <span> אז אם ברצוננו לקחת את המושכות על חיינו ולכוון אותם כראות עיננו, עלינו לבדוק תחילה מה האמונות שלנו. </span> </span> </p> <p> <strong> בתהליך של </strong> <a href="/emotional-training"> <strong> אימון רגשי </strong> </a> <strong> זה בדיוק מה שאנחנו עושים. </strong> </p> <p> <span> <span> אשמח לעזור לכם לבדוק מה האמונות המגבילות שלכם על מנת שתחוו יותר שמחה בחיים. </span> </span> <a href="/contact"> צרו קשר עכשיו </a> <span> &#55357;&#56490;&#55356;&#57340; </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 26 Jul 2023 14:52:23 GMT https://www.daffynaorkasio.com/faith אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/anger <div data-rss-type="text"> <p> <strong> כעס הוא לא רגש רע! </strong> </p> <p> <strong> בעבודת מודעות- כעס הוא הזמנה לשינוי </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רוב בני האדם חושבים שכעס הוא רגש שלילי, ומקשרים אותו לחוויה של איבוד שליטה. </span> </p> <p> <span> ומתוך כך רובנו לא אוהבים לכעוס, או יותר מדויק- לא אוהבים את עצמנו כשאנחנו כועסים. </span> </p> <p> <span> ואנחנו גם לא אוהבים להיות ליד אנשים שכועסים. </span> </p> <p> <span> החברה נוטה לכנות אנשים שנוטים לכעוס כחמומי מוח, חמי מזג, "קצרים", עצבנים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני רוצה להציע זווית הסתכלות אחרת על כעס- </span> </p> <p> <span> בעיניי, כעס הוא הזדמנות להסתכל פנימה וליצור שינוי! </span> </p> <p> <span> כעס הוא הזדמנות להחזיר את המושכות של חיי לידיים שלי! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> למה הכוונה? </span> </p> <p> <span> <span> כשאני כועסת על מישהו אחר, לרוב אני בעצם כועסת על עצמי- כועסת על זה שאפשרתי שיתנהגו אלי בצורה כזאת, </span> </span> </p> <p> <span> שלא יכבדו אותי, יקטינו אותי, ידרכו עלי… </span> </p> <p> <span> במקרים רבים האדם זועם כי הוא כועס על התוצאה של ההתנהגות שלו בעבר. </span> </p> <p> <span> אם אני כועסת על בן הזוג שלי, או הילד שלי, שהוא מדבר אלי בצורה לא מכבדת,  </span> </p> <p> <span> הכעס העמוק שלי הוא שכנראה אני אפשרתי לו לדבר אלי ככה, פעמים רבות בעבר. </span> </p> <p> <span> אם נשכיל לראות את זה ככה, ולא לפחד מהכעס, או להתנגד לו, נבין שהכוח והשליטה חוזרים לידיים שלנו. </span> </p> <p> <span> כל זמן שאנחנו כועסים על מישהו אחר, או מאשימים אותו בכעס שלנו- </span> </p> <p> <span> בפועל הכוח נשאר בידיים שלו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כשאנחנו לא נבהלים מהכעס, ועוצרים לבדוק מה יושב מתחתיו, ניתנת לנו הזדמנות לדייק את עצמנו יותר- </span> </span> </p> <p> <span> לשים גבולות, לכבד את עצמנו יותר, כך שאחרים יוכלו לכבד אותנו ולהתנהג אלינו בהתאם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> סיפור מהקליניקה- </strong> </p> <p> <span> מאומנת שלי, הגיעה אלי לפני שנתיים, סובלת מדיכאון </span> </p> <p> <span> <span> בתקופה הזאת עשתה </span> </span> <a href="/emotional-training"> תהליך אימוני </a> <span> <span> מדהים, שבו היא למדה להתחבר לרצונות שלה,  </span> </span> </p> <p> <span> השילה מעצמה "תחפושת" חברתית שהיא עטתה על עצמה בכל פעם שיצאה מהבית, </span> </p> <p> <span> תחפושת שנועדה לרצות אחרים, תחפושת כזאת שמוציאה אותה תמיד "בסדר", </span> </p> <p> <span> כדי שיאהבו אותה יותר, כדי למנוע עימותים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>  הרבה מאתנו לובשים תחפושות אלו או אחרות ,אבל המחיר של ללבוש תחפושת יומיומית כזאת הוא כבד מאוד. </span> </p> <p> <span> <span> כשאין אותנטיות וצרכי הסביבה מוקמו באורח קבע לפני הצרכים שלה עצמה- </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא התחילה להתרחק מעצמה, מצאה את עצמה מוותרת על עצמה בכל כך הרבה תחומים, </span> </span> </p> <p> <span> דבר שהוביל בסופו של דבר לדיכאון. ולשנאה עצמית. </span> </p> <p> <span> וככה היא הגיעה אליי. כבויה ולא זוכרת מי היא בכלל. </span> </p> <p> <span> בתהליך של שנתיים היא עשתה דרך מדהימה! </span> </p> <p> <span> <span> ככל שהסכימה להסיר את התחפושת, ולהיות היא, הסכימה לראות את מי שהיא מתחת לכל השכבות שהיא שמה עליה, </span> </span> </p> <p> <span> היא גילתה אישה מדהימה, רבת כישורים.. </span> </p> <p> <span> למדה לאהוב את עצמה, לכבד את עצמה, והיא לא צריכה יותר להיות מושלמת עבור הסביבה.. </span> </p> <p> <span> <span> מדהים היה לראות, שככל שהיא יצאה מהדיכאון, ככל שהתקרבה לעצמה וחשה טוב יותר, </span> </span> </p> <p> <span> כך מפלס הכעס שלה עלה. </span> </p> <p> <span> ואז היא נבהלה מזה.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לימדתי אותה לראות ולזהות, שכל פעם שעולה בה זעם פנימי כזה היא כנראה שוב מזייפת. </span> </p> <p> <span> והיא צריכה לבדוק איפה היא מרצה אחרים ולא נמצאת במקום המדויק לה.  </span> </p> <p> <span> היום היא יודעת לעמוד על שלה, </span> </p> <p> <span> היא למדה לגייס את הכעס לטובתה, לטובת ההתפתחות האישית שהיא עוברת, </span> </p> <p> <span> הפכה את הכעס לכלי שבעזרתו היא מתקרבת עוד יותר אל הרצונות והצרכים האמיתיים שלה. </span> </p> <p> <span> ככל שהיא מדויקת לעצמה, מפלס הכעס יורד בהתאמה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לכן- </span> </span> <strong> כעס הוא לא רגש רע, אלא הזמנה לשינוי </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> <span> וזה רק עניין של עבודת מודעות. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> מודעות זו המומחיות שלי ואני מזמינה אתכם לעבור איתי תהליך לעיבוד הכעס. </strong> <span> <span> </span> </span> <a href="https://wa.me/972544695389?text=שלום,+אני+מעוניינ.ת+להתחיל+תהליך+של+אימון+רגשי+איתך" target="_blank"> שלחו הודעה </a> <span> <span> והתחילו בשינוי! </span> </span> </p> </div> Tue, 20 Jun 2023 17:17:37 GMT https://www.daffynaorkasio.com/anger אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/choosing-a-therapist <div data-rss-type="text"> <p> <strong> איך תדעו איזה מטפל/ת לבחור? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לאנשים שונים יש צרכים שונים, ולכן אין טיפול אחיד שמתאים לכולם. יש המון טיפולים היום. </span> </p> <p> <span> <span> מפסיכולוגיה קלאסית, דרך פסיכותרפיה, יש אימון, טיפול אנרגטי, טיפולים דרך אומנות, תנועה, בעלי חיים, </span> </span> </p> <p> <span> דרמה תרפיה, פוטו תרפיה ,טיפול במגע, יש טיפולים שהם רק בשיחה ויש טיפולים שנותנים כלים פרקטים להתמודדות. </span> </p> <p> <span> יש טיפולים שבעד הצפת הטראומה, ומנגד יש טיפולים שמאמינים שאין צורך להיכנס לאזורי הטראומה שוב ושוב. </span> </p> <p> <span> ובכלל- יש המון שיטות שמטפלות בטראומה - ההיצע רב ולעיתים מבלבל.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כמו כל דבר, גישה אחת תהיה טובה עבורך ועבור מישהו אחר ממש לא תתאים.  </span> </p> <p> <span> <span> ויש גם עניין של כימיה אישית- חיבור בין המטפל למטופל. וזה משהו שמהר מאוד ניתן להרגיש, אם יש או אין. </span> </span> </p> <p> <span> וגם זה ממש אישי. זה לא מדע מדויק! </span> </p> <p> <span> הכי חשוב, שתהיו קשובים לצרכים שלכם. </span> </p> <p> <span> חשוב לי לציין שכל מה שאגיד פה זה בגדר דעתי האישית בלבד. זווית הראייה שלי </span> </p> <p> <span> אני לא נותנת המלצות ומה שאני אומרת זו לא תורה מסיני. </span> </p> <p> <span> קחו הכל בערבון מוגבל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מהו מרחב טיפולי טוב בעיניי? </strong> </p> <p> <span> מרחב טיפולי הוא מקום שנעים לי להיות בו, שטוב לי להיות בו. </span> </p> <p> <span> שיש שם תקשורת, שיש שיח, שרואים אותי, שלא שופטים אותי, מרחב ששומעים אותי, </span> </p> <p> <span> <span> מרחב בו אני מתקדמת בטיפול. </span> </span> </p> <p> <span> גם אם ההתקדמות היא איטית ולאורך שנים הכיוון הוא התקדמות. </span> </p> <p> <strong> <br/> </strong> </p> <p> <strong> איך אפשר לדעת אם מטפל הוא לא טוב? </strong> </p> <p> <span> מטפל גרוע משול למחבל. הוא יכול לעשות הרבה מאוד נזקים. </span> </p> <p> <span> מטפל לא טוב גורם לתלות אצל המטופל. הוא יאפשר ויעודד תחושת הזדקקות.  </span> </p> <p> <span> מטפל גרוע הוא מטפל שמבטיח להציל אותך. </span> </p> <p> <span> הוא משאיר את הכוח בידיים שלו, הוא גורם לך להרגיש קטן ואימפוטנט, </span> </p> <p> <span> מטפל לא טוב מחליט החלטות במקומך, ישתיל לך רעיונות לא בריאים על עצמך </span> </p> <p> <span> מטפל לא טוב עושה עליך מניפולציות רגשיות </span> </p> <p> <span> <span> מטפל לא טוב יגיד עליך משפטים מקטינים כמו- אתה חסר תקנה, אתה מחריב כל חלקה טובה, אתה הרסני. </span> </span> </p> <p> <span> ועוד דברים פוגעניים, שמקטינים. </span> </p> <p> <span> אם אתם בחרדה לפני כל טיפול זה אומר דרשני. משהו לא תקין </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> איך אדע שהטיפול שאני נמצאת בו מיטיב איתי? </strong> <span>   </span> </p> <p> <span> מטפל טוב ימצא את נקודות האור שבך ויעצים אותן ביחד איתך. </span> </p> <p> <span> מטפל טוב ייתן תקוה. מטפל טוב יאמין בך, וישדר לך אמונה. </span> </p> <p> <span> כשהמטפל טוב אתה מחכה למפגשים בקוצר רוח.  </span> </p> <p> <span> אתה יודע שאתה יכול לפנות למטפל גם בין טיפול לטיפול והוא יגיב לך. </span> </p> <p> <span> <span> אתה מרגיש שאתה יכול לעלות במפגשים גם חוסר שביעות רצון מתגובה שהמטפל או המטפלת אמרה במפגש הקודם </span> </span> </p> <p> <span> ותוכלו לדבר על הנושא בפתיחות. </span> </p> <p> <span> המטפל לוקח אחריות על המילים והתגובות שלו. ויודע גם להתנצל כשצריך </span> </p> <p> <span> אתה מרגיש שהמטפל מתייחס אליך כשווה בין שווים, ולא מתנשא עליך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וכמובן מזכירה ש </span> <strong> להצלחת הטיפול צריך שניים </strong> <span> - </span> </p> <p> <span> תפקיד המטפל להוביל את תהליך הטיפול, לשקף, לתקף ולהיות עוגן למטופל,  </span> </p> <p> <span> תפקיד המטופל לזכור שהמטפל יכול לעזור אבל הוא לא אלוהים. </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> <strong> אם התחברתם לגישה שלי ואתם מחפשים מי שילווה אתכם בתהליך ולא מי שיציל אתכם, </strong> </p> <p> <strong> אני מזמינה אתכם </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/contact"> <strong> ליצור קשר איתי </strong> </a> <span> <span> </span> </span> <strong> ולגלות את כוח הריפוי הנמצא בתוככם! </strong> </p> </div> Mon, 19 Jun 2023 14:33:58 GMT https://www.daffynaorkasio.com/choosing-a-therapist אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-effect-of-trauma-on-the-brain <div data-rss-type="text"> <p> <span> לטראומה בגיל הרך ובילדות המאוחרת יותר יש השפעה על הארגון הקבוע של המערכות המוחיות והתפקודים העתידיים של הילד/ </span> </p> <p> <span> <span> יש הסבר ממש הגיוני לכל מה שמתמודדי פוסט טראומה מורכבת חווים ואחרי שתבינו את זה, </span> </span> </p> <p> <span> אני מקווה שתפסיקו להתבייש בהתנהגות או ההתנהלות שלכם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כאשר ילד חווה חוויה טראומטית, התגובה המיידית היא תגובה פרימיטיבית- תגובה של קפא, הילחם או ברח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> במהלך תגובה זו מופעלים אזורי מפתח במוחו של הילד. בעיקר האמיגדלה וההיפוקמפוס. </span> </span> </p> <p> <span> אחרי תגובת הפחד הזו אותם חלקים של המוח מופעלים מחדש כאשר הילד נחשף או אפילו נזכר או חולם על האירוע הטראומטי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בהמשך, בשלבים שהפגיעה כבר הופסקה, אותם אזורים במוחו של הילד, שהופך למבוגר, מופעלים מחדש שוב ושוב, </span> </span> </p> <p> <span> כשהאדם חווה טריגר שמזכיר לו את האירוע או את הפגיעה. </span> </p> <p> <span> <span> תחושת פחד מלאה יכולה להתרחש מטריגר קל ביותר, כמו קול מסוים, ריח, צבע, מחשבה, זכרון וכולי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כל המערכת נמצאת במצב של עוררות יתר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> גורמי מתח יומיומיים ושגרתיים עשויים לעורר תגובות מוקצנות, כי האדם מסתובב בתחושת פחד מתמיד. </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים הגירויים המזכירים את האירוע יכולים לשנות צורה, כך שגם גירויים דומים מתחילים לעורר את מערכות החירום של הגוף לפעולה </span> </span> </p> <p> <span> <span> (לדוגמה.. מהקול של התוקף פתאום כל קול של גבר יפעיל אותי) </span> </span> </p> <p> <span> וכך, גם שנים אחרי שהטראומה נפסקת, המוח מפעיל שוב ושוב את מערכת הדחק, מערכת שמחלישה את מערכת החיסון וגורמת לנו לסבל רב. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> שורה שלמה של בעיות מתעוררת בעקבות חוויה של הטראומה שוב ושוב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המוח הקדמי, החושב לא מקבל משקל והמוח הלימבי, הרגשי הוא זה שעובד רוב הזמן. </span> </span> </p> <p> <span> במצב התקין זה אמור להיות הפוך, שהמוח הקדמי, אמור לתפוס פיקוד. </span> </p> <p> <span> זה החלק של ההגיון , היכולת להחליט החלטות , להפעיל שיקול דעת </span> </p> <p> <span> <span> אז פעילות יתר של המערכת הלימבית, המערכת שמפעילה את שלושת הf גורמת ל-בעיות פיזיות, חולי, היפראקטיביות, בעיות בריכוז, </span> </span> </p> <p> <span> בעיות בזכרון, חרדה, שינויי מצב הרוח, התנהגות אימפולסיבית, בעיות שינה, לחץ דם גבוה, דכאון וניתוקים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הבשורה הטובה היא, שהמוח הוא גמיש, ובאמצעות </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/emotional-training"> <strong> תהליך אימוני </strong> </a> <span> <span> </span> </span> <strong> אפשר להקטין משמעותית את מפלס הסימפטומים. </strong> </p> <p> <strong> בקורס " </strong> <a href="/I-have-myself-cptsd"> <strong> יש לי אותי </strong> </a> <strong> " תלמדו איך לעשות את זה, בתוך קבוצה תומכת.  </strong> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 19 Jun 2023 13:54:17 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-effect-of-trauma-on-the-brain פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/dissociation <div data-rss-type="text"> <p> <strong> דיסוציאציה (ניתוק) </strong> </p> <p> <strong>  ממה היא נובעת? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כאשר ילד/אדם חווה איום, האינסטינקט הראשוני שלו יהיה לקרוא לעזרה. </span> </p> <p> <span> <span> אם אין בנמצא מישהו שיכול לעזור, או כשהאיום גדול ומפחיד מידי, </span> </span> </p> <p> <span> התגובה המיידית תהיה הפעלת המערכת ההישרדותית באמצעות תגובת הלחם או ברח. (fight ,flight) </span> </p> <p> <span> אם אין דרך להילחם ולא לברוח והילד/אדם ירגיש לכוד, הוא יפעיל באופן אוטומטי את המפלט האחרון- המוח הזוחלי. </span> </p> <p> <span> זו מערכת שפועלת במצבי חירום. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המערכת הזאת תתבטא בעיקר כשאנחנו משותקים באופן פיזי, והאיום על חיינו, או חיי מישהו שקרוב לנו, הוא ממשי </span> </span> </p> <p> <span> <span> (למשל- ילד שנפגע מאדם מבוגר, ילד שרואה את אביו מכה את אימו, מצבים של חניקה, אדם שרואה את חברו נהרג מולו, </span> </span> </p> <p> <span> במצבי אלימות קשה או כליאה)  </span> </p> <p> <span> <span> במקרים של פגיעות קשות כאלו, המוח הזוחלי ינסה לשמור על האדם באמצעות "כיבוי עצמי". </span> </span> </p> <p> <span> זהו מצב של קפאון. ואז נראה האטה במטבוליזם, האטה בקצב הלב, נשימה רדודה ושטוחה,  </span> </p> <p> <span> המעיים מפסיקים לתפקד, או מתרוקנים בבת אחת ללא שליטה. </span> </p> <p> <span> האדם עשוי לשלשל, או להקיא בפתאומיות וללא שליטה. </span> </p> <p> <span> <span> האדם מפסיק להתענין במה שקורה מסביבו, נהייה עיוור וחירש למה שמתרחש סביבו, מתנתק מהתחושות של עצמו, </span> </span> </p> <p> <span> ולכן הוא גם לא ירגיש כאב פיזי.  </span> </p> <p> <strong> החלק המודע כבוי ומנותק לחלוטין </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שם, כבר במהלך הפגיעה, נוצר הניתוק הראשון (דיסוציאציה) </span> </p> <p> <span> כשהפגיעה היא חד פעמית (להלן פוסט טראומה) לא סביר שהאדם ישאר במצב קהה חושים שכזה. </span> </p> <p> <span> <span> אבל, פגיעות שמתמשכות לאורך זמן יכולות לגרום לאדם להרגיש מכובה והוא יתקשה בהמשך להתחבר להווה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> יתקשה להרגיש רגשות וירגיש כאילו הוא מרחף בעולם. </span> </span> </p> <p> <span> נוכח לא נוכח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המוח שלנו מתעצב מתוך ההתנסויות שלנו. </span> </p> <p> <span> <span> כשילד נאלץ לכבות את עצמו שוב ושוב, כאמצעי הגנתי והישרדותי, החלק שפועל אצלו ביתר שאת זה המוח הזוחלי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> וזה בא על חשבון חלקים אחרים במוח- החלקים שקשורים לחשיבה וגם ליכולת להרגיש רגשות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הילד יהפוך למבוגר כבוי, קהה חושים, שרק במצבי סכנה קיצוניים הוא ירגיש רגש כלשהוא. </span> </span> </p> <p> <span> (זו הסיבה לרצון ולנטיה להסתכן, ללכת על הקצה) </span> </p> <p> <span> זה כל כך עצוב, שילדים שנפגעו על לא עוול בכפם יצטרכו לשאת את המחיר הנפשי והגופני במהלך כל חייהם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אבל, יש תקווה </strong> </p> <p> <span> המוח שלנו גמיש וניתן ללמד אותו את כל מה שהוא לא למד בגלל השנים בהן האדם נאלץ לשרוד. </span> </p> <p> <span> מאחר והטראומה נעוצה בתאי הגוף גם במקרים שאין זכרונות, העבודה תהיה חייבת לבוא גם מהכיוון של הגוף- </span> </p> <p> <span> יוגה, נשימות, ספורט, אמנויות לחימה ועוד </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <strong> כשמפלס החרדה יורד, רמת הניתוקים יורדת. </strong> </p> <p> <strong> אפשר לעבוד על זה בתהליך של </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/emotional-training"> <strong> אימון רגשי </strong> </a> <strong> , או בתהליך קבוצתי בקורס " </strong> <a href="/I-have-myself-cptsd"> <strong> יש לי אותי </strong> </a> <strong> " </strong> </p> </div> Mon, 19 Jun 2023 13:47:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/dissociation פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/why-are-we-addicted-to-our-habits <div data-rss-type="text"> <p> <strong> כיצד לשנות כל דבר שתרצו לשנות- </strong> </p> <p> <strong> למה אנחנו מכורים להרגלים שלנו?  </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> "תחילתו של הרגל דומה לחוט בלתי נראה, אך בכל פעם שאנו חוזרים על המעשה, אנו מחזקים את החוט, </span> </span> </p> <p> <span> ומוסיפים לו סיב נוסף, עד אשר הוא הופך לכבל אדיר הכובל אותנו באופן בלתי הפיך, במחשבותינו ובמעשינו"-אוריסון סווט מארדן </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המוח האנושי משול למכונה אוטומטית משומנת היטב- </span> </p> <p> <span> המוח שלנו מתוכנת ככה, שכל חוויה רגשית חזקה שאנו חווים, מפעילה אצלנו תגובה כימית,  </span> </p> <p> <span> ולרוב התגובות מחולקות לשתיים- כאב (או פחד גדול) או עונג (הנאה, שמחה, ריגוש) </span> </p> <p> <span> כל אירוע, המתרחש באופן עקבי, יקושר באופן נוירולוגי לתחושות אלו, </span> </p> <p> <span>  ולכן, בגלל שהמוח שלנו כל כך אוטומטי, בכל פעם בעתיד כשיתרחש האירוע הייחודי-  </span> </p> <p> <span> ישוב בדיוק אותו המצב הרגשי. </span> </p> <p> <span> (ככה, בקלות יתר, מתפתחות פוביות, או התמכרויות, או הרגלים טובים פחות או יותר) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> לדוגמה- </strong> </p> <p> <span> אדם סגור, ביישן ומופנם, שתחת השפעת סמים או אלכוהול, יחווה את עצמו פתוח ומשוחרר, מעז להתחיל עם נשים וחווה הצלחות. </span> </p> <p> <span> אחרי שהגיע לעונג ממשי תחת השפעת הסמים, יחזור לקשר אלכוהול או סמים לתחושת העונג, </span> </p> <p> <span> <span> ובכל פעם שיחשוב על שתיית אלכוהול/צריכת סמים הוא יחוש התרגשות עזה, עד תחושת עונג בגוף, </span> </span> </p> <p> <span> וככה, בקלות, הוא עשוי למצוא את עצמו חוזר שוב ושוב לאותם חומרים שיצרו אצלו את תחושת העונג. </span> </p> <p> <span> לא צריך ללכת רחוק אל סמים ואלכוהול- </span> </p> <p> <span> כל מעשן סיגריות חווה את אותן תחושות עונג כשהמוח שלו מקשר פעולות מסוימות אל העישון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> עוד דוגמה, שמתאימה לכולם- </strong> </p> <p> <span> כולנו חווים רגשות כמו שעמום, ריקנות, תסכול, כעס, וכולנו לומדים לפתח אסטרטגיות על מנת להתמודד עם הרגשות האלו, ולעקוף אותן </span> </p> <p> <span> יהיו אנשים שעל מנת להפיג את השעמום ישחקו במשחקיים בפלפון/במחשב,  </span> </p> <p> <span> יהיו אנשים שישתמשו באוכל, או במין, או בקניות, יהיו כאלו שיפיגו את הרגשות האלו דרך ספורט. </span> </p> <p> <span> וכמו קודם- גם סמים ואלכוהול יפיגו (רגעית) את רגשות השעמום, הכעס או הריקנות </span> </p> <p> <span> כולנו יודעים ששימוש באמצעים אלו יקלו על הכאב, ויביאו אותם לרמה מסוימת של עונג רגעי. </span> </p> <p> <span> ולכן כל כך קל לנו להתמכר להרגלים. </span> </p> <p> <span> יש הרגלים טובים, שבהם לא נרצה לגעת או לשנות,  </span> </p> <p> <span> אבל- </span> </p> <p> <strong> איך נפטרים מההרגלים שמזיקים לנו? </strong> </p> <p> <span> שינוי הרגלים דורש מאתנו לפעול כנגד ההתניה הבסיסית של מערכות העצבים.. </span> </p> <p> <span> הצעד הראשון בשינוי יהיה להגיע אל תחושת העונג ללא פגיעה בעצמי, או בסביבה </span> </p> <p> <span> <span> ככל שתתאמנו באימון המוח שלכם, תוכלו להתנות עונג וכאב כמעט לכל דבר שתחפצו, </span> </span> </p> <p> <span> וככה לא תצטרכו להשתמש בהרגלים שמזיקים לכן על מנת להגיע לחוויית עונג. </span> </p> <p> <span> <span> וזה א'-ב' של </span> </span> <a href="/emotional-training"> תהליך אימוני </a> <span> ! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 28 May 2023 19:40:37 GMT https://www.daffynaorkasio.com/why-are-we-addicted-to-our-habits אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/emotional-training-can-change-your-life <div data-rss-type="text"> <p> <span> כשאתם מתחייבים לאימון המוח שלכם- אתם עוברים טרנספורמציה </span> </p> <p> <span> השינוי יכול להתרחש בין רגע (עם קבלת החלטה נחרצת וחד משמעית) </span> </p> <p> <span>  או יכול להתרחש לאורך זמן (שינוי תהליכי) </span> </p> <p> <span> ולכן נדרשים סבלנות, מחויבות והתמדה </span> </p> <p> <span> בסופו של דבר מטרת האימון הוא לקלף שכבות מה "אני החברתי" ל "אני האותנטי" </span> </p> <p> <span> אני יכולה להבטיח לכם, שאם תתאמנו, רמת המודעות שלכם תעלה פלאים, אתם תהיו יותר בטוחים במטרות שלכם, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ויותר מרוצים מהדרך בה אתם מנהלים את כל תחומי החיים שלכם. </span> </p> <p> <span> כלים פרקטים מעולם האימון </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> בתהליך אימוני אנו עובדים על הפחתה משמעותית של מנגנוני השיפוטיות והביקורת. <br/> ככל שתשתחררו משיפוטיות כך תוכלו להרגיש יותר טוב ולנוע אל עבר המטרות שלכם <br/> הביקורת שאנו מעבירים על מישהו אחר, היא שיקוף של הביקורת שאנו מעבירים על עצמנו- </span> <strong> <br/> הפוסל במומו פוסל </strong> <span> <br/> כחלק מתהליך השינוי אני מזמינה אתכם להתחיל לזהות את הצדדים הביקורתיים שלכם, כי אלו צדדים שיעכבו אתכם בתהליכי השינוי </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> <span> בתהליך אימוני תלמדו להתמקד בצדדים החיוביים- <br/> במקום להתעסק ולהתמקד בשאלות על דרך השלילה <br/> כמו- מה לא עובד לי בחיים? תשאלו את עצמכם- </span> </span> <strong> מה כן </strong> <span> <span> עובד לי בחיים? <br/> במקום לשאול- למה אני תקוע? תשאלו- איך אני יכול להתקדם מפה? <br/> אתם תלמדו שלכל בעיה יש אינסוף דרכים לפתרון, וכשתתמידו באימון תהפכו לאנשים מאוד יצירתיים. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> בעולם האימון אין כישלונות </span> <span> <span> - </span> </span> <span> <br/> כל זמן שתאמצו את הגישה שכל "כשלון" הוא שיעור, ממנו אפשר ללמוד ולהשתפר, אתם תגלו שיש בחיים רק הצלחות! </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> <strong> מתקשים לעשות את זה לבד? </strong> <span> <span> </span> </span> <a href="/contact"> דברו איתי </a> <span> ❣️ </span> </li> </ul> </div> Wed, 24 May 2023 20:13:05 GMT https://www.daffynaorkasio.com/emotional-training-can-change-your-life אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-instant-gratification <div data-rss-type="text"> <p> <span> כחברה מודרנית ומתפתחת בקצב מהיר, רובנו כ"כ ממוקדים בסיפוק מיידי,  </span> </p> <p> <span> עד כי בהרבה מקרים הפתרונות קצרי הטווח שלנו הופכים להיות הבעיות שלנו לטווח הרחוק. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשל הרדיפה המתמדת אחרי העונג המיידי, או ההקלה המיידית, </span> </p> <p> <span> אנשים מתמכרים למזון, לסיגריות, לסמים, לתרופות, לקניות, למין וכד' </span> </p> <p> <strong> העונג הרגעי שאנו משיגים מהסיפוק המיידי הופך להיות עקב אכילס שלנו לטווח הרחוק. </strong> </p> <p> <span> רוב האתגרים שאנו חווים בחיינו האישיים הם תוצאה של היעדר מחשבה בנוגע להשלכות העתידיות של מעשינו. </span> </p> <p> <span> גדל כאן דור שלם של אנשים שרוצים הכל, ומהר, כאן ועכשיו.  </span> </p> <p> <span> ולצערנו, יש מחיר לרדיפה המתמדת אחרי עונג מיידי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם כל פעם שקשה לי אני אברח לסיפוק מיידי כמו אלכוהול, סמים, או אטול כדור להעלאת מצב הרוח, </span> </p> <p> <span> מהר מאוד המוח לומד שאת הסיפוק הוא מקבל מהחומרים הנ"ל, </span> </p> <p> <span> וככה האדם לא יודע להרגיע את עצמו ומפתח תלות בחומרים או בגורמים חיצוניים.  </span> </p> <p> <span> אוכלוסיות שלמות מכורות להתמכרויות שונות ומגוונות </span> <span> . </span> </p> <p> <span> ההחלטה להתחייב לתוצאות ארוכות טווח, ולא לתגמולים קצרי טווח, </span> </p> <p> <span> היא ההחלטה החשובה ביותר שתוכלו לקבל בחייכם! </span> </p> <p> <span> ההימנעות מההחלטה הזאת עלולה לגרום לכאב כלכלי, חברתי ואישי. </span> </p> <p> <span> לעתים, מה שנראה בלתי אפשרי בטווח הקצר הופך אפשרי עד מאוד בטווח הרחוק, אם רק תתמידו. </span> </p> <p> <span> על מנת להצליח, עליכם לחנך את עצמכם לחשוב באופן שיטתי על הטווח הארוך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> השאלה הנכונה לשאול את עצמכם היא- </strong> <span>   </span> </p> <p> <span> מה נכון לי לטווח הרחוק? </span> </p> <p> <span> ולא- מה יעזור לי ברגע זה? </span> </p> <p> <span> רתמו את כוח ההחלטה לטובתכם! </span> </p> <p> <span> החלטות נכונות לטווח הרחוק יעלו את מפלס האושר בחייכם </span> <span> <br/> <br/> </span> <strong> ואם גם אתם מכורים, לכל דבר שמנהל את חייכם, </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/contact"> <strong> פנו אליי </strong> </a> <strong> - יש לי ניסיון רב בעבודה עם התמכרויות </strong> </p> </div> Sat, 29 Apr 2023 18:48:35 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-consequences-of-instant-gratification אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-fear-of-making-mistakes <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98+%D7%A2%D7%9C+%D7%98%D7%A2%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אין אדם שלא עושה טעויות. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מי שלא מתייאש, ובוחר ללמוד מכל טעות הוא זה שיתקדם אל המטרות שלו בסופו של דבר. </span> </p> <p> <span> אני בוחרת לראות כל ניסיון שגוי כצעד נוסף קדימה, כל זמן שאני לא מבקרת ושופטת אותי, אלא עוצרת להפיק לקחים. </span> </p> <p> <span> רוב האנשים מפחדים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתקדם אל עבר החלומות מהסיבה שהם מפחדים לשגות בדרך. </span> </p> <p> <span> עוזרת לי הידיעה, שלא משנה מה אעשה או אחליט, תמיד חלק מההחלטות שאקבל יהיו שגויות.  </span> </p> <p> <span> אני יודעת מראש שיהיו מעידות, אבל ככל שאשכיל ללמוד מהטעויות, אדע לדייק את עצמי יותר בהמשך. </span> </p> <p> <span> הצלחה היא תוצאה של שיפוט נכון.  </span> </p> <p> <span> שיפוט נכון הוא תוצאה של ניסיון. </span> </p> <p> <span> ניסיון בהרבה מקרים הוא תוצאה של שיפוט גרוע </span> </p> <p> <span> החוויות הקשות והמכאיבות ביותר שלנו הן לעתים החשובות ביותר </span> <span> . </span> </p> <p> <span> כשאנשים מצליחים, בדרך כלל הם שמחים וחוגגים את ההצלחה. </span> </p> <p> <span> כשאנשים נכשלים (או- לא מצליחים) הם נוטים לחשוב מה לא עבד, ובדרך הזאת מגיעים למסקנות חדשות.  </span> </p> <p> <span> המסקנות האלו יקרבו אותם בפעם הבאה אל ההצלחה </span> </p> <p> <span> ככל שתטעו יותר, תעצרו להסיק מסקנות ככה תעלו ברמת ההתפתחות האישית שלכם </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> <strong> בתהליך </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/emotional-training"> <strong> אימון רגשי </strong> </a> <span> <span> </span> </span> <strong> אעבוד איתכם בדיוק על זה- <br/> נתגבר יחד על הפחד ואלווה אתכם אל עבר ההצלחות שלכם. <br/> מה שנותר זה רק </strong> <span> <span>   </span> </span> <a href="/contact"> <strong> לפנות אליי </strong> </a> <strong> ❣️ </strong> </p> </div> Sat, 29 Apr 2023 18:37:50 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-fear-of-making-mistakes אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/self-acceptance-exercise <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/10400953_22729269241_3265_n.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם נסתכל על ילדים קטנים,  </span> </p> <p> <span> נשים לב שמה שבולט אצלם, </span> </p> <p> <span> זה שהם מקבלים את עצמם בכל מצב. </span> </p> <p> <span> הם לא מתפדחים, למשל, כשהם נופלים, או כשנתקעים במשהו, </span> </p> <p> <span> אלא ישר קמים מחדש. </span> </p> <p> <span> הם לא מתביישים בבטן השמנמנה והילדותית שלהם, </span> </p> <p> <span> הם לא מתביישים בגוף שלהם בכלל </span> </p> <p> <span> הם לא מתביישים כשהם לא מצליחים, </span> </p> <p> <span> אלא פשוט מנסים שוב. </span> </p> <p> <span> הם לא עושים כלום כדי לרצות,  </span> </p> <p> <span> פשוט כי הם מרוצים מעצמם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ואז אנחנו גדלים </span> </p> <p> <span> והדברים מתחילים להשתבש… </span> </p> <p> <span> ומהילדים התמימים והמרוצים שהיינו, </span> </p> <p> <span> הפכנו למרצים. </span> </p> <p> <span> וכשאנחנו מרצים, </span> </p> <p> <span> אין לנו באמת חוויית סיפוק אמיתית. </span> </p> <p> <span> ואז מגיעות הציפיות, </span> </p> <p> <span>  בהתחלה של אחרים מאיתנו,  </span> </p> <p> <span> ואח"כ, וזה הכי קשוח- </span> </p> <p> <span> <span> הציפיות שלנו </span> </span> <span> מעצמנו </span> <span> . </span> </p> <p> <span> אנחנו נהיים השופטים והמבקרים הקשוחים ביותר של חיינו. </span> </p> <p> <span> ועם השנים, הזהות שלנו נמדדת במה אנחנו שווים, בתוצאות חיצוניות </span> </p> <p> <span> במה הצלחנו, בהשוואות לאחרים </span> </p> <p> <span> ואנחנו מתחילים להתבייש </span> </p> <p> <span> ולהתמקד באיפה שלא הצליח לנו </span> </p> <p> <span> ואז, במוח שלנו - אי הצלחה הופך לכשלון. </span> </p> <p> <span> וזה כבר חמור, כי מה זה אומר עליי? </span> </p> <p> <span> ומכאן אנחנו בריב עם עצמנו.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ומה בעצם קרה? </span> </p> <p> <span> בגלל אי אלו סיבות, </span> </p> <p> <span> ההצלחה הכי גדולה שלנו הייתה להתרחק מעצמנו.. </span> </p> <p> <span> כל אחד בדרכו. </span> </p> <p> <span> למדנו- </span> </p> <p> <span> להדחיק </span> </p> <p> <span> להתמכר </span> </p> <p> <span> לאכול מלא </span> </p> <p> <span> לא לאכול </span> </p> <p> <span> לישון </span> </p> <p> <span> לא לישון </span> </p> <p> <span> לצרוך כדורים </span> </p> <p> <span> לצרוך קנאביס </span> </p> <p> <span> אבל- </span> </p> <p> <span> זו לא באמת הצלחה להתרחק מעצמנו… </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לפעמים, </span> </p> <p> <span> הפתרון הוא ממש מתחת לאף </span> </p> <p> <span> העבודה שלנו, בגדול,  </span> </p> <p> <span> <span> היא </span> </span> <span> <span> לקבל </span> </span> <span> את כל מה שעובר עלינו, </span> </p> <p> <span> <span> להיות </span> </span> <span> רכים </span> <span> <span> לעצמנו  </span> </span> </p> <p> <span> לחמול </span> <span> <span> , לאפשר לעצמנו </span> </span> <span> להרגיש </span> <span> <span> , לאפשר לעצמנו </span> </span> <span> להיות </span> <span> ,  </span> </p> <p> <span> לחזור להתחבר אלינו </span> </p> <p> <span> לנסות להזכר בילד.ה שהיינו </span> </p> <p> <span> ואם זה קשה, תסתכלו על ילדים מסביבכם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> זה תרגול, </span> </p> <p> <span> אבל כולנו התחלנו ככה, אז זה רק להיזכר.  </span> </p> <p> <span> כשאנחנו מקבלים את עצמנו, מבינים שהכל קורה לטובתנו הגבוהה, </span> </p> <p> <span> מחבקים וחומלים אותנו </span> </p> <p> <span> החיים יפים, והרבה יותר קלים ונטולי דרמות <br/> </span> </p> </div> Fri, 28 Apr 2023 17:44:33 GMT https://www.daffynaorkasio.com/self-acceptance-exercise אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/changing-process-and-determined-desicions <div data-rss-type="text"> <p> <span> הרבה אנשים רוצים לעשות שינוי בחייהם, ולא מצליחים. </span> </p> <p> <span> מדוע? </span> </p> <p> <span> אנשים אומרים- הייתי שמח להגיע להחלטה שאני משנה, </span> </p> <p> <span>  אבל אני לא יודע איך אני יכול לעשות זאת. </span> </p> <p> <span> הם משותקים על ידי הפחד שאינם יודעים בדיוק איך להפוך את החלום למציאות, </span> </p> <p> <span> וכתוצאה מכך הם לעולם לא מגיעים להחלטות שיכולות לשנות את חייהם בצורה שהם חולמים עליה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדבר היחיד החשוב בתור התחלה הוא להפוך את החלום להחלטה- </span> </p> <p> <span> ההחלטה צריכה לנבוע ממקום עמוק- החלטה נחושה, החלטה מהבטן. </span> </p> <p> <span> ברגע שתחליטו, שאתם רוצים שינוי, אתם כבר תמצאו את הדרך! </span> </p> <p> <span> ברגעים של החלטה אמיתית, אתם מעצבים את היעוד שלכם </span> </p> <p> <span> ההחלטה לייצר תוצאה גורמת להיווצרות שרשרת של אירועים. </span> </p> <p> <span> ברגע שהאדם נחוש לבצע שינוי, כל העולם מתגייס לטובתו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> שלבים בקבלת החלטה </strong> <span> : </span> </p> <p> <span> 1. תחליטו מה רצונכם. </span> </p> <p> <span> 2. צרו מחויבות להחלטה שלכם </span> </p> <p> <span> 3. תשכנעו את עצמכם לנקוט בפעולה אחת. </span> </p> <p> <span> <span> 4. בדקו אם הפעולה יעילה, או לא  </span> </span> </p> <p> <span> 5. אם הפעולה לא יעילה, שנו את הגישה והפעולה שלכם עד אשר תשיגו את רצונכם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> במקום לבזבז אנרגיה בלהתבאס על עצמכם אם הפעולה שבצעתם לא יעילה,  </span> </p> <p> <span> את אותה אנרגיה תפנו למציאת פעולה חדשה. </span> </p> <p> <span> ככל שתתרגלו את זה, כך יהיה לכם קל יותר בהמשך- </span> </p> <p> <span>  ככל שתחליטו יותר החלטות, כך תחזקו את "שריר" קבלת ההחלטות </span> </p> <p> <span> כשאתם עושים צעד אחד קטן אל עבר המטרה אתם מייצרים את התנופה הדרושה על מנת להשיג את התוצאה. </span> </p> <p> <span> כשתתחייבו באמת ובתמים ליצור תוצאה, ה"איך" יופיע ויחשוף את עצמו. </span> </p> <p> <span> פירושה של החלטה אמיתית הוא להתחייב להשגת תוצאה ולאחר מכן לשחרר כל אפשרות אחרת </span> </p> <p> <strong> היקום מריע למעשים! </strong> <span> <br/> <br/> </span> <span> <span> בתהליך של </span> </span> <a href="/emotional-training"> אימון רגשי </a> <span> <span> איתי תגיעו אל השינוי המיוחל! </span> </span> </p> </div> Tue, 25 Apr 2023 15:02:37 GMT https://www.daffynaorkasio.com/changing-process-and-determined-desicions אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/inspiration <div data-rss-type="text"> <p> <strong> "עמוק בתוך האדם שוכנים אותם כוחות רדומים, </strong> </p> <p> <strong> כוחות שהיו מדהימים אותו, </strong> </p> <p> <strong> שמעולם לא חלם לזכות בהם, </strong> </p> <p> <strong> כוחות אשר ישנו את חייו מקצה לקצה אם יתעוררו ויוכנסו לפעולה"- </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> אוריסון סווט מארדן </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אוריסון סווט היה מחבר אמריקאי של ספרי השראה ומודעות </span> </p> <p> <span> אם הוא היה חי היום, מן הסתם היה מאובחן עם CPTSD </span> </p> <p> <span> בגיל 3 התייתם מאמו, ובגיל 7 התייתם מאביו ונותר לבד עם 2 אחיות, וחי בעוני. </span> </p> <p> <span> הם הועברו למשפחת אומנה, וכבר בגיל 7 יצא לעבוד כדי לפרנס את אחיותיו ואותו. </span> </p> <p> <span> ילדותו הקשוחה ונסיבותיו הקשות הניעו אותו לקרוא ספרי עזרה עצמית. </span> </p> <p> <span> למרות כל הקשיים הוא התעקש לחיות חיים טובים, למד באוניברסיטה, וכתב ספרי השראה רבים. </span> </p> <p> <span> הוא נחשב לסיפור הצלחה והפך להשראה עבור הרבה אנשים, ומאמנים ברחבי העולם (כולל אני) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> משפט המפתח שלו, שנגע לי ללב ושלח אותי ללמוד כלים לריפוי עצמי- </span> </p> <p> <strong> "אדם יכול להיות קורבן לנסיבותיו, או לבחור להתעלות מעליהם לחיים טובים יותר" </strong> </p> <p> <span> אני מאמינה, ובוחרת בשני. </span> </p> <p> <span> <span> אני יודעת שעם </span> </span> <a href="/"> עבודת מודעות </a> <span> <span> דרך </span> </span> <a href="/emotional-training"> אימון רגשי </a> <span> <span> אפשר לחיות חיים טובים ומספקים. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו הרבה הרבה מעבר לטראומה, ובתוכנו שוכנים אינסוף אוצרות. </span> </p> <p> <span> ידוע שאנשים עם טראומה מורכבת הם יצירתיים בצורה בלתי רגילה. </span> </p> <p> <span> אם רק נשכיל לראות אותנו מעבר לטראומה- השמים הם הגבול. </span> </p> <p> <span> בבקשה, אל תוותרו על עצמכם! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 Apr 2023 14:54:23 GMT https://www.daffynaorkasio.com/inspiration פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/ptsd-feeling-of-loosing-control <div data-rss-type="text"> <p> <span> לקחת את המושכות לידיים-  </span> </p> <p> <span> אירועים טראומטיים גוזלים מהנפגעים את תחושת השליטה בחיים.  </span> </p> <p> <span> החוויה היא שהמתמודד לא שולט ולא אחראי על החיים שלו.  </span> </p> <p> <span> לצערנו הרב, אף אחד לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולטפל בטראומה עצמה. </span> </p> <p> <span> מה שנעשה אין להשיבו. </span> </p> <p> <span> אבל בהחלט אפשר לטפל בהשפעת הטראומה על מהלך החיים. </span> </p> <p> <span> הריפוי יעבור דרך החזרת השליטה לידיו של המתמודד- ביסוס תחושת בעלות על הגוף ועל הנפש. </span> </p> <p> <span> <span> הדרך להשיג את זה היא דרך </span> </span> <span> מודעות. </span> </p> <p> <span>  (מודעות יוצרת הרחבה והגדלה של המוח הקדם מצחי)- </span> </p> <p> <span> מודעות לסימפטומים המנהלים אותך (שרובם מופעלים במוח האחורי, הרגשי), </span> </p> <p> <span> מודעות לתגובות, לפרשנויות, לתקשורת שלך עם עצמך ועם העולם. </span> </p> <p> <span> בגדול- מודעות למה הטראומה עוללה לך. </span> </p> <p> <span> בתהליך אימוני/טיפולי ניתן ללמוד להיות פחות תגובתיים, פחות מוצפים, לווסת את עצמך, ניתן ללמוד תקשורת נכונה ומיטיבה בתוך מערכות יחסים, ניתן ללמוד לשמוח, להנות, להרגיש בחיים. </span> </p> <p> <span> זמן הריפוי משתנה ממתמודד למתמודד, אך על חלק גדול מהסימפטומים, עם עבודה נכונה, ניתן להתגבר </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 Apr 2023 14:38:59 GMT https://www.daffynaorkasio.com/ptsd-feeling-of-loosing-control פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-social-problems <div data-rss-type="text"> <p> <span> ניכר שילדים שסובלים מטראומה ממושכת מתמודדים עם בעיות חברתיות לאורך כל חייהם. </span> </p> <p> <span> טראומה ממושכת גורמת ל "תחושת לבדות" ולניכור סביבתי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> למה? </span> </p> <p> <span> במצב התקין, כשיש לילד דמויות מטפלות טובות ומיטיבות, הן עוזרות לו לווסת את עצמו, ובמקביל מסייעות לו לפתח מערכת ויסות תקינה משל עצמו (מערכת שנרכשת בשנים הראשונות לחיינו) </span> </p> <p> <span> ילדים שנפגעים על בסיס קבוע חיים בעוררות יתר. </span> </p> <p> <span> <span> הם לא יודעים איך לווסת את העוררות והדריכות, לא מקבלים עזרה אלא להיפך- המבוגרים שסביבם רק מקצינים ומחריפים את הדריכות, </span> </span> </p> <p> <span> וכך אותם ילדים מאבדים שליטה שוב ושוב, ללא יכולת ויסות עצמית.  </span> </p> <p> <span> וכך, בלי יכולת ויסות וריסון הם גדלים להיות נערים ומבוגרים, שבכל פעם שחווים אכזבה, או חוויה מתסכלת, או אתגר (קטן או גדול) הם מרגישים מוצפים, מאבדים שליטה, ומגיבים בצורה קיצונית. </span> </p> <p> <span> עוררות היתר גורמת למצב של חרדה תמידית וקיומית </span> </p> <p> <span> נוצר מצב שהילד שלא קיבל אישור לרגשות שלו ולא למד איך לווסת אותם, ימשיך לחפש אישור, ודרכי הרגעה, וכשלא יקבל אותם, יהפוך לעצבני וחסר שקט. </span> </p> <p> <span> הזנחה הורית או התעללות יגרמו לבעיות התנהגות, בעיות ביחסים עם בני גילם וחוסר יכולת לראות מצוקות של אחרים </span> </p> <p> <span> <span> העוררות התמידית, יחד עם חוסר בהרגעה מצד הדמויות המטפלות, גורמות להם להפריע, להביע התנגדות ולהיות תוקפנים. </span> </span> </p> <p> <span> הסביבה מתייגת אותם בתור "מופרעים" מה שיגרום לילדים אחרים להתרחק מהם. </span> </p> <p> <span> וכך נוצר מעגל קסמים בו הילד חווה עוד ועוד דחייה, ענישה והתרחקות מצד כל הסובבים אותו. </span> </p> <p> <span> וחוויית הלבד הולכת ומתחזקת </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 Apr 2023 13:52:52 GMT https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-social-problems פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/trauma-and-repressed-memories <div data-rss-type="text"> <p> <span> כשילד (במקרים מסוימים גם אצל בוגרים) עובר טראומה קשה, חד פעמית או ממושכת, לעתים מדחיק את האירוע/ים עד רמת שכחה מוחלטת. </span> </p> <p> <span> וכך נראה לעתים אנשים שעברו פגיעות קשות, חווים את כל תסמיני הפוסט טראומה, </span> </p> <p> <span> ולא זוכרים דבר וחצי דבר ממה שקרה להם. </span> </p> <p> <span> זהו מנגנון הישרדותי שמאפשר לאותו הילד להמשיך בחייו. </span> </p> <p> <span> את המנגנון הזה אפשר לגייס בגיל מאוחר יותר, בשביל ליצור ריפוי.  </span> </p> <p> <span> טראומות שמתרחשות בילדות יוצרות בלבול רב מאחר ולילד אין את הכלים והיכולת לשיים את הפגיעות שהוא עובר, וכשאין גם מבוגר שיתווך לו (או- במקרים של פגיעות בתוך הבית) את מה שקרה, המצב נהיה בלתי נסבל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> טראומה אינה נזכרת כסיפור מסודר עם התחלה אמצע וסוף.  </span> </p> <p> <span> כשאין שום דרך הגיונית להסביר או לשרוד את האירועים הקשים, המוח יוצר ניתוק ושכחה </span> </p> <p> <span> <span> לכן, כשאין סיפור שלם, הזכרונות עשויים לחזור כפלאשבקים של קול, צבע, מילה מסוימת, מוזיקה, שיר מסוים, טעם ועוד. </span> </span> </p> <p> <span> הזיכרון לא עולה למוח בצורה מסודרת אלא נחווה כרגעי אימה ופחד. </span> </p> <p> <span> זכרונות מודחקים זה נושא מורכב, מאחר וכל אדם צריך שתהיה לו זהות. </span> </p> <p> <span> כדי להרגיש ולדעת מי אנחנו, אנחנו חייבים לדעת (או לפחות להרגיש שאנחנו יודעים) מה היה באמת.  </span> </p> <p> <span> <span> אובדן היכולת להיזכר באירועים שקרו ולהכניס אותם למשבצת הנכונה גורמים לבלבול תמידי. </span> </span> </p> <p> <span> והמחיר של זה הוא אדם המתקשה לדעת מי הוא, מה היכולות שלו, מה הוא מרגיש, </span> </p> <p> <span> ובעיקר- אם הוא לא מאמין לעצמו או לא מאמין בעצמו, הוא יתקשה לתת אמון באדם חיצוני </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כחלק מהריפוי המתמודד יצטרך לבנות אמון קודם כל בתסמיני הטראומה. </span> </p> <p> <span> הוא יצטרך להבין שאם יש יותר מכמה תסמינים, כנראה שיש סיבה לזה. </span> </p> <p> <span> זכרון מודחק אי אפשר להאיץ, הוא נשלף מתת המודע אל המודע ברגע מסוים, אין מה לנסות בכוח להיזכר, כי זה מתסכל ולא עובד </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 Apr 2023 12:57:04 GMT https://www.daffynaorkasio.com/trauma-and-repressed-memories פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/dont-stop-dreaming <div data-rss-type="text"> <p> <span> למה אנשים מרגישים תקועים? </span> </p> <p> <span> לא ממצים את הפוטנציאל?  </span> </p> <p> <span> חיים חיים רדודים ולרוב לא מרוצים מעצמם ומהחיים שלהם? </span> </p> <p> <span> או- לא מעיזים בכלל לחלום? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רוב הילדים חושבים על העתיד כדף חלק, שעליו ניתן לכתוב את סיפור חייהם בכל דרך בה יחפצו! </span> </p> <p> <span> כילדים חווינו תחושה שהאפשרויות שלנו הן אינסופיות ובלתי מוגבלות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבטחה הגלומה בכל תגלית מילאה אותנו התרגשות. הינו אנרגטיים וחווינו אושר עצום אל מול עולם מלא בהזדמנויות  </span> </p> <p> <span> מרגע שאנו הופכים להיות מודע לעולם שסביבנו, </span> </p> <p> <span> מתחילות לעלות בנו תהיות לגבי המקום שלנו בעולם, אל מול השאר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככל שאנחנו גדלים, ומתחילים להכיר את מגבלותינו, כך העתיד הופך להיות מוגבל גם הוא בעיני רוחנו. </span> </p> <p> <span> הדברים שעוררו והסעירו אותנו פעם הופכים למטען כבד, עמוס פחדים וחרדות </span> </p> <p> <span> מרחב שהיה פעם חסר גבולות הופך להיות צר וחשוך </span> </p> <p> <span> וככה, עם השנים, אנחנו מדכאים את עצמנו </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> דוגמה מעצמי-  </span> </p> <p> <span> - כשהיתי ילדה רציתי להיות וטרינרית. ידעתי שזה מה שאהיה. כשגדלתי, הקולות המגבילים עלו- איך תלמדי שבע שנים? יש לך הפרעות קשב וריכוז </span> </p> <p> <span> איך תלמדי בחו"ל? יש לך קושי עם שפות </span> </p> <p> <span> ובסוף, הקולות האלו הכריעו. ויתרתי על וטרינריה. והיום אני מטפלת בבני אדם. </span> </p> <p> <span> לכולנו יש את המקומות בהם אנחנו מצמצמים את עצמנו, וחוסמים לעצמנו הזדמנויות ואפשרויות </span> </p> <p> <span> הבשורה הטובה- </span> </p> <p> <span> אפשר לעבוד על זה! </span> </p> <p> <span> ניתן, ומומלץ להתחבר מחדש אל היצירתיות, התשוקה לחיים מסעירים ומהנים! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 24 Apr 2023 11:45:14 GMT https://www.daffynaorkasio.com/dont-stop-dreaming אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/limiting-beliefs <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל אחד מאתנו מחזיק בתוכו אין סוף אמונות, כמעט על כל דבר ועניין. </span> </p> <p> <span> האמונות האלו מספרות לנו מה אפשרי עבורנו ומה לא, </span> </p> <p> <span>  מה אנחנו מוכנים לקבל, ומה לא. </span> </p> <p> <span>  מה אנחנו מסוגלים לעשות, ומה לא.. </span> </p> <p> <span> הן מעצבות כל פעולה, כל מחשבה וכל רגש שאנחנו חווים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יש אמונות שמסייעות לנו, או לפחות לא מזיקות, בהן לא נרצה לגעת. </span> </p> <p> <span> אבל, לרובינו יש המון אמונות, שמגבילות אותנו ומשאירות אותנו במקום קטן ומצומצם. </span> </p> <p> <span> "זה גדול עליי" "את זה לעולם לא אצליח לעשות" "רק אנשים אמידים יכולים להצליח" ועוד ועוד.. </span> </p> <p> <span> לכן, אם אנחנו רוצים בשינוי בתחום מסוים, או שינוי כללי, </span> </p> <p> <span> עלינו לשנות את מערכת האמונות שלנו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו משנים את האמונות המגבילות שלנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו לחוות שינוי אמיתי וארוך טווח. </span> </p> <p> <span> תמצאו מה האמונות המגבילות שלכם והפכו אותם לאמונות מקדמות! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דוגמאות- </span> </p> <p> <span> כשאני רציתי להפסיק לעשן,  </span> </p> <p> <span> החלפתי את האמונה הישנה שבה אחזתי- "הסיגריה (ג'וינט במקרה שלי) מרגיעה אותי" </span> </p> <p> <span> באמונה חדשה, שאותה בחרתי- "סיגריות זה רעיל ומסריח" </span> </p> <p> <span> כשהאמנתי בזה מספיק יכולתי להפסיק את ההרגל, שממש לא אהבתי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דוגמה נוספת- </span> </p> <p> <span> כשהאמונה שלי הייתה- "צריך להילחם בפוסט טראומה" מצאתי את עצמי נלחמת. ומותשת. </span> </p> <p> <span> כשהחלפתי את האמונה- "אני מקבלת את הפוסט-טראומה כפי שהיא ואלמד לחיות לצידה"- </span> </p> <p> <span> שם התחיל הריפוי שלי. הפכתי למפויסת במקום לוחמנית. </span> </p> <p> <span> זיהיתי, שאמונות שהתחילו ב "צריך", "אמור" או "חייב" מלחיצות אותי,  </span> </p> <p> <span> ולכן, ברגע שזיהיתי יכולתי לשנות </span> </p> <p> <span> כל אמונה שהייתה לי ש-  </span> </p> <p> <span> "צריך לעשות ככה וככה", "ככה דברים אמורים להיות"  </span> </p> <p> <span> החלפתי ל-"האם אני רוצה לעשות ככה? האם ככה אני רוצה שהדברים ייראו? </span> </p> <p> <span> (או שלא?) </span> </p> <p> <span> <span>  ומעכשיו זו </span> </span> <span> <span> בחירה </span> </span> <span> ולא אמונה מגבילה. </span> </p> <p> <span> לרוב, האמונות שלנו סמויות מאתנו, אבל עם עבודת מודעות אפשר לבחון אותן, ואם רוצים אפשר לשנות את האמונה, ככה שתיטיב אתכם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז איך תדעו אילו אמונות מנהלות אתכם? </span> </p> <p> <span> תעשו בדיקה עם עצמכם- </span> </p> <p> <span> תתייחסו למשפטים שכתבתי פה למטה, ותראו מה עולה לכם. (מוזמנים לכתוב, לעצמכם וגם לי&#55357;&#56842;) </span> </p> <p> <span> מה שיקפוץ לכם לראש אלו יהיו האמונות שאתם מחזיקים: </span> </p> <p> <span> העולם הוא- </span> </p> <p> <span> אנשים הם- </span> </p> <p> <span> גברים הם- </span> </p> <p> <span> נשים הן- </span> </p> <p> <span> בני האדם הם- </span> </p> <p> <span> זוגיות היא- </span> </p> <p> <span> נתינה היא- </span> </p> <p> <span> אהבה היא- </span> </p> <p> <span> עבודה היא- </span> </p> <p> <span> מה שלא משרת אתכם, מוזמנים לשחרר. ולאמץ אמונות טובות ומקדמות </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 19 Mar 2023 16:21:23 GMT https://www.daffynaorkasio.com/limiting-beliefs אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/change-of-direction <div data-rss-type="text"> <p> <span> מעשים שונים יוצרים תוצאות שונות </span> </p> <p> <span> אם אתם עושים שוב ושוב את אותם הפעולות, ומקבלים את אותן התוצאות </span> </p> <p> <span> נסו לשנות כיוון. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לפעמים, אפילו שינוי קטן משנה לחלוטין את המציאות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> עבודת מודעות היא, בין היתר לבדוק מה הפעולות האוטומטיות שאנו מבצעים, </span> </p> <p> <span> ואם אנחנו לא אוהבים את התוצאה המתקבלת- לשנות אותם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> "האדם אינו יציר הנסיבות. הנסיבות הן יציר האדם" </span> </p> <p> <span> יש ביכלתכם לשנות את מסלול חייכם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כל שינוי מתחיל בצעד אחד קטן לכיוון חדש </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> תזכרו שהיקום לא מגביל אתכם בכלום. </span> </span> <span> ההגבלות הן בראש </span> <span> . </span> </p> <p> <span> כשמתחילים לנוע, הפחדים משתחררים וההגבלות נעלמות. </span> </p> <p> <span> תנסו, מקסימום תצליחו! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 10 Mar 2023 16:27:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/change-of-direction אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/signs-of-abuse-in-children <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך תזהו שילד עובר פגיעה? </span> </p> <p> <span> ככל שהפגיעה/ פגיעות נעצרות בגיל מוקדם מידי, ומטופלות- כך הסיכויים לחיים טובים ובריאים גוברים. לכן חשוב הגילוי המוקדם. </span> </p> <p> <span> ילדים, לרוב, שותקים ולא חושפים את הפגיעות בהם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כשילדים נפגעים, לרוב הם לא יבואו מעצמם לספר, מכל מיני סיבות- </span> </p> <p> <span> • הפוגע מאיים עליהם ("אם תספר, נפגע בך/ באחותך/ בהורים" וכו') </span> </p> <p> <span> • הילד מתבייש במה שקורה לו. חושש מהתגובה </span> </p> <p> <span> • הילד חושב שלא יאמינו לו. שישתמשו בזה נגדו, שיאשימו אותו. </span> </p> <p> <span> • הילד לא רוצה לספר כי הוא חווה מחדש את הרגשות הקשים בזמן שהוא מדבר על מה שקרה /קורה לו, וזה לא נעים לו בכלל. </span> </p> <p> <span> • הילד לומד לפצל את עצמו, כך שיש את הילד הנפגע ויש את הילד שכביכול מתפקד "רגיל". זה מנגנון הגנה. בתת המודע שלו, הילד לא רוצה              לשלב בין העולמות. ולכן הוא יסתיר וידחיק </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז איך תוכלו לזהות ילד שנפגע, גם כשהוא לא מדבר? </span> </p> <p> <span> <span> בגלל שהרבה פגיעות היו יכולות להימנע אם היה מבוגר שרואה את הילד ומתערב עבורו, וגם בגלל שילדים לא מספרים, </span> </span> </p> <p> <span> אז אספתי כאן כמה סימפטומים. </span> </p> <p> <span> <span> כל אחד מהם לבד לא מעיד על פגיעה. אבל שילוב של כמה וכמה תסמינים יחד, בהחלט יכול להעיד על פגיעה. </span> </span> </p> <p> <span> אם זה בבית, ואם מחוץ לבית </span> </p> <p> <span> (פגיעה יכולה להיות פיזית, רגשית, מינית, אלימות בבית- לא רק כלפי הילד, ואף הזנחה)-  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> סימנים לפגיעה אצל ילדים- </span> </p> <ul> <li> <span> חוסר וויסות- רגשי, תחושתי. אי יכולת לווסת את הרגשות. </span> </li> <li> <span> תגובות אימפולסיביות, לא תמיד מותאמות למצב (הילד "נדלק" מאפס למאה בשנייה אחת) </span> </li> <li> <span> רגזנות </span> </li> <li> <span> עצבנות </span> </li> <li> <span> עצבות </span> </li> <li> <span> טיקים </span> </li> <li> <span> פגיעה עצמית או פגיעה באחרים </span> </li> <li> <span> בעיות קשב וריכוז </span> </li> <li> <span> קשיים בלמידה, חוסר יכולת להתרכז </span> </li> <li> <span> דריכות יתר </span> </li> <li> <span> קושי להסתכל בעיניים </span> </li> <li> <span> נטייה להתחבא, להסתתר, לא להתבלט (לשבת בשולחן האחרון בכיתה, או לחילופין- ליד הדלת כדי שאפשר יהיה לצאת מהר)  </span> </li> <li> <span> הקטנה עצמית </span> </li> <li> <span> שתקנות יתר או דברנות יתר. </span> </li> <li> <span> היעדר חברים או קושי ביצירת קשרים חברתיים </span> </li> <li> <span> ניסיון ניכר למשוך תשומת לב, להיות מיוחד, להיות מצחיק, ניסיון תמידי להיות "מסמר הערב".  </span> </li> <li> <span> (ילד שיכול להיות מוקף בילדים והוא על תקן "הליצן" אך אין לו אף חבר אמיתי) </span> </li> <li> <span> ילד שמוחרם בגלל שהוא "מוזר" </span> </li> <li> <span> קושי בנתינת אמון </span> </li> <li> <span> חוסר יכולת לדחות סיפוקים, </span> </li> <li> <span> התפרצויות זעם, התפרצויות בכי, בעיות קשב וריכוז, בעיות קוגניטיביות, </span> </li> <li> <span> תסמינים דיסוציאטיביים (הילד מתנתק, נראה לא מחובר, לא קשוב ונראה מעופף) </span> </li> <li> <span> בעיות/מחלות פיזיות מרובות </span> </li> <li> <span> ילד שמגיע בלי אוכל לבית הספר </span> </li> <li> <span> השמנה קיצונית </span> </li> <li> <span> פגיעות עצמיות </span> </li> <li> <span> עיכוב התפתחותי </span> </li> <li> <span> עיכוב שפתי </span> </li> <li> <span> הצמדות יתר, תלותיות </span> </li> <li> <span> חרדת נטישה </span> </li> <li> <span> <span> אם יש פגיעה מינית נראה התפתחות מינית מוקדמת והתנהגות מינית בעייתית, אוננות כפייתית. </span> </span> </li> <li> <span> יצירת מגע בעל אופי מיני עם ילדים אחרים </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם תשימו לב, הרבה מהסימפטומים הנ"ל מאפיינים גם ילדים על הרצף האוטיסטי ולכן הרבה מתמודדי פוסט טראומה מורכבת קיבלו אבחנה (מוטעית כנראה) של אוטיזם.  </span> </p> <p> <span> בפועל, כשילד בגיל צעיר נמצא שוב ושוב במצבי סכנה, מצבים המעוררים אימה- הוא עסוק בהישרדות, ולכן טבעי שהוא לא יהיה פנוי ללמוד מיומנויות דידקטיות, מיומנויות חברתיות.  </span> </p> <p> <span> מעבר לזה שמערכת הדחק (מערכת העצבים שמגיבה לסכנה) שלו פועלת ברוב שעות היממה ולכן התגובות שלו הישרדותיות ואימפולסיביות ונחוות על ידי הסביבה כחריגות. אז הסביבה מתייגת ומעצימה את הנזק הנפשי. </span> </p> <p> <span> לכן כל כך חשוב זיהוי מוקדם במקרים של פגיעות בילדים. <br/> </span> </p> </div> Sat, 04 Mar 2023 15:43:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/signs-of-abuse-in-children פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/to-be-aware <div data-rss-type="text"> <p> <span> להיות במודעות, </span> </p> <p> <span> זה להבין ש-  </span> </p> <p> <span> אם מישהו מסוים גורם לך להיות עצבני ברמות,  </span> </p> <p> <span> או שאתה מרגיש דחייה ממנו, </span> </p> <p> <span> יש לך פה הזדמנות לצמוח&#55357;&#56490; </span> </p> <p> <span> וכדי לצמוח נדרשת עבודה פנימית.&#55357;&#56839; </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתוך ההתנגדויות נמצאים האוצרות שלנו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז , בפעם הבאה שמישהו מעלה לך את הסעיף- </span> </p> <p> <span> כדאי לך לחפש בתוכך מה הדבר/החלק שבו שמרגיז אותך כל כך . </span> </p> <p> <span> ואחרי שתזהה את זה, לרוב תגלה אחד משני הדברים הבאים- </span> </p> <p> <span>  (ולצורך כך נדרשת כנות עצמית) </span> </p> <p> <span> או- שהדבר (דפוס, התנהגות, אופי) המרגיז שבו נמצא בתוכך, ואתה בהתנגדות לו לכן זה משתקף לך מבחוץ&#55358;&#56631;‍♂ </span> </p> <p> <span> במקום לכעוס על עצמך ולתקן, אתה באופן לא מודע משליך עליו. </span> </p> <p> <span> או- שיש בתוכך כמיהה לאותו הדבר ונוצרת קנאה, סמויה מעיניך, שמשנה צורה והופכת לכעס או לדחייה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז </span> </p> <p> <span> אדם מודע יבין </span> </p> <p> <span> שהאנשים (או האירועים) שמעוררים בהם דחייה או התנגדות, יכולים ללמד אותם דבר או שניים על עצמם. </span> </p> <p> <span>  בעיניים מודעות- העולם הופך להיות מראה </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> בתמונה רנג'ו ואני- </span> </p> <p> <span> מתרגלים נשימה ומדיטציה, כל יום ויום&#55357;&#56841; <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%A9%D7%9C+WhatsApp-+2023-02-23+%D7%91%D7%A9%D7%A2%D7%94+14.19.21.jpg" alt=""/> </div> Sat, 04 Mar 2023 15:34:33 GMT https://www.daffynaorkasio.com/to-be-aware אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/man-in-comparison-to-nature <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם נסתכל על הטבע נראה שהכל בו מסונכרן. יש מעגליות שעל פיה הטבע פועל. </span> </p> <p> <span> מתחולל איזון טבעי, שקורה בפשטות וללא מאמץ. </span> </p> <p> <span> יש עונות בשנה, ובכל עונה מתרחשים תהליכים שונים.  </span> </p> <p> <span> יש עונות רבייה, יש עונות המלטה, עונת נדידת ציפורים ועונת שהייה במקום אחד (וזה מסונכרן עם עונות השנה) </span> </p> <p> <span> תחשבו רגע על עץ, ממשפחת הנשירים (אלו שנושרים בסתיו) </span> </p> <p> <span> באביב הוא מתמלא בעלים חדשים. אח"כ יוצאים הפרחים ואז, בקיץ נותן פרי. </span> </p> <p> <span> וגם הפירות, לא יוצאים ביום אחד, ולא מבשילים כולם יחד. </span> </p> <p> <span> אחרי שלב הפירות, לאט לאט העץ מתחיל להשיל שוב את העלים. </span> </p> <p> <span> <span> אז יש לו תקופה שהוא בשיא ויש תקופה שהוא בקפאון מוחלט- מבחוץ נראה חסר תנועה ואפילו מת. </span> </span> </p> <p> <span> אבל הוא לא מת, הוא בהשהייה, הוא נח, אוסף כוחות לפעילות הענפה שלו בהמשך. </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו, בני האדם, אותו דבר- לפעמים אנחנו בשיא העשייה, ואפילו קוטפים פירות, </span> </span> </p> <p> <span> ולעתים אנחנו מתכנסים פנימה, קצת קמלים, קצת מיובשים, קצת קפואים </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> איפה מתחילה הבעיה? </span> </p> <p> <span> אנחנו, בניגוד לעץ, מתווכחים עם המציאות. לא מוכנים לקבל את הדברים כפשוטם. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו בטוב, אף אחד לא מתלונן. (בדרך כלל, הטוב עובר לידנו. רוב בני האדם לא ממש שמים לב כשטוב להם) </span> </p> <p> <span> אבל כשיש קצת נסיגה, כשאנחנו לא במיטבנו, מה אנחנו עושים? </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו שולפים את התותחים הכבדים שלנו נגד עצמנו (ביקורת, שיפוט, חוסר אהבה עצמית) </span> </span> </p> <p> <span> ופשוט לא מוכנים לקבל את זה שאנחנו במצב הזה. </span> </p> <p> <span> לא מקבלים את עצמנו במצב של חולשה. </span> </p> <p> <span> המלחמה שלנו בתהליכים הטבעיים שקורים, היא זו שגורמת לנו לסבל. </span> </p> <p> <span> העץ לא סובל כשהוא עומד כל החורף ערום, נטול עלים. </span> </p> <p> <span> הוא לא סובל כי הוא לא מפרש את המצב. </span> </p> <p> <span> הפרשנות שלנו גורמת לסבל! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הים יכול ללמד אותנו המון- </span> </p> <p> <span> אם תסתכלו על הגלים, תראו שבאופן טבעי התנועה שלהם היא עלייה עוצמתית לכיוון החוף, ואז נסיגה חריפה אחורה. </span> </p> <p> <span> ראיתם פעם גל שמתבאס על עצמו כשהוא בנסיגה? </span> </p> <p> <span> אז למה אנחנו כ"כ קשים עם עצמנו כשאנחנו לא במיטבנו? כשאנחנו בנסיגה ולא בעליה? </span> </p> <p> <span> הרי, גם בטבע אי אפשר לעלות כל הזמן! מה שעולה, חייב לרדת.. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אין דבר סטטי בעולם, הכל משתנה כל הזמן, </span> </p> <p> <span> וככה גם אנחנו. אנחנו חלק מהטבע, זה לא אמור להיות שונה. </span> </p> <p> <span> נוכל להיות מאושרים יותר, שנסכים לקבל את עצמנו בכל מצב. </span> </p> <p> <span> <span> זו לא חוכמה לאהוב את עצמי רק שאני מצליחה, או חווה הישגים. </span> </span> </p> <p> <span> החוכמה היא לאהוב אותי בכל מצב, גם בחולשה, גם בכאב, בפחד.. </span> </p> <p> <span> תזכרו, שכמעט תמיד, הסבל שלנו נגרם מהפרשנות על המצב. ולא מהמצב עצמו. </span> </p> <p> <span> אז פעם הבאה שאתם מתכוונים לתת לעצמכם בראש כשאתם נחלשים, לכו תסתכלו על העץ בסתיו ובחורף, ועל הגלים בים. </span> </p> <p> <span> תבינו, שכל ירידה היא לצורך עליה, וכדי לא להכאיב לעצמנו, תמיד עדיף להתמסר לעצמנו ולא להתנגד. <br/> </span> </p> </div> Wed, 08 Feb 2023 19:21:42 GMT https://www.daffynaorkasio.com/man-in-comparison-to-nature אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/change-of-habits <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מרגישים לפעמים שהחיים שלכם מתנהלים על "טייס אוטומטי?" </span> </span> </p> <p> <span> שאין לכם שליטה על התגובות שלכם? על המילים, המעשים שלכם? ובעיקר על התוצאות? </span> </p> <p> <span> החיים שלכם, או חלק מתחומי החיים מרגישים בכאוס אחד גדול? </span> </p> <p> <span>  יכול להיות שהפוסט הזה יעזור לכם להבין דבר או שניים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כולנו חווים אירועים כל הזמן, מעצם היותנו יצורים חיים. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו נחשפים לאירוע- המוח שלנו מפרש אותו באופן אוטומטי- טוב, רע, מועיל לי, מזיק לי וכולי. </span> </p> <p> <span> הפרשנות שאנו נותנים לאירוע תשפיע על הרגשות שלנו ועל ההתנהגות </span> </p> <p> <span> כל אדם מפרש את האירועים בחייו מתוך עולם המושגים שלו.  </span> </p> <p> <span> התשתית לפרשנויות שלנו נבנית בילדות-  </span> </p> <p> <span> <span> אלו ערכים ספגנו, באיזה בית גדלנו, מה הייתה הסביבה, לאלו חוויות נחשפנו, לאלו תכנים. </span> </span> </p> <p> <span> מה היה אסור, מה מותר, מי היו הדמויות הסמכותיות ועוד.. </span> </p> <p> <span> כל אלו בונים מערכת ענפה של אמונות יסוד, שמשתרשת עמוק בתת המודע. </span> </p> <p> <span> מעתה והלאה הפרשנויות יהיו מאוד אוטומטיות והן יקבעו את הרגשות שנרגיש ואת התגובות והמעשים שלנו. </span> </p> <p> <span> <span> במילים אחרות- </span> </span> <span> אמונות היסוד האלו עומדות לנהל את כל חיינו. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> דוגמה מהחיים- </span> </p> <p> <span> אמצע אוגוסט. </span> </p> <p> <span> ילדה חרדית וילדה חילונית נפגשות </span> </p> <p> <span> החילונית עם בגדים קצרים, החרדית בבגדים ארוכים. </span> </p> <p> <span> החילונית תחשוב- "איזה מסכנה, בטח חם לה ממש והיא סובלת" </span> </p> <p> <span> החרדית תחשוב- "איזה מסכנה, היא בטח מופקרת" </span> </p> <p> <span> כל אחת מרחמת על השנייה, ואפילו קצת סולדת, וכל אחת מסיבות אחרות.  </span> </p> <p> <span> כל אחת מתוך עולם המושגים שלה.  </span> </p> <p> <span> לרוב, זה לא יגמר שם. </span> </p> <p> <span> החילונית תחשוב- אם היא מתלבשת ככה, היא שמרנית, בטח אסור לה לעשות הרבה דברים, וכנראה שלא כיף איתה, אז לא אהיה חברה שלה. </span> </p> <p> <span> והחרדית תחשוב- אם היא מתלבשת ככה, היא לא צנועה, תחומי העניין שלה מגעילים אותי ואני ממש לא רוצה חברה כזאת.  </span> </p> <p> <span> וככה, עולם המושגים הפנימי של שתיהן גרם להן להתרחק זו מזו.  </span> </p> <p> <span> אותה סיטואציה, 2 פרשנויות שונות. ואם היו שם עוד כמה ילדים, היו נוספות עוד פרשנויות </span> </p> <p> <span> וזה קורה לנו, המבוגרים, כל הזמן. זה מחבל לנו במערכות יחסים, מפריע לנו להתקדם בחיים, </span> </p> <p> <span> ולרוב, אנחנו לא שמים לב, כי כולנו יצורים מאוד אוטומטים. </span> </p> <p> <span> אנחנו מנוהלים ע"י המחשבות האלו, מנוהלים ע"י הפרשנויות שנבנו אצלנו במוח עוד כשהיינו ילדים . </span> </p> <p> <span> יש תפיסות עולם שלא מזיקות לנו ואין שום בעיה שנאמין בהן עד יומנו האחרון. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מתי מומלץ לשנות הרגלים? </span> </p> <p> <span> כדאי לעשות שינוי כאשר יש מוטיב של סבל חוזר ונשנה. </span> </p> <ul> <li> <span> כשתתקלו שוב ושוב בתוצאה לא רצויה </span> </li> <li> <span> כשתרגישו שאתם בלופ, מסתובבים "סביב הזנב" </span> </li> <li> <span> כשאנשים מתרחקים מכם ואתם לא מבינים למה </span> </li> <li> <span> כשאתם לא אוהבים את ההתנהגות שלכם ולא מצליחים לשנות אותה </span> </li> </ul> <p> <span> זה הזמן לבדוק מהן האמונות הסמויות מעיניכן, ושמנהלות אתכם.  </span> </p> <p> <span> תשנו אותן, תקבלו תוצאה אחרת! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בתהליכי מודעות אנחנו מעלים מתת המודע למודע את תפיסות העולם, את האמונות הסמויות מעינינו, </span> </span> </p> <p> <span> כדי שנוכל לבחור את ההתנהגות הרצויה לנו, ולא את זו האוטומטית. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו מבינים מה מפעיל אותנו, מותר לנו לבחור אחרת.  </span> </p> <p> <span> שינוי תפישתי יגרום לשינויים גדולים בכל תחומי החיים.  </span> </p> <p> <span> לכן, כשאנחנו רוצים להבין מישהו עד הסוף כדאי שננסה להבין אותו מתוך עולם המושגים שלו.  </span> </p> <p> <span> ככה נוכל להיות הרבה פחות שיפוטיים. נוכל להבין את האחר, מהמקום שלו.  </span> </p> <p> <span> אבל לפני זה כדאי שנדע מהן האמונות המובילות אותנו.  </span> </p> <p> <span> מוזמנים לנסות! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 06 Feb 2023 19:32:01 GMT https://www.daffynaorkasio.com/change-of-habits אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/fear <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני כפוסטראומטית שומעת פחד.. </span> </p> <p> <span> ישר בא לי לברוח! </span> </p> <p> <span> אבל... </span> </p> <p> <span> נסיון של שנים לימד אותי שמפחד לא בורחים, </span> </p> <p> <span> עם פחד מתמודדים </span> <span> . </span> </p> <p> <span> הפחד מדומה אצלי למפלצת,  </span> </p> <p> <span> שאם נברח ממנה, היא תחכה לנו בסיבוב, </span> </p> <p> <span> וכל פעם אימתנית יותר. </span> </p> <p> <span> עם כל סיבוב המפלצת תגדל עוד ראש&#55358;&#56631;‍♂ </span> </p> <p> <span> אז אם לא נתמודד מול המפלצת, היא לא תרפה. </span> </p> <p> <span> פחד, בבסיסו- דבר טוב &#55357;&#56839; </span> </p> <p> <span> הפחד שומר/ מזהיר אותנו מסכנות </span> </p> <p> <span> הפחד מתריע כשסיטואציה לא טבעית קורית. </span> </p> <p> <span> הפחד, כשהוא מאוזן, הוא לטובתנו.  </span> </p> <p> <span> אבל מה קורה, שהפחד משתק אותנו? </span> </p> <p> <span> או, כשהפחד ממושך והופך לחרדה? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ה </span> <span> חרדה </span> <span> <span> מפעילה את המערכת הסימפטתית בגוף, מערכת הדחק. </span> </span> </p> <p> <span> הדם נזרק בבת אחת מהאברים הפנימים אל הגפיים, כדי שנוכל לברוח או להגיב/ לתקוף. (או לקפוא&#55358;&#56698;) </span> </p> <p> <span> הפנים נהיות חיוורות </span> </p> <p> <span> המוח מטושטש ולא יכול לחשוב בהיר </span> </p> <p> <span> הדופק מואץ מאוד </span> </p> <p> <span> זיעה קרה ומסריחה מכסה את הגוף </span> </p> <p> <span> ובגדול- זהו מצב לא בריא לגוף להיות בו לאורך זמן… </span> </p> <p> <span> אז מה עושים, כשהפחדים מציפים ומאיימים להשתלט על חיינו? </span> </p> <p> <span> מה עושים כשהפחדים תוקעים אותנו במקום, ומונעים מאתנו להתקדם?  </span> </p> <p> <span> כשהפחדים משתלטים עלינו,  </span> </p> <p> <span> כשהם לוקחים את המושכות על חיינו, </span> </p> <p> <span> זה זמן טוב ל </span> <span> התבונננות </span> <span> . </span> </p> <p> <span> ול </span> <span> שינוי </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז איך אני מתמודדת עם ערימות של פחדים?? </span> </p> <p> <span> תמיד, אלו הקולות בראש- </span> </p> <p> <span> את לא תצליחי </span> </p> <p> <span> זה נועד לכשלון </span> </p> <p> <span> גדול עליך </span> </p> <p> <span> מפחיד מידי </span> </p> <p> <span> זה בשביל אנשים גדולים מהחיים, מה לך ולזה? </span> </p> <p> <span> המחשבות האלו גורמות לתגובה כימית בגוף. </span> </p> <p> <span> ממש חרדה, רק מלחשוב את זה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> במקצועי, בין היתר, אני מאמנת. </span> </p> <p> <span> אני מתאמנת בעצמי, כל יום ויום! </span> </p> <p> <span> אני לא מאמינה למחשבות שלי! </span> </p> <p> <span> המחשבות שלי הן לא אני&#55357;&#56911;❤ </span> </p> <p> <span> אני בוחרת להכניס את הפחדים לתוך תיק גב דמיוני </span> </p> <p> <span> ויחד איתם לצאת לדרך. </span> </p> <p> <span> מה שקורה בפועל, </span> </p> <p> <span> שרוב הפחדים מתמוססים תוך כדי תנועה. </span> </p> <p> <span> כי החיים הרבה פחות מפחידים מהסרט שלנו בראש! </span> </p> <p> <span> וכשאנחנו בתנועה, </span> </p> <p> <span> ולא עומדים במקום, </span> </p> <p> <span> לגוף יש את הדרך לרפא את עצמו, </span> </p> <p> <span> להתיר עוד ועוד קשרים, להמיס פחדים </span> </p> <p> <span> בתנועה אנחנו מתרחבים, גדלים </span> </p> <p> <span> הפחד מכווץ </span> </p> <p> <span> התנועה מרחיבה </span> </p> <p> <span> אז, יחד עם כל המפלצות מאוכסנות על הגב </span> </p> <p> <span> אני יוצאת לעולם </span> </p> <p> <span> בהתחלה המשקל כבד, עם כל צעד הוא משתחרר. </span> </p> <p> <span> וחווית ההצלחה עולה </span> </p> <p> <span> ותחושת המסוגלות, והערך העצמי עולה </span> </p> <p> <span> תחושת השליטה בחיים חשובה מאין כמוה </span> </p> <p> <span> כי </span> </p> <p> <span> זה או שאנחנו מתפייסים עם הפחד,  </span> </p> <p> <span> או שהוא מנהל את חיינו. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 06 Feb 2023 18:18:36 GMT https://www.daffynaorkasio.com/fear אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/control <div data-rss-type="text"> <p> <span> התחושה המוטעית ששליטה נותנת שקט ורוגע </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רובינו, גם אם נודה וגם אם לא, מרגישים צורך "להיות בשליטה", </span> </p> <p> <span> מין תחושה פנימית, ששליטה תיתן לנו שקט נפשי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בפועל, זה בעצם הפוך. </span> </p> <p> <span> ככל שנרצה יותר לשלוט, כך פחות רגועים נהיה. </span> </p> <p> <span> אסביר- </span> </p> <p> <span> המון אנרגיה הולכת על הרצון, והצורך הזה , בשליטה… </span> </p> <p> <span> שליטה בבן/בת הזוג, שליטה על הילדים, שליטה בסיטואציות מסוימות,  </span> </p> <p> <span> שליטה גלויה, שליטה סמויה (מניפולציות) </span> </p> <p> <span> כולנו נופלים בזה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הענין הוא, וזה הפרדוקס,  </span> </p> <p> <span> שאין לנו באמת שליטה על כלום (חוץ מאולי, על ההתנהגות שלנו וגם זה לא תמיד, במיוחד פוסטראומטיים, שלא שולטים בהתקפים) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השליטה, שאנחנו מחפשים כל חיינו, </span> </p> <p> <span> ממש עובדים בזה, ומתישים עצמנו וסביבתינו לדעת, בכלל לא קיימת! </span> </p> <p> <span> אולי, חלקית מאוד כן... </span> </p> <p> <span> <span> אבל </span> </span> <span> שליטה מלאה- זו פיקציה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אי אפשר לשלוט בכלום, זה מראש מועד לכשלון. </span> </p> <p> <span> העבודה האמיתית, היא לא לשלוט בבן זוג, או בסביבה, או בסיטואציה. </span> </p> <p> <span> גם לא לשלוט בעצמנו, או בתגובות שלנו, כי שוב- זה שליטה </span> </p> <p> <span> More of the same... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> העבודה האמיתית היא לחזק את הערך העצמי שלנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככל, שנאהב את עצמנו, נקבל בחמלה את כל החלקים שבנו ונתפייס איתם,  </span> </p> <p> <span> כשנלמד להאמין בנו, לבטוח בנו. כשנתקרב לעצמנו בעצם, </span> </p> <p> <span> הרצון לשלוט ירד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כי אם אני סומכת עלי. </span> </p> <p> <span> לא משנה מה תהיה המציאות החיצונית,  </span> </p> <p> <span> אני אדע איך להתמודד! </span> </p> <p> <span> יש ברשותי היום מספיק כלים שיעזרו לי לצאת מכל סיטואציה </span> </p> <p> <span> וככה, על הדרך- </span> </p> <p> <span> גם מפלס החרדה יורד </span> </p> <p> <span> וגם הרצון לשליטה הולך ודועך </span> </p> <p> <span> ואז, מגיעות ההפתעות האמיתיות של החיים. </span> </p> <p> <span> כשמשחררים שליטה, אחיזה, השפע יכול להכנס. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תודה לכל מי, ומה, שעזר לי בתהליך ההתפתחות האישית המואצת שאני עוברת בשנים האחרונות </span> </p> <p> <span> <span> ובעיקר, </span> </span> <span> תודה לעצמי </span> </p> <p> <span> ששחררתי ממני אין סוף פרדיגמות, וצורך בשליטה <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/299133947_10159819886304242_2386211478921053371_n-72a834c4.jpg" alt=""/> </div> Thu, 26 Jan 2023 19:17:56 GMT https://www.daffynaorkasio.com/control אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/your-thoughts-doesnt-define-you <div data-rss-type="text"> <p> <span> אימון רגשי עם אישה מקסימה, שאחרון ילדיה עזב לאחרונה את הבית, והיא חווה משבר. </span> </p> <p> <span> אלמנה, בשנות החמישים </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני- </span> </p> <p> <span> ספרי לי מה את מרגישה </span> </p> <p> <span> היא- </span> </p> <p> <span> מרגישה נטושה, מרגישה שהילדים לא צריכים אותי יותר, מרגישה מיותרת… </span> </p> <p> <span> אני שואלת שוב- </span> </p> <p> <span> <span> מה את </span> </span> <span> מרגישה </span> <span> ? </span> </p> <p> <span> מחדדת- </span> <span> <span> איזה רגשות עולים בך? </span> </span> </p> <p> <span> היא- עצב, כאב, אולי קצת כעס. </span> </p> <p> <span> אני שותקת </span> </p> <p> <span> נותנה לה להציף את כל מה שעולה </span> </p> <p> <span> היא- </span> <span> <span> תסכול, חוסר אונים </span> </span> </p> <p> <span> כל אלו&#55357;&#56390;רגשות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> "מרגישה שהילדים לא צריכים אותי" </span> </p> <p> <span> "מרגישה שלא רואים אותי" </span> </p> <p> <span> כל אלו&#55357;&#56390; מחשבות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשלב הראשון </span> </p> <p> <span> אני מלמדת אותה להתבונן במחשבות שלה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חוק טבע- </span> </p> <p> <span> לכל מחשבה שלנו יש תגובה כימית, פיזית ממש </span> </p> <p> <span> לכן, כדי לשנות את התחושות שלנו, כדאי להתבונן במחשבות, ולשנות אותן אם צריך </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בסוף המפגש איתה היא אמרה- </span> </p> <p> <span> "הילדים שלי סופסוף עצמאיים" </span> </p> <p> <span> "איזה יופי שהם מסתדרים לבד" </span> </p> <p> <span> "גידלתי אותם למופת" </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אני שואלת אותה- </span> </p> <p> <span> ואיך המחשבות האלו גורמות לך להרגיש?? </span> </p> <p> <span> היא </span> <span> - </span> <span> <span> מעולה </span> </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56485;&#55357;&#56485;&#55357;&#56485; <br/> </span> </p> </div> Thu, 26 Jan 2023 18:59:41 GMT https://www.daffynaorkasio.com/your-thoughts-doesnt-define-you אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/interpretation-leads-to-emotion <div data-rss-type="text"> <p> <span> אחד מהדפוסים הבולטים בפוסט טראומה מורכבת היא קושי בראיית המציאות כפי שהיא. </span> </p> <p> <span> אחד הסימפטומים הבולטים זה הנטייה לראות את החיים בשחור ולבן. </span> </p> <p> <span> למתמודדי טראומה מורכבת, בשל שינויים שהמוח עובר (וסיבות נוספות שלא אכנס אליהן כרגע) יש נטיה לפרשנויות קיצוניות, </span> </p> <p> <span>  ולעתים רבות גם לא נכונות על מצבים שונים.  </span> </p> <p> <span> הפרשנות שאנו נותנים על הארוע, או האדם היא זו שתגרום לרגש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אתן דוגמה מהחיים שלי, סיפור מלפני כמה שנים (אמיתי) </span> </p> <p> <span> השעה 10 בבוקר, אני מטפלת בקליניקה, ובנזוגי מתחיל לחתוך סלט במטבח. </span> </p> <p> <span>  הסכין החדה עושה רעש מעצבן על קרש החיתוך. </span> </p> <p> <span> המחשבה הראשונית שעוברת- "איזה לא מתחשב! אני בטיפול, והוא, לא רק שהוא תקוע בבית כי הוא לא עובד היום, עוד מפריע לי בעבודה" </span> </p> <p> <span> (הוא מצידו, טוען שרצה להכין לי ארוחת בוקר כי אני עובדת קשה) </span> </p> <p> <span> שנים החזקתי את המחשבות האלו, ואחרות, כלפיו ושנים חייתי בסבל. </span> </p> <p> <span> ויום אחד החלטתי שמספיק לסבול, והגיע הזמן לשנות את הגישה </span> </p> <p> <span> נכנסתי לטיפול, והוא מתחיל לחתוך סלט. </span> </p> <p> <span> אמרתי לעצמי- "איזה כיף, כשיסתיים הטיפול תהיה לך ארוחת בוקר" </span> </p> <p> <span> ובאותה שניה דבר נפלא קרה. </span> </p> <p> <span> במקום להתמלא בעצבים, ובדפיקות לב מהכעס, הבטן התחילה לקרקר לי ממש, פיזית. </span> </p> <p> <span> וחיכיתי כבר לאכול את הסלט והביצים שהוא הכין. </span> </p> <p> <span> מבינים? </span> </p> <p> <span> הארוע נשאר אותו דבר </span> </p> <p> <span> <span> שיניתי את הפרשנות עליו והרגשות שלי השתנו מהקצה לקצה. </span> </span> </p> <p> <span> וכך גם התגובה הפיזית, בגוף. </span> </p> <p> <span> מעצבים זה הפך לרעב בריא! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אפשר ללמוד איך עושים את זה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> טיפ חשוב- </span> </p> <p> <span> מתרחש אירוע, ואז אתם מפרשים אותו (כולם ככה, ככה המוח עובד) </span> </p> <p> <span> תשאלו את עצמכם- האם הפרשנות שלי היא עובדה, או דיעה? </span> </p> <p> <span> לרוב התשובה תהיה דיעה, ואז אפשר לשנות את הדיעה </span> </p> <p> <span> (עובדות: השמש זורחת במזרח. מטוס טס בשמים. הים הוא כחול. וכולי.) </span> </p> <p> <span> (דיעות זה דבר שאפשר להתווכח עליו.עובדה לא) </span> </p> <p> <span> תכניסו פרשנויות חדשות, שיובילו אחריהן רגשות ותחושות טובות בגוף. <br/> </span> </p> </div> Thu, 26 Jan 2023 16:44:25 GMT https://www.daffynaorkasio.com/interpretation-leads-to-emotion פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/communication <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמה חשובה התקשורת בין אנשים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל כך הרבה ריבים עד מלחמות פורצים בגלל בעיות תקשורת. </span> </p> <p> <span> אי הבנה </span> </p> <p> <span> מישהו א' אמר משהו, שהובן לא נכון, לחץ למישהו ב' על כפתור והופס.. מדורה, פיצוץ </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> (הבעיה אגב הולכת ומחמירה ככל שהתקשורת הופכת דיגיטלית, טכנית. </span> </p> <p> <span> אנשים מתכתבים במקום לשוחח </span> </p> <p> <span> וככה נוצרות גם בעיות תקשורת בגלל מחסור בטונציה ובהבעות פנים.) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אנשים מתעצבנים או נעלבים מהר,  </span> </p> <p> <span> לעתים בלי לעצור ולברר מה השני התכוון. </span> </p> <p> <span> בוחרים לצעוק, להפגע,לריב או אפילו להתרחק, במקום להתעמת. </span> </p> <p> <span> ורק לשאול-"רגע, למה התכוונת??" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תקשורת- בצורה הכי מופשטת שלה, </span> </p> <p> <span> היא בסך הכל הגשר שאמור לחבר בין אנשים,  </span> </p> <p> <span> בין רצונות, ולאפשר מצבים של תיאום ציפיות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז למה זה כל כך מסובך?? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ובכלל… </span> </p> <p> <span> כשהתחלתי לכתוב, תכננתי לדבר על תקשורת פנימית, התקשורת שלנו איתנו, שאיתה אנחנו יוצאים לעולם, וגלשתי בכתיבה חופשית. </span> </p> <p> <span> אבל הרי כבר אמרתי שהמציאות החיצונית היא שיקוף של הפנימיות שלנו </span> </p> <p> <span>  ולכן, אולי לא סתם התחלתי בתקשורת בין אישית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו מתקשרים עם עצמנו בצורה פוגענית, משפילה, מנמיכה- </span> </p> <p> <span> זה ישפיע גם על השיח שלנו עם אנשים אחרים. </span> </p> <p> <span> ביטויים כמו- </span> </p> <p> <span> איזו סתומה אני </span> </p> <p> <span> כמה אדיוט אני יכול להיות? </span> </p> <p> <span> איזה אפס אני </span> </p> <p> <span> אני לוזרית </span> </p> <p> <span> אני כשלון </span> </p> <p> <span> כולם מאוד מורידים, מכווצים, ובעיקר שליליים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני ממליצה לכם לבדוק עם עצמכם איפה אתם פוגעניים בשיח שלכם אליכם. </span> </p> <p> <span> תהיו כנים,  </span> </p> <p> <span> <span> כי על מנת לשנות משהו, צריך קודם </span> </span> <span> להכיר בו </span> <span> . </span> </p> <p> <span> אחרי שזיהיתם, </span> </p> <p> <span> נסו להסיר מילים כאלו/ ירידות עצמיות, </span> </p> <p> <span> כי זה גול עצמי </span> </p> <p> <span> מנגנוני חבלה עצמית </span> </p> <p> <span> מה שמתמקדים בו - גדל </span> </p> <p> <span> נתמקד בשיח אוהב ומייטיב עם עצמנו </span> </p> <p> <span> ואחר כך עם אחרים </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 25 Jan 2023 18:45:17 GMT https://www.daffynaorkasio.com/communication אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/about-timing <div data-rss-type="text"> <p> <span> שינוי מתרחש כשהאדם מוכן </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הרבה פעמים, כשמשהו טוב קורה לנו-  </span> </p> <p> <span> כשכלי/ מורה/ דרך מסוימת עזרו לנו לצאת מאיזה פלונטר </span> </p> <p> <span> "לראות את האור" </span> </p> <p> <span> להיות טובים יותר, לעצמנו ולסביבה, </span> </p> <p> <span> מה שקורה באופן טבעי-  </span> </p> <p> <span> רובינו, מתוך כוונות טובות,  </span> </p> <p> <span> ישר רוצים להעביר את זה הלאה </span> </p> <p> <span> ומתחילים לשווק את אותו גורם/ אדם/ שיטה שגרמה לנו לפקוח את העיניים.. </span> </p> <p> <span> או לשנות את התפיסה על החיים </span> </p> <p> <span> <span> אבל הסביבה, לעתים הודפת אותנו, ולא רוצה לקבל. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו משוכנעים שזה הדבר עבורם, כי עבורנו זה היה משנה חיים, ואז אנו חווים תסכול כשאנחנו שומעים -לא </span> </p> <p> <span> הבעיה היא שהאדם, שאותו אנו מנסים לשכנע/ למכור לו את מה שלנו עבד, </span> </p> <p> <span> הוא לא נמצא במקום, ובזמן שאנחנו נמצאים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כל אדם יש לו את הזמן שלו לתהליך שהוא צריך לעבור </span> </p> <p> <span> אם אדם לא מוכן, ולא משנה מה הסיבה,  </span> </p> <p> <span> השינוי לא יחול. </span> </p> <p> <span> אין מה ללחוץ, או לשכנע </span> </p> <p> <span> אפשר- להציע, ולשחרר. </span> </p> <p> <span> זה יהדהד, ואולי יום אחד, האדם יזכר וישתמש </span> </p> <p> <span> בזמן שלו </span> </p> <p> <span> ברגע ש </span> <span> הוא </span> <span> <span> יהיה בשל לתהליך </span> </span> </p> <p> <span> אני ממליצה לכל אישה ואיש, להסתכל פנימה, </span> </p> <p> <span>  לחפש את הניצוץ האלוהי שבתוכנו, את האור, להתמקד בו, וככה הוא יגדל&#55357;&#56911; </span> </p> <p> <span> וייצא החוצא… </span> </p> <p> <span> וישטוף את העולם באור </span> </p> <p> <span> העולם זקוק להרבה אור בתקופה הזאת </span> </p> <p> <span> בואו נאיר! </span> </p> <p> <span> זו הדרך שלי להיות באמת נאמנה לעצמי, וגם ליקום ולשאר הברואים </span> </p> <p> <span> שהרי  </span> </p> <p> <span> אי אפשר לדחוף לאף אחד כלום. </span> </p> <p> <span> להפיץ אור ואהבה, זה לא הזיק מעולם&#55358;&#56631;‍♂ </span> </p> <p> <span> זכרו שמספיק נר אחד בלבד להאיר חושך גדול </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 24 Jan 2023 18:26:27 GMT https://www.daffynaorkasio.com/about-timing אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/extreme-mood-swings <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל הא.נשים חווים שינויים במצבי רוח, וזה טבעי. </span> </p> <p> <span> <span> אין אדם שכל הזמן שמח, או תמיד עצוב, כועס וכו… </span> </span> </p> <p> <span> מצבי רוח משתנים אצל מרביתנו מספר פעמים ביום. </span> </p> <p> <span> <span> מצבי הרוח משקפים את מגוון הרגשות הקיימים אצלנו, והם משתנים בתגובה למחשבות, לתחושות ולחוויות החיים שאנו חווים- </span> </span> </p> <p> <span> יש אירועים משמחים יותר ופחות, מלחיצים או מדאיגים יותר ופחות והם שגורמים למצבי הרוח שלנו להשתנות בהתאם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אצל מי נראה שינויים קיצוניים במצבי הרוח? </span> </p> <p> <span> אנשים שנמצאים בלחץ נפשי גדול, לרוב עקב נסיבות חיים מורכבות. </span> </p> <p> <span> במילים אחרות פוסט טראומה או פוסט טראומה מורכבת </span> </p> <p> <span> התחושה שלהם, ושל הסביבה הקרובה היא שיש בתוכם פצצה מתקתקת, ואין לדעת מתי יהיה הפיצוץ הבא. </span> </p> <p> <span> לפי ספר האבחנות הפסיכיאטריות התופעה הזאת הוגדרה במשך שנים כ"אישיות גבולית" וטיפלו בה באמצעות תרופות. </span> </p> <p> <span> <span> ואני חוזרת ואומרת, שכל הסימפטומים האלו הם סימפטומים פוסט טראומטיים </span> </span> </p> <p> <span> ולכן אני סבורה ששינויים קיצוניים במצבי רוח קשורים לטראומה מורכבת. אין שום הפרעה באישיות. </span> </p> <p> <span> הטיפול והריפוי נמצאים בשדה של הטראומה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מה יכול לגרום למצבי הרוח להשתנות במהרה? </span> </p> <p> <span> טריגר שעולה, לפעמים האדם יהיה מודע אליו ולפעמים הטריגר בא כ"כ מהר, שהוא נסתר מעיניו, ולכן לפעמים קשה למצוא סיבה מדויקת. </span> </p> <p> <span> כשעולה טריגר, או אפילו מחשבה- מצב הרוח יכול להשתנות בשנייה לזעם, או בהלה קיצונית, או היאחזות/ היצמדות </span> </p> <p> <span> מצב הרוח יכול להשתנות כתוצאה מביקורת או שיפוט של הסביבה, או משינויים לא מתוכננים </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> איך זה מתבטא? </span> </p> <p> <span> שינויים קיצוניים במצבי הרוח גורמים לחוסר יציבות רגשית, ובמילים פשוטות- האדם חווה קשת של רגשות קשים ומכאיבים.  </span> </p> <p> <span> התגובות שלו גם הן יכולות להיות קיצוניות ואימפולסיביות. (ככה זה יתבטא- ברגע אחד אתה החבר הכי טוב שלו, ורגע אחרי הוא שונא אותך שנאת מוות ולא רוצה לראות אותך יותר בחיים) </span> </p> <p> <span> לעיתים קרובות נראה התנהגויות הרסניות ופוגעניות הכוללות התקפי זעם, צעקות, השחתת חפצים, אגרסיביות, תוקפנות, אלימות פיזית ומילולית ופגיעה עצמית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לאחר התפרצות כזאת, המלווה בחוויה רגשית קשה האדם מתקשה לחזור למצב הרוח המקורי ולהמשיך הלאה. </span> </p> <p> <span> וזה קורה גם הפוך- חוויה של רגשות חיוביים בעוצמה שמרגישה כמו סערה פנימית, שממנה לוקח זמן לחזור לאיזון </span> </p> <p> <span> המעברים בין מצבי רוח יכולים לנוע מרוגע מוחלט להתקף זעם ואחר כך לחוויית בושה אשמה, הלקאה/פגיעה עצמית, חרדה וייאוש. </span> </p> <p> <span> וכל זה תוך כמה שעות בלבד </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> איך אפשר לעזור לאדם עם שינויים קיצוניים במצבי הרוח? </span> </p> <p> <span> <span> התנהגויות אלה עשויות לפרוץ בפתאומיות, ומתלקחות תוך שניות בודדות כך שעבור הסביבה זה נראה שהן באות "משום מקום"- </span> </span> </p> <p> <span> דבר שפוגע בתפקוד היומיומי וגורם לבעיות בקשרים בינאישיים, במערכות יחסים ובקריירה. </span> </p> <p> <span> <span> לצערנו הרב, בשל ההתנהגויות והתגובות הקיצוניות, אצל הסביבה הקרובה, והרחוקה מתעורר פחד מהעוצמות של הדרמות הסוערות. </span> </span> </p> <p> <span> אנשים נוטים לשפוט, להיות עוינים ולהתרחק.  </span> </p> <p> <span> המעגלים הקרובים רוצים לעתים לעזור ולא יודעים איך. ואז נוצר יותר נזק מתועלת </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז איך כן אפשר לעזור? </span> </p> <p> <span> אין מה להתעסק במצבי הרוח עצמם (הם רק סימפטום) </span> </p> <p> <span> ולכן אל תעירו הערות כמו- "מה אתה כועס פתאום?" "מה התהפכת?" "צא מהסרט" וכולי. </span> </p> <p> <span> זה לא יעזור! </span> </p> <p> <span> תפעלו מתוך חמלה ומתוך הכרה שלכם את האדם שמולכם- תעניקו לו תמיכה וסייעו לו בהתמודדות עד שזו תחלוף. </span> </p> <p> <span> לעתים חיבוק או מילה טובה יעזרו, ולעתים אפשר ומומלץ להתרחק עד שהסערה תחלוף. </span> </p> <p> <span> באופן כללי טיפול טוב יעזור לאזן את מצבי הרוח. </span> </p> <p> <span> ונשימות! </span> </p> <p> <span> ממליצה לכולם ללמוד נשימת הרגעה, שעוזרת בין רגע לווסת את מצבי הרוח ובכך גם את התגובות האימפולסיביות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איך תוכלו לסייע לעצמכם, במידה ואתם סובלים משינויים קיצוניים במצבי הרוח? </span> </p> <p> <span> <span> עכשיו, אחרי שהבנתם קצת יותר מהיכן נובעים השינויים האלו, ושיש להם סיבה הגיונית אתם יכולים לקבל את עצמכם. </span> </span> </p> <p> <span> כי אף אחד לא אשם בזה שהוא נמצא במתח נפשי וכתוצאה מכך הויסות הרגשי שלו נפגע!  </span> </p> <p> <span> <span> אז שלב ראשון זה </span> </span> <span> חמלה לעצמכם </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <span> ברמה העמוקה, כדי שמצבי הרוח יתאזנו יש לעשות עבודת עומק בנושא הערך העצמי והאהבה העצמית. </span> </span> </p> <p> <span> כשהתפיסה שלנו על עצמנו משתנה, המון דברים מתרחשים במקביל. אחד מהם הוא איזון-פיזי, רגשי ומנטאלי </span> </p> <p> <span> יש הרבה כלים לוויסות רגשי, חושי והתנהגותי. </span> </p> <p> <span> <span> אני ממליצה על טכניקות קרקוע, שמחברות לכאן ועכשיו. </span> </span> </p> <p> <span> רק צריך למצוא תחום שמדבר אליכם ,לאמץ אותו כדרך חיים ולתרגל באופן קבוע. </span> </p> <p> <span> מומלץ משהו שמשולב עם הגוף (נשימה, יוגה, טיולים בטבע, מדיטציה, אמנות לחימה, מיינדפולנס, תרגילי קרקוע וכו). <br/> </span> </p> </div> Sun, 22 Jan 2023 20:42:44 GMT https://www.daffynaorkasio.com/extreme-mood-swings פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/self-sabotage-mechanism <div data-rss-type="text"> <p> <span> מנגנון חבלה עצמית נמצא גם אצל א.נשים שלא חוו טראומה. </span> </p> <p> <span> אצל פוסט-טראומטיים הוא נחשב לאחד מהמנגנונים הנפוצים והוא חי ובועט, </span> </p> <p> <span> ובעיקר משפיע ומפריע בתחומי חיים רבים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מנגנון החבלה העצמית- </strong> <strong> </strong> <span> המקומות בהם אנחנו פוגעים בעצמנו, ולא אף אחד חיצוני. </span> </p> <p> <span> דוגמאות - </span> </p> <ul> <li> <span> הפרעות אכילה מכל הסוגים  </span> </li> <li> <span> חיתוך או כל פגיעה פיזית אחרת </span> </li> <li> <span> התמכרויות לסמים, אלכוהול, מין </span> </li> <li> <span> קיום יחסי מין מופרזים, לא מוגנים </span> </li> <li> <span> דחף להסתכן – ללכת על הקצה.  </span> </li> <li> <span> דחיינות  </span> </li> <li> <span> ריצוי  </span> </li> <li> <span> מחשבות שליליות על עצמנו ועל אחרים </span> </li> <li> <span> לחבל לעצמי בסיכוי להצליח- למשל- למדתי שבועיים למבחן מאוד חשוב, לילה לפני החלטתי לצאת לבר ולהשתכר.  </span> </li> <li> <span> תירוצים- כשאנחנו רוצים לעשות משהו עבור עצמנו ומתחילים לתרץ לעצמנו למה לא כדאי, זה מנגנון חבלה עצמית.  הלכתי לסדנה בה אני לומד כלים לריפוי עצמי ובפועל אני לא מתרגל אותם בכלל מכל מיני סיבות: אני עייף, אין לי זמן, אני עובד יותר מדי ועוד.                                      בפועל זה מנגנון חבלה עצמית.  </span> </li> <li> <span> הרחקת אנשים טובים ומיטיבים מחיינו <br/> כי אנחנו מונעים מעצמנו לעשות את הדבר אותו רצינו לעשות ובכך מונעים מאיתנו את חווית הצלחה או השמחה בפעולה שאותה תכננו לעשות. <br/> או מרחיקים מחיינו אנשים שאוהבים אותנו ובכך גוזרים על עצמנו בדידות.. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה חבלה עצמית?  </strong> </p> <p> <span> כי אנחנו מונעים מעצמנו לעשות את הדבר אותו רצינו לעשות ובכך מונעים מאיתנו את חווית הצלחה או השמחה בפעולה שאותה תכננו לעשות.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז למה המנגנון הזה הוא כל כך חזק ומושרש במוח אצל אנשים עם קומפלקס? </strong> </p> <p> <span> המנגנון הזה נוצר בילדות מתוך התייחסות הסביבה אליהם. </span> </p> <p> <span> ילד שעובר פגיעה מכל סוג מפתח בעיות בדימוי העצמי שלו. </span> </p> <p> <span> החוויה של אותו ילד הייתה, שהוא לא ראוי, לא אהוב, לא רצוי ולא מתקבל כמו שהוא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה גרם לאותו הילד לשנוא את עצמו, לרצות לחבל בגוף שלו ובסיכויים שלו לחוות הצלחות.  </span> </p> <p> <span> החוויה הבסיסית שלו היא שאין לו ערך בעולם הזה, שלא מגיע לו שום דבר (או כי ככה אמרו לו, או כי ככה הרגיש), ולכן המוח שלו למד לחבל כל פעם שהתקרב לחוויית הצלחה או אפילו חוויה של שמחה. </span> </p> <p> <span> אתם מכירים את זה שרגע לפני שאתם הולכים להצליח במשהו אתם תוקעים לעצמכם מקלות בגלגלים? </span> </p> <p> <span> או איך שאתם מצליחים להרגיש קצת שמחה או אושר דווקא אז יש בתוככם איזה דחף לחבל לעצמכם?  </span> </p> <p> <span> בתור ילדים הסביבה שלנו, ההורים, הגננת בגן, המורה בבית הספר, חברים, הרופא, הדודה… דיברו איתנו במשפטים שיפוטיים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שמתייגים את הקשיים שלנו בתור בעיה בנו,  </span> </p> <p> <span> שאנחנו לא בסדר, אנחנו פגומים.  </span> </p> <p> <span> (במקרים רבים ההורים שלנו גם האשימו אותנו בצרות של עצמם.) </span> </p> <p> <span> ככל שגדלנו ההשפעה של הסביבה קטנה, אך המילים שנאמרו לנו, הפכו להיות בעצם שלנו  </span> </p> <p> <span> ואנחנו הפכנו להיות הקול השופט, המקטין והמבקר של עצמנו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מצד אחד די מבאס להבין שאנחנו מחבלים לעצמנו, אבל מצד שני זו בשורה טובה- כי אם זה שלנו אז אנחנו יכולים לשנות. </span> </p> <p> <span> וזה תהליך של מודעות, שמאפשר לנו בסופו של דבר לשנות את השיח שלנו עם עצמנו ועל עצמנו. </span> </p> <p> <span> אז אם אנחנו מבינים שעד היום דיברנו עם עצמנו או על עצמנו במילים מקטינות, מצמצמות, ושיפוטיות ואנחנו מבינים שזה בעצם מנגנון חבלה עצמית אז יש לנו עכשיו הזדמנות להחליף את הדיסקט במוח ולדבר עם עצמנו מילים מעצימות ומחזקות.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדרך שאני מצאתי להתמודד עם החבלנים הקטנים היא להעלות את הערך העצמי שלי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כי ככל שאני מרגישה ראויה, ויודעת שיש לי משמעות ומקום בעולם הדחף שלי לחבל לעצמי יורד. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 19 Jan 2023 20:08:21 GMT https://www.daffynaorkasio.com/self-sabotage-mechanism פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/hard-to-forgive <div data-rss-type="text"> <p> <span> הכתוב פה מתאים לכל מי שנפגע פעם בחייו (כל סוג של פגיעה, בה לא היתה לו יכולת או מסוגלות להגיב חזרה) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות ילד שנפגע בבית, או מחוץ לבית, וזה יכול להיות עובדת שנפגעת עד עמקי נשמתה מיחס מתעמר של הבוס. </span> </p> <p> <span> כל מי שלא מצליח לסלוח למישהו, תשארו איתי- </span> </p> <p> <span> כשאדם נפגע, הוא נמצא במצב של חוסר אונים, </span> </p> <p> <span> גם אם הוא לא קופא לגמרי עדין הוא מאבד את השליטה- אם זה על הגוף שלו, על היכולת למנוע או לעצור את הפגיעה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואם זה איבוד שליטה ברמה של חוסר יכולת להוציא הגה מהפה. להיאלם דום. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז למה קשה לנו לסלוח לפוגעים? </span> <span>   </span> </p> <p> <span>  בכל פעם שעולה זכרון הפגיעה, יחד איתו עולה הצפה רגשית, זהה לזו שהתרחשה בזמן הפגיעה. </span> </p> <p> <span> ושוב חוזרת תחושת איבוד השליטה וחוסר האונים, שגוררות עוד רגשות כמו בושה, אשמה, גועל, השפלה, דחייה עצמית, הקטנה עצמית. </span> </p> <p> <span> וכל הרגשות האלו יחד, זה הרבה להרגיש. </span> </p> <p> <span> מפחיד מידי..  </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז מה המוח הגאוני שלנו עושה? מעקף. לא רוצה לגעת ברגשות העמוקים והבאמת באמת מכאיבים אז אני אבחר ברגש החיצוני ביותר שיש, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שהוא הכעס, כי כשאני כועס אני מרגיש בשליטה. </span> </p> <p> <span> אז בכל פעם שזכרון מכאיב עולה, המוח אוטומתית מפעיל את מנגנון ההגנה ומלבה את הכעס. </span> </p> <p> <span> עכשיו אני שולט בהצפה הרגשית ובתחושת חוסר השליטה, בעזרת תחושת שליטה מדומה- הכעס. </span> </p> <p> <span> כשאני כועס אני לא יכול לסלוח </span> </p> <p> <span> אם אנחנו לא מוכנים להרגיש את הרגשות ,ובורחים אל הכעס, זה אומר שהם עדיין שולטים בנו . ולכן זו שליטה מדומה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז לא משנה אם תבחרו לסלוח, או לא- </span> </p> <p> <span> מתחת לכעס יש שכבה של רגשות </span> <span> <span> </span> </span> <span> שמבקשים ביטוי </span> <span> - לכו תחקרו אותם </span> </p> <p> <span> תתבוננו בהם, אל תפחדו מהם, יש להם מה לספר לכם </span> </p> <p> <span> הסליחה היא עבור עצמכם, לא עבור הפוגע.ת </span> </p> <p> <span> כעס לאורך זמן מחבל בגוף שלנו, במערכת החיסון, במצב הפיזי והנפשי </span> </p> <p> <span> ובכל מצב, הזכרון של הארוע לא יכול לפגוע בנו, אבל הכעס כן. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 18 Jan 2023 20:20:52 GMT https://www.daffynaorkasio.com/hard-to-forgive אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/feeling-of-numbness-ptsd <div data-rss-type="text"> <p> <span> תחושת קהות כללית כסימפטום של פוסטראומה ופוסטראומה מורכבת </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> במצב רגיל, כשילד, או מבוגר, חווה חוויות ואירועים תקינים ולא מפחידים ומסכני חיים, יש מסלול ארוך של עיבוד החוויה במוח. </span> </p> <p> <span> שלב מוביל לשלב, וכבר בתוך האירוע, מתרחש עיבוד. </span> </p> <p> <span> <span> אנסה להסביר בצורה הכי פשוטה שיש. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה קורה בטראומה? </span> </p> <p> <span> <span> יותר מידי אינפורמציה מפחידה, בזמן קצר מידי- </span> </span> </p> <p> <span> והמוח הקדמי, החושב והמעבד, לא יודע איך להכיל את כל הנתונים האלו ואז הוא נכנס לשיתוק. </span> </p> <p> <span> כשהחלק החושב במוח נכנס לקפאון, החלקים התגובתיים והרגשיים נכנסים להילוך גבוה והמוח האחורי, ההשרדותי, תופס פיקוד על האירועים. </span> </p> <p> <span> בטראומה, המוח עושה מסלול קצר, ובעצם מדלג על אזורים שלמים במוח, שיש להם חשיבות בעיבוד האירוע ובהשלכות שלו על המשך החיים. </span> </p> <p> <span> בזמן אירוע מפחיד, מסכן חיים, מערכות שונות של המוח נקראות לפעולה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה קורה כשחלקים מהמוח החושב שלנו לא מתפקדים? </span> </p> <p> <span> בחלק התחתון של המוח החושב נמצא התלמוס. </span> </p> <p> <span> <span> התלמוס אחראי על קליטת המידע דרך האוזניים, העיניים והעור, ועיבוד ראשוני של המידע שנקלט. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ביחד עם ההיפו קמפוס (החלק במוח שאחראי על תיחום אירועים בזמן ובמרחב) </span> </span> </p> <p> <span> הם יוצרים את הזיכרון האוטוביוגרפי- הזיכרון שישאר לנו מהאירוע. </span> </p> <p> <span> המסלול הקצר מדלג על שני אלו, ועובר ישר לאמיגדלה, שתפקידה להגיב בפייט, פלייט או פריז. (fight, flight, freeze)- תגובות השרדותיות.  </span> </p> <p> <span> האמיגדלה היא החלק במוח ההשרדותי, שמגיב למצבי סכנה. </span> </p> <p> <span> קריסה של התלמוס וההיפו קמפוס מסבירה למה אנו לא זוכרים את הטראומה כרצף של התחלה אמצע וסוף, אלא כרשמים חושיים מבודדים. תחושות גופניות, חלקי תמונות, קולות, ריחות, רגשות עזים, בעיקר של חוסר אונים ואימה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וזו הסיבה למה בפלאשבק אנחנו מרגישים שהאירוע קורה עכשיו, כי בזמן אמת הוא לא נתחם בזמן ובמרחב&#55357;&#56852; </span> </p> <p> <span> במצב תקין התלמוס משמש גם כמסנן, ויש לו תפקיד חשוב בקשב ובריכוז. </span> </p> <p> <span> לכן, כשהתלמוס נפגע, נראה הרבה הפרעות קשב וריכוז אצל פוסטראומטיים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז למה אני מרגיש כבוי? קהה חושים? </span> </p> <p> <span> <span> אצל מתמודדי פוסטראומה אין את הפילטרים במוח, שמנתבים ומסננים הסחות דעת (על זה אחראי התלמוס הפגוע) </span> </span> </p> <p> <span> ולכן החיים נחווים כדריכות אחת מתמשכת, ואנו חיים בהצפת יתר חושית מתמדת. </span> </p> <p> <span> זו הסיבה שהמערכת לעתים עושה מין שאט דאון, כיבוי אוטומטי, כדי לחוות רגעי שקט דיסוציאציה על כל גווניה. </span> </p> <p> <span> זו מערכת הגנה </span> </p> <p> <span> זו הסיבה לקהות המחשבתית, התנועתית והכללית שמתמודדים חשים. </span> </p> <p> <span> זה גם מסביר את הנטייה של מתמודדים שלא מצליחים "לכבות" את עצמם, לחפש בריחה בסמים ואלכוהול. </span> </p> <p> <span> <span> אז תחושת הקהות מאפשרת שקט יחסי, ומשככת את הכאב הבלתי נסבל, </span> </span> </p> <p> <span> אבל הצרה הגדולה היא שהקהות חוסמת גם משמחה להכנס אל החיים.  </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שמגיע לנו לשמוח! </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שאנחנו ראויים לאהוב, ולהיות נאהבים! </span> </p> <p> <span> ובשביל אלו, אפשר לבחור לצאת מהקהות, ולבחור בלהרגיש.  </span> </p> <p> <span> כן, זה גם יכאב, אבל גם יביא הרבה עונג ושמחה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מקוה שעזרתי, מוזמנים לשאול שאלות בתגובות! <br/> </span> </p> </div> Tue, 17 Jan 2023 19:49:16 GMT https://www.daffynaorkasio.com/feeling-of-numbness-ptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/judgment-and-self-criticism <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך מתמודדים איתם? </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחדר הטיפולים </span> </p> <p> <span> תרגיל שנתתי למטופלת, והיא ממש התחברה </span> </p> <p> <span> קצת רקע- </span> </p> <p> <span> האישה הפסיקה עבודה עקב דכאון שנכנסה אליו. </span> </p> <p> <span> די מהר הבנתי מה הסיבה לדכאון,  </span> </p> <p> <span> ויכלתי לתת לה כלים שיגרמו לה להרגיש יותר טוב עם עצמה, ויקדמו אותה. </span> </p> <p> <span> היא מתנהלת בעולם עם "נבוט פנימי",  </span> </p> <p> <span> וכל הזמן מכה ומורידה את עצמה. </span> </p> <p> <span> נוקשה עם עצמה, שואפת לשלמות </span> </p> <p> <span> כל דבר הכי קטן שלא מצליח נחווה ככשלון. </span> </p> <p> <span> ואין רגע בו היא רואה את ההצלחות שלה (שהן לא מעטות בכלל) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כלפי חוץ היא עושה את כל הפעולות הנכונות,  </span> </p> <p> <span> ואפילו מצליחה להתחבר לרגש לאחרונה, </span> </p> <p> <span> ועדיין- מלקה את עצמה. </span> </p> <p> <span> ומן הסתם, </span> </p> <p> <span> כשאתה מיואש וכועס על עצמך לאורך זמן, </span> </p> <p> <span> אתה לא חווה חווית הצלחה ולא שמחה או סיפוק- </span> </p> <p> <span> הגיוני להכנס לדכאון&#55357;&#56874;  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני עובדת איתה כבר כמה חודשים על רכות לעצמה, חמלה, העלאת הערך העצמי- </span> </p> <p> <span> (המטרה שהיא תרגיש שהיא טובה ומוצלחת גם כשהיא לא מושלמת) </span> </p> <p> <span> וככה, לאט לאט פוחתים השיפוט והביקורת העצמית </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תרגיל להורדת שיפוט וביקורת עצמית- </span> </p> <p> <span>  יש לו 3 גרסאות,תבחרו מה נכון עבורכם  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ol> <li> <span> דמייני שאת הילדה שהיית פעם, </span> </li> <li> <span> דמייני שאת הילדה העתידית שלך (מתאים לרווקים.ות) </span> </li> <li> <span> דמייני שעומדת מולך הילדה שלך עצמך, או הילד.. </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וכעת.. </span> </p> <p> <span> כל פעם שועדת הביקורת העצמית או ה "נבוט הפנימי" מתחילים לפעול, </span> </p> <p> <span> תתיחסי לעצמך כאילו את אותה ילדה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> באמת היית מקללת אותה, יורדת עליה ומורידה אותה? כועסת על כל שטות? </span> </p> <p> <span> כשכועסים, או שופטים מישהו, מראש זה מוריד את סיכויי ההצלחה של אותו אדם, כי כעס, שיפוט וביקורת מכווצים ומכניסים את האדם למקום לא טוב. וסיכויי ההצלחה שלו יורדים. </span> </p> <p> <span> אז אם לא הינו כועסים שופטים ומבקרים את ילדינו על כל דבר ועניין, </span> </p> <p> <span> אז למה לעצמנו כן? </span> </p> <p> <span> למה אנחנו מקשים על עצמנו? </span> </p> <p> <span> הרי כשילד לא יצליח לא נכעס עליו אלא נעודד אותו. </span> </p> <p> <span> ככה, תתייחסו לעצמכם. </span> </p> <p> <span> זה תרגול, אך אפשרי! </span> </p> <p> <span> הרבה מילות חומלות כלפי עצמכם, סליחה, קבלה, הנמכת ציפיות. </span> </p> <p> <span> זו שפה, שכשמתרגלים אותה באופן קבוע היא מחליפה את השפה הקודמת, המורידה והמכווצת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> במקום שיפוט וביקורת- קבלה וחמלה </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 21:43:38 GMT https://www.daffynaorkasio.com/judgment-and-self-criticism אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/frustration-anger-dissatisfaction <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחדר הטיפולים- </span> </p> <p> <span> משתפת באישורה של ל'', </span> </p> <p> <span> בעיקר כי זה קורה לכולנו, וכולם יכולים ללמוד מהמקרה שלה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אימון רגשי בזום.  </span> </p> <p> <span> <span> אישה בת 43. </span> </span> </p> <p> <span> 3 ילדים, עובדת במשרה מלאה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מספרת: </span> </p> <p> <span> <span> "מהרגע שאני מגיעה הביתה מהעבודה אני מרגישה תסכול, שלעתים מגיע ממש להתפרצויות זעם, הכל מעצבן אותי ובעצם, </span> </span> </p> <p> <span> אני לא נהנית מהילדים, לא מבעלי, ובגדול- כבר לא נהנית מהחיים" </span> </p> <p> <span> ביקשתי , שתתן לי דוגמה מהיומיום. </span> </p> <p> <span> (ובכוונה מדגישה מילים שהיא השתמשה בהן) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סיפרה, שבעלה עובד מהבית . </span> </p> <p> <span> <span> היא יוצאת מוקדם בבוקר לעבוד, חוזרת בארבע וחצי,  </span> </span> </p> <p> <span> מחרפן אותה לחזור הביתה ולמצוא כוסות קפה על השולחן במטבח,פירורים על השולחן </span> </p> <p> <span> המדיח מלא עוד מאתמול, והוא אכל את האוכל שהיא בישלה אתמול, ולא השאיר לילדים. </span> </p> <p> <span> בית לא </span> <span> <span> אמור </span> </span> <span> <span> להתנהל ככה! </span> </span> </p> <p> <span> <span> ילדים לא </span> </span> <span> צריכים </span> <span> <span> לחזור לבית הפוך וללא ארוחה חמה </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם הוא עובד מהבית ברור שהוא </span> </span> <span> חייב </span> <span> <span> להשאיר מטבח נקי </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה לא </span> </span> <span> נורמלי </span> <span> <span> שאני חוזרת אחרי יום עבודה וצריכה לנקות אחריו! </span> </span> </p> <p> <span> כלום לא הולך כפי ש </span> <span> צריך </span> <span> <span> להיות וזה גורם לי לעצבנות ולתסכול" </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הסברתי לה שזה לופ כזה, שהרבה א.נשים מסתובבים בתוכו, אבל יש דרך לצאת מזה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כולנו מסתובבים עם ערימות של- "צריך"  </span> </p> <p> <span> "אמור להיות" "חייב" "ראוי ש.." "נורמלי" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה בסדר שצריך לצחצח את השיניים לפני שהולכים לישון, כי זה מייטיב איתנו. </span> </p> <p> <span> זה מפסיק להיות בסדר, כשזה מתחיל לנהל אותנו! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשה " </span> <span> צריך" </span> <span> <span> נהיה יותר חשוב מהכיף, מההנאה, מהזרימה, אז אנחנו מתחילים לסבול. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו ממש עובדים בשביל ה "צריך" הזה, בשביל להצדיק את קיומו, אנחנו ממש נאבקים,  </span> </p> <p> <span> וזה גוזל מאתנו המון אנרגיה. </span> </p> <p> <span> וזה גם, באמת, לא כיף, לא לנו ולא לסביבה, שלא מצליחה לרצות אותנו, כי אין גבול ל"צריך" ו"הנורמלי" </span> </p> <p> <span> ובעיקר, ובגלל זה היא הגיעה אלי- </span> </p> <p> <span> גורר תחושות לא נעימות, פיזיות ונפשיות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שאלתי אותה- </span> </p> <p> <span> מי קבע שבית צריך להיות מסודר?? </span> </p> <p> <span> (הרי אני גדלתי בבית מבולגן, בו המוטו של אמי היה- "זה בית מגורים, לא בית מרקחת", ואצלי זה הנורמלי) </span> </p> <p> <span> אז… </span> </p> <p> <span> אולי, אפשר אחרת? </span> </p> <p> <span> הצעתי לה להתבונן פנימה לתוכה כל פעם שעולה לה צריך כזה, ולבדוק האם זה באמת חשוב. </span> </p> <p> <span> או, אולי כדאי לשחרר את זה </span> </p> <p> <span> אולי- </span> </p> <p> <span> זה לא כ"כ נורא שהבית מבולגן, אם האמא מחייכת ומשחקת/ מבלה עם הילדים? </span> </p> <p> <span> אולי- </span> </p> <p> <span> הפירורים על השולחן לא חשובים כמו מצב רוח טוב וזמן איכות עם המשפחה??? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו משתחררים מאלפי ה"צריכים" הקטנים האלו,  </span> </p> <p> <span> אנו נהיים חופשיים </span> </p> <p> <span> וכשאנחנו חופשיים , זה אושר בעיני. </span> </p> <p> <span> ומי שמרגיש שלא יכול להשתחרר, ניתן להחליף את ה"צריך" הישן ב"צריך" שיועיל יותר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לדוגמה- </span> </span> </p> <p> <span> במקום- "בית צריך להיות מסודר כשהילדים באים"-  </span> </p> <p> <span> להחליף ל- "צריך לבלות עם הילדים כל יום, לפי צרכיהם…" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שלחתי אותה לשבוע של בדיקה/התבוננות פנימית- </span> </p> <p> <span>  כל פעם שעולה תסכול, מסתתר איזה צריך קטן מאחוריו… חפשי אותו. </span> </p> <p> <span> ואז תראי מה מההרגלים הישנים כדאי לשמר ומה אפשר לשחרר. </span> </p> <p> <span> מוזמנים לנסות גם. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 21:35:00 GMT https://www.daffynaorkasio.com/frustration-anger-dissatisfaction אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/my-home-birth <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/285546653_10159713509179242_5019491920250453232_n.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/289433937_10159749112964242_8609182070243000039_n-bc059256.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/14380017_620684674781265_8873908721008294080_o.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> את הלידה השלישית שלי בחרתי ללדת בבית… </span> </p> <p> <span> לא עבד לי טוב בבי"ח… </span> </p> <p> <span> הפריעו לי, התערבו לי, אמרו לי מה לעשות כל הזמן, </span> </p> <p> <span> למרות שאני, בעצם, ידעתי לבד… </span> </p> <p> <span> <span> ובעיקר מאוד מאוד הלחיצו אותי!! </span> </span> </p> <p> <span> לא אהבתי גם שלוקחים לי את הבנות לטיפולים איך שהן נולדו. </span> </p> <p> <span> הרגשתי כאילו חתכו חלק ממני. </span> </p> <p> <span> חלק מהמיילדות היו אגרסיביות והתייחסו אלי כמו אובייקט. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לידת הבית היתה תיקון מוחלט. </span> </p> <p> <span> הבחירה בלידת בית באה מתוך אמונה מוחלטת ובטחון בגוף היולד שלי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ידעתי שאני יודעת ללדת ולא רציתי שיפריעו לי. </span> </p> <p> <span> ילדתי עם מיילדת בית שהיתה בדיוק מה שהיתי צריכה. </span> </p> <p> <span> שקטה וקשובה אלי כל הזמן. לא מתערבת ולא דוחפת או מקדמת. </span> </p> <p> <span> רק נמצאת. השרתה בטחון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בבית חוויתי לידה מדהימה, </span> </p> <p> <span> בחברתם הקסומה של אחותי אילת, חברתי תמר ובן זוגי המדהים מריאנו שבלעדיו לא היתי מצליחה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הלידה כללה המון רגשות, כמו שמחה, התרגשות, תחושת היי (הגוף מוצף אנדורפינים בלידה כשלא מפריעים לו)… </span> </p> <p> <span> יחד עם הכאב היו גם המון התקפות צחוק, ודיסק של אום כולתום, וריקודי בטן..ורגעים אינטימיים עם בן הזוג (שגם זכה ללידה מדהימה!) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בקיצור חווית לידה שלמה, מעצימה ובעיקר… </span> </span> </p> <p> <span> איפה ואיך שאני רציתי!! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> זוהר נולד ישר אל ידיו של אביו, בתוך בריכה קטנה, </span> </span> </p> <p> <span> עטוף באהבה ובדמעות של דודה שלו, במרכז הסלון שלנו במושב עופר. </span> </p> <p> <span> ילד רגוע, לא בכה,יצא עירני והתבונן סביבו נינוח ושלו. </span> </p> <p> <span> <span> אני הרגשתי נפלא, מריאנו הרגיש נפלא, </span> </span> </p> <p> <span> זו היתה חוויה מתקנת לשנינו. </span> </p> <p> <span> אני לא מטיפה ללידות בית, או מכוונת לשם, </span> </p> <p> <span>  אני כן מאמינה ש </span> <span> זכותה של אישה ללדת איך שהיא בוחרת </span> <span> . </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 19:11:36 GMT https://www.daffynaorkasio.com/my-home-birth הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/flow-with-the-change <div data-rss-type="text"> <p> <span> הספר "מי הזיז את הגבינה שלי"- (לזרום עם השינוי) </span> </p> <p> <span> מלווה אותי כבר שנים.  </span> </p> <p> <span> עוד מאז שילדיי גדלו, </span> </p> <p> <span> והקראתי להם את הגרסה לילדים. </span> </p> <p> <span> ואח"כ , בשנים שאני עוסקת באימון (קואצ'ינג). </span> </p> <p> <span> ובשנים האחרונות הוא נכנס אצלי חזק לקורסי ההכנה ללידה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ספר שמדבר על תהליכי שינוי בחיים. </span> </p> <p> <span> המסר של הספר- </span> </p> <p> <span> כשהמציאות משתנה, תשתנה גם </span> </p> <p> <span> בספר מסופר על ארבעה עכברים, שחיים בתוך מבוך. </span> </p> <p> <span> במשך שנים הם התרגלו לקום כל בוקר, ולרוץ לתחנה מסוימת במבוך, בה היתה גבינה. </span> </p> <p> <span> כל יום שהגיעו, היתה פחות ופחות גבינה, עד שיום אחד הגיעו, ולא היתה גבינה בכלל. </span> </p> <p> <span> מה עשו? </span> </p> <p> <span> שניים מהם הפנימו מיד שהמציאות השתנתה, והתחילו לרוץ במבוך ולחפש גבינה חדשה. </span> </p> <p> <span> וככה בחיפושיהם,  </span> </p> <p> <span> הגיעו אל תחנת גבינה גדולה פי כמה מהראשונה. </span> </p> <p> <span> ומאז, יום יום חזרו ואכלו מהתחנה החדשה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לעומתם, השניים האחרים, </span> </p> <p> <span> התקשו מאוד לקבל את השינוי, </span> </p> <p> <span> וכל יום חזרו שוב ושוב, באותו המסלול לאותה תחנה, בה כבר מזמן לא היתה גבינה. </span> </p> <p> <span> כשהגיעו לשם יום אחד, מותשים וגוססים מרעב,  </span> </p> <p> <span> הבינו, סופסוף, שכדאי לחשב מסלול מחדש. </span> </p> <p> <span> (אם אתה עושה את אותה הדרך, ומגיע לאותן תוצאה, שוב ושוב, אולי כדאי שתשנה את הדרך…) </span> </p> <p> <span> וככה, אחרי שהסכימו להכיר במציאות שהשתנתה, יצאו לחפש גבינה חדשה. </span> </p> <p> <span> בסוף, כשהגיעו לתחנה בה נמצאו חבריהם,  </span> </p> <p> <span> כבר לא נשארה גבינה עבורם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המסקנה הנלמדת מהספר היא, </span> </p> <p> <span> שכשהמציאות משתנה, ואנחנו נאחזים במה שהיה, </span> </p> <p> <span> אנחנו בעצם פוגעים ומייסרים את עצמנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ומה לסיפור הזה וללידות? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זוגות מגיעים אלי הרבה פעמים עם ציפיה מאוד ברורה לאיך הם רוצים שהלידה שלהם תראה. </span> </p> <p> <span> מתכננים, מתרגלים טכניקות הרגעה והרפיה, לומדים, מסיקים מסקנות מלידה קודמת, קוראים ורואים סרטי לידה,  </span> </p> <p> <span> ועדיין… </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אומרים,  </span> </p> <p> <span> שאנחנו מתכננים ולאלוהים יש תכניות אחרות עבורנו… </span> </p> <p> <span> אז.. לפעמים זה נכון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לפעמים תינוק לא מתהפך למצג ראש,  </span> </p> <p> <span> לפעמים יש לידה מוקדמת, ואז הלידה היא לידה בסיכון, ופחות טבעית… </span> </p> <p> <span> לעתים יש מצוקת עובר </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואז… </span> </p> <p> <span> נוצר פער בין הציפיה לבין המציאות,  </span> </p> <p> <span> ואם לא "זורמים עם השינוי",  </span> </p> <p> <span> יכולה להיווצר תחושת תסכול גדולה מאוד, עד תחושת כשלון… </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וחבל… </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>  זוגות שלמדו להפנים מהר את המציאות המשתנה,  </span> </p> <p> <span> זכו ללידה רגועה ומעצימה,  </span> </p> <p> <span> גם אם היא לא היתה בדיוק מה שחלמו. </span> </p> <p> <span> תזכרו- </span> </p> <p> <span> כשהמציאות משתנה זה הזמן לחשוב מחוץ לקופסה, ו </span> <span> לזרום עם השינוי </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 18:53:41 GMT https://www.daffynaorkasio.com/flow-with-the-change אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/the-importance-of-the-birth-attendant <div data-rss-type="text"> <p> <span> מלווה לידה הוא מי שילווה את היולדת בלידה, זה יכול להיות בן/בת הזוג, אחות, אמא, חברה ואפילו דולה </span> </p> <p> <span> (ויכולים להיות אפילו שני מלווי לידה) </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אז למה חשוב שמלווה הלידה יגיע לקורס? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כל יולדת זקוקה לצידה לפחות אדם אחד, </span> </p> <p> <span> עליו היא סומכת בעינים עצומות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> היולדת לומדת בקורס טכניקות הרגעה והרפיה, שעוזרות לה להרפות את הגוף וככה לעבוד איתו, לקצר את תהליך הלידה, ולהצליח לשלוט בכאב. חשוב מאוד שמלווה הלידה יכיר את הטכניקות ויוכל להזכיר לה אותן בזמן הלידה.                            </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> היולדת לומדת בקורס שזה אפשרי, ואפילו נחוץ, ללדת ללא פחד, וכדי שזה יקרה- כדאי שמלווה הלידה יידע ויאמין שזה אפשרי, וכך יתמוך בתהליך. ולא יכניס פחדים משלו </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> אישה בזמן צירים יכולה להיות לעתים מבולבלת, רגישה ופגיעה מאוד, או לא החלטית, אתם תהיו קול ההגיון, וכדור ההרגעה שלה. יהיו לכם כלים לעזור לה להרגע ולחזור להתפקס בנשימות , בלידה. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> בקורס אני מציעה לנשים ללדת עם כיסוי עיניים והרפיה באזנים, מנותקות מהעולם החיצון, מחוברות פנימה, לגוף ולתינוק, כך שאתם תשמשו אנשי הקשר שלה מול הצוות. </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> בקורס תלמדו איך להכין תכנית לידה ואיך לתווך אותה לצוות המיילד. הצלחת הלידה בגישת ההיפנו, בחדרי לידה תלויה משמעותית בתמיכה ובסיוע של מלווה הלידה!  זוגות מדווחים, שהתמיכה וההקשבה של מלווה הלידה יוצרת קירבה חזקה ושותפות עוד לפני לידת התינוק </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> נשים מספרות שרווחתן הנפשית והמנטלית בזמן הלידה היתה מצוינת כשסמכו ובטחו במלווה הלידה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/38406508_987476884768707_547804666080002048_n.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/39515279_1005606532955742_1310952223512985600_n.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/41512441_1020696331446762_36791922513149952_n-b1799810.jpg" alt=""/> </div> Sun, 15 Jan 2023 17:33:17 GMT https://www.daffynaorkasio.com/the-importance-of-the-birth-attendant הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/inner-freedom <div data-rss-type="text"> <p> <span> כולם מדברים על יציאה מעבדות לחירות. </span> </p> <p> <span> כל שנה מחדש, בפסח... </span> </p> <p> <span> ואתם יודעים למה זה לא באמת מצליח? </span> </p> <p> <span> כי רוב האנשים מחפשים עבדות וחירות בדברים חיצוניים, מחוץ לעצמם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אגלה לכם סוד- וזה קשוח... </span> </p> <p> <span> כולנו , ללא יוצאים מהכלל, עבדים. </span> </p> <p> <span> עבדים לתת מודע שלנו,  </span> </p> <p> <span> עבדים לפעולות האוטומטיות שלנו, </span> </p> <p> <span> עבדים לדפוסים המגבילים, </span> </p> <p> <span>  עבדים לגירויים ולתגובות, שמנהלים אותנו </span> </p> <p> <span> עבדים להתמכרויות שלנו </span> </p> <p> <span> לשקרים הקטנים והתירוצים שאנו מספרים לעצמנו </span> </p> <p> <span> עבדים לאמונות שבחרנו להאמין בהן </span> </p> <p> <span> עבדים לצריך, ורצוי, וכדאי </span> </p> <p> <span> עבדים למקום הבטוח שבנינו לעצמנו, ומפחדים לזוז, גם כשהמקום כבר לא בטוח.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> החירות האמיתית היא להשתחרר מהעבדות הפנימית, הכלא שאנחנו הכנסנו עצמנו אליו, </span> </p> <p> <span> כל אחד והכלא האישי שלו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשנתיים האחרונות אני עוברת תהליך מדהים של יציאה מעבדות לחירות, במובן המנטלי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שחררתי המון פרדיגמות, אמונות שהיתי בטוחה שהן נכונות- </span> </p> <p> <span> למשל התחלתי לתרגל יוגה למרות שכל חיי הצהרתי שזה לא בשבילי! </span> </p> <p> <span> והיוגה היא חלק מהשינוי הפנימי שאני עוברת </span> </p> <p> <span> שחררתי, בתהליך מודע , המון אמונות שהיו לי לגבי עצמי, ושהפריעו לי לזוז בהרבה מקרים, ממש, פיזית, תקעו אותי במקום </span> </p> <p> <span> שחררתי אנשים שלא היו לי מדויקים, והכנסתי תחתם אחרים, שמתאימים לתדר שלי בתקופה הזאת </span> </p> <p> <span> <br/> אנשים משתנים </span> </p> <p> <span> הכל אפשרי! </span> </p> <p> <span> כשהסכמתי להשתנות, לשחרר את העבד הקטן שחי בי, ולצאת לחופשי </span> </p> <p> <span> היקום התחיל לשלוח מסרים, שאני במקום הנכון.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הגעתי לגליל </span> </p> <p> <span> הגשמתי חלום </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתהליך שכלל צלילה לתוך החרדות והסיפורים של עצמי, מצאתי בדרך יהלומים, ויצאתי מחוזקת </span> </p> <p> <span> ואני מרגישה בת חורין יותר מאי פעם! <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/247665053_10159334939789242_97567762468591901_n.jpg" alt=""/> </div> Sun, 15 Jan 2023 17:09:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/inner-freedom אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/changing-process <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/313313173_10159968696919242_8542141254108776957_n.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תיאור מקרה מהקליניקה- </span> </p> <p> <span> אישה שהגיעה אלי כדי לטפל, להגדרתה- בשחזור של מערכות יחסים רעילות. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> "אני ככ רוצה להשתנות </span> </p> <p> <span> אבל לא מצליחה, זה תבוע בי עוד מהילדות,  </span> </p> <p> <span> שוב ושוב נקלעת לאותן סיטואציות קשות </span> </p> <p> <span> אפשר בכלל להשתנות???" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז .. </span> </p> <p> <span> תשמעו.. </span> </p> <p> <span> גם אם אנחנו רוצים, וגם אם לא, </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו משתנים כל הזמן, רק שלרוב, בגלל אינטנסיביות החיים, </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו לא שמים לב. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לדוגמה- </span> <span> <span> </span> </span> <span> (ואני עוברת אלי כדי לא לחשוף פרטים על המטופלת) </span> </p> <p> <span> פעם אכלתי אבוקדו, בעונה, כל יום. </span> </p> <p> <span> המאכל האהוב עלי </span> </p> <p> <span> עד שיום אחד, הגוף לא סבל אותו יותר ופיתח אלרגיה. </span> </p> <p> <span> משהו בי השתנה, </span> </p> <p> <span> כבר שנים לא נגעתי באבוקדו. </span> </p> <p> <span> פעם היתי רוקדת ריקודי בטן. לצלילי אום כולתום </span> </p> <p> <span> היום אני רוקדת לצלילי מוזיקת טראנס </span> </p> <p> <span> פעם היתי מתעמלת ספורט קשוח, היום אני מתרגלת יוגה </span> </p> <p> <span> פעם, לא יכלתי לסבול לידי חרדים. </span> </p> <p> <span> היום, אחותי חרדית, ואני ממש ממש סבבה עם זה. </span> </p> <p> <span> שנים היתי תקועה במקום, מלאה בחרדות ובעיקר משותקת. מפחד. </span> </p> <p> <span> במשך השנים מלאתי אותי באהבה, אני רכה עם עצמי. </span> </p> <p> <span> פעם עשנתי טבק </span> </p> <p> <span> היום זה מגעיל אותי </span> </p> <p> <span> לפני שנה היתי שמונה ק"ג פחות,  </span> </p> <p> <span> רזה מידי </span> </p> <p> <span> והנה היום אני בריאה ומלאה יותר </span> </p> <p> <span> שנים גידלתי סוסים בחצר, גרנו בנגב </span> </p> <p> <span> והיום, אני בגליל המערבי, </span> </p> <p> <span> יש לי רק כלב ושני חתולים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עברתי שינוי מטורף, פיזי, מנטלי… </span> </p> <p> <span> השתניתי </span> </p> <p> <span> כולנו משתנים כל הזמן </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדבר היחיד הקבוע הוא השינוי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אחד הכלים האימוניים שאני נותנת הוא  </span> </p> <p> <span> להפוך כל סימן קריאה לסימן שאלה </span> </p> <p> <span> ובמיוחד, בשיח שלנו עם עצמנו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מזמינה אתכם לבדוק את כל האמונות שאתם מחזיקים ולבדוק, אם הם משרתים, או מעכבים אתכם <br/> </span> </p> <p> <span> בדר"כ, במקומות שבהם נמצאות ההתנגדויות שלנו, נמצא גם הפתרון לפלונטר.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> לדוגמה- </span> </p> <p> <span> "אני לא בנאדם סבלני" </span> </p> <p> <span> האמנם?  </span> </p> <p> <span> סבלנות היא תכונה נרכשת, אפשר לשנות את זה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> "אני לא אחת שמתמסרת בקלות" </span> </p> <p> <span> אולי זה טוב לא להתמסר בתחומים מסוימים </span> </p> <p> <span> אבל בטיפול, זה יקדם או יעכב אותך? </span> </p> <p> <span> שווה בדיקה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> למשל-  </span> </p> <p> <span> "אני כזאת שיודעת לתת ולא לקבל" </span> </p> <p> <span> האם האמונה הזאת מקדמת או תוקעת?? </span> </p> <p> <span> הרי אין נתינה בריאה, בלי קבלה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מותר לנו להיות גם, וגם וגם, </span> </p> <p> <span> ולבחור בשינוי כדרך חיים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המון אנשים מפחדים משינוי,  </span> </p> <p> <span> בזמן שהשינוי קורה על רגע ורגע </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כדי להשתחרר מתקיעויות, ולשדר למוח, ששינוי הוא טוב, ולא מסוכן, </span> </p> <p> <span> אני מזמינה אתכן.ם להפוך כל סימן קריאה בחייכם לסימן שאלה </span> </p> <p> <span> אחלא תרגיל לעבודה עצמית! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 16:40:41 GMT https://www.daffynaorkasio.com/changing-process אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/communication-in-a-relationship <div data-rss-type="text"> <p> <span> יותר מידי מריבות בין בני זוג פורצות בגלל חוסר הבנה בסיסי.  </span> </p> <p> <span> "אני אומר משפט, היא לא מבינה אותו נכון, מתחילה לכעוס, לא נותנת לי להסביר, מוציאה את כל הזעם עליי, ואז היא מתחפרת בתוך עצמה,  </span> </p> <p> <span> ומכניסה את עצמה לדום שתיקה. </span> </p> <p> <span> וככה נוצא כדור שלג, שאנחנו לא מצליחים לשבור" </span> </p> <p> <span> "לא משנה מה אני אומרת הוא מבין אותי לא נכון!" </span> </p> <p> <span> "אני מבקשת שישאר לעזור לי עם הילדים, והוא חושב שאני פוגעת לו בחיי החברה, ויוצא בכעס מהבית" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו שומעים משפט, </span> </p> <p> <span> לעולם נפרש אותו מתוך העולם הפנימי שלנו. </span> </p> <p> <span> קחו 3 אנשים, תגידו להם את אותו המשפט, וכל אחד יגיב אליו אחרת </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לפעמים, בלי להרגיש, אנחנו דורכים לאדם שמולנו על טריגר, ואז, זה כמו גפרור בשדה קוצים, הרגש מתלקח בשניה. </span> </p> <p> <span> בשניה נוצרת סערה בכוס תה... </span> </p> <p> <span> ריב ענק על כלום ושום דבר.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אפשר לפתור את זה! </span> </p> <p> <span> <span>  אני ממליצה, כדי לשמור על יחסים תקינים בתוך הזוגיות  </span> </span> </p> <p> <span> כשעולה רגש קשה בהתייחס למה שבן הזוג אמר, כדאי לעצור, לקחת רגע נשימה לפני תגובת הכעס ולשאול- למה התכוונת?? </span> </p> <p> <span> לרוב, כשהוא יסביר, כל הכעס יעלם ברגע </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כי בסופו של דבר רוב המלחמות נוצרות בגלל בעיות תקשורת, שכ"כ קל לפתור </span> </p> <p> <span> ומי רוצה להלחם? זה מתיש </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מומלץ, וזה עניין של תרגול- </span> </p> <p> <span> לעצור את כדור השלג ממש בהתחלה. </span> </p> <p> <span> זה יגרום לתחושת הצלחה, שליטה עצמית </span> </p> <p> <span> וכן לסיפוק ולאושר. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 15 Jan 2023 15:43:24 GMT https://www.daffynaorkasio.com/communication-in-a-relationship אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/parents-with-ptsd <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמובן שמה שעובד לאחד, לא בהכרח עובד לכולם. כך שמה שאני כותבת כאן זה בגדר המלצות ולא תורה מסיני. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מתוך הבנה שפוסטראומה היא תגובה נורמלית לארועים לא נורמליים, אני לא מסתירה את הפוסט טראומה, כי פשוט אין מה להתבייש. </span> </p> <p> <span> (לרוב אנחנו מסתירים מה שאנו מתביישים בו) </span> </p> <p> <span> רובנו חשנו בושה במהלך הילדות, וגם בבגרות, </span> </p> <p> <span> והגיע הזמן להפרד מהבושה. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו נשלים עם הפוסט טראומה, נוכל לתווך אותה לילדים. </span> </p> <p> <span> מעבר לזה, כולנו כבר יודעים שהפוסט טראומה עוברת בין הדורות כך שביכלתנו לעשות הכל כדי למנוע העברת הטראומות לילדים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ממליצה- </span> </p> <p> <span> לספר לילדים (מגיל שהם יכולים להבין, זה יכול להיות שבע, או עשר, תלוי בילד) ממה אתם סובלים. </span> </p> <p> <span> בלי תאורים גרפים, אלא להסביר שאמא או אבא עברו דברים מכאיבים בעבר, ולפעמים זה עדין חוזר, ומכאיב </span> </p> <p> <span> וזו הסיבה שאמא לפעמים הולכת לישון ולא קמה כמה שעות </span> </p> <p> <span> או אמא עצבנית ממש, או בוכה. </span> </p> <p> <span> עדיף לתווך לילד את הסיטואציה, לפי הבנתו, ולא לתת לדמיון שלו להכנס לפעולה. </span> </p> <p> <span> ילד שלא מסבירים לו, לרוב לוקח את האחריות עליו- היתי ילד רע, אז אבא כועס עלי,או אבא יצא מהבית ולא חזר כמה שעות בגללי… וכולי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני לימדתי את ילדיי,  </span> </p> <p> <span> <span> שבזמן התקף חרדה הם יכולים לעזור לי- לחבק, לדבר אל האוזן שלי, כדי שאדע שאני כאן ועכשיו, להזכיר לי לנשום. </span> </span> </p> <p> <span> להסביר לסביבה שאמא בהתקף חרדה וכו </span> </p> <p> <span> מחוסר אונים של ילד שרואה אמא מתעוותת בהתקף חרדה, הם יכלו להושיט עזרה </span> </p> <p> <span> זה שם אותם במקום יותר טוב, והם גם לא מאשימים את עצמם בכאב שלי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דבר נוסף- </span> </p> <p> <span> להורים פוסט טראומתיים יש נטיה להיות חרדתיים לגבי הילדים. </span> </p> <p> <span> אז תזכרו </span> </p> <p> <span> שהילד שלכם לא עבר מה שאתם ואין צורך להכנס להגנת יתר </span> </p> <p> <span> אין מה לנסות להחזיק את הילד כמה שיותר קרוב, גם אם אתם מרגישים שזו הגנה עבורו. </span> </p> <p> <span> זה רק יגביל לו את החופש, ועשוי לגרום לו בעתיד למרוד ולהעלם לשעות, </span> </p> <p> <span> או להיות חרדתי ודרוך בעצמו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אפשרו לילדים לצאת לטיולים שנתיים, טיולי תנועה, גם אם זה קשה לכם </span> </p> <p> <span> אל תגבילו אותם בגלל הקושי שלכם, או החרדה שיקרה להם משהו, כי זה עושה נזק הפוך </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשהם קטנים, ואם אין לכם סבלנות, תיעזרו. </span> </p> <p> <span> בכל מי שיכול לעזור </span> </p> <p> <span> נסו לא להתפוצץ מעצבים על הילדים, ואם זה קרה (וזה יקרה)- להרגע, לבוא לבקש סליחה לחבק ולהסביר מה קרה. </span> </p> <p> <span> הזעם לא בגללם, הם לא אשמים, שלא יקחו את האשמה אליהם. </span> </p> <p> <span> ככה הם לומדים אנושיות. </span> </p> <p> <span> לומדים שמותר לטעות, ולתקן </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ניתנה לנו הזדמנות לגדל ילדים, נשמות שבאו לעולם בזכותנו ונעשה הכל כדי לשמור ולהגן אבל לזכור לא לסרס אותם! </span> </p> <p> <span> (כמו הילד שניסה לעזור לפרפר לצאת מהגולם ובכך הרס את יכולת התעופה שלו…) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כך ששימו לב, להגן אך לא לגונן מידי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תשאלו אותם מה עובר עליהם, תהיו חלק מהחיים שלהם, תהיו האוזן הקשבת שלהם. </span> </p> <p> <span> וכשאתם מקשיבים להם, נסו להיות נייטרלים. </span> </p> <p> <span> לא להגיב מתוך הפצעים שלכם, אלא להקשיב לסיפור שלהם ולהיות שם איתם, ובשבילם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם יש לכם כמה ילדים , מציעה בחום לקחת כל פעם ילד אחר לכמה שעות של כיף. </span> </p> <p> <span> סוליקו אתם והוא.היא </span> </p> <p> <span> זה ממש תורם לקשר! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/IMG_2000.JPG" alt=""/> </div> Sun, 15 Jan 2023 15:33:13 GMT https://www.daffynaorkasio.com/parents-with-ptsd פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/more-about-epidural <div data-rss-type="text"> <p> <span> יצא מחקר שמדבר על קשר בין לקיחת אפידורל לדיכאון אחרי לידה. </span> </p> <p> <span> <span> הסתבר במחקר, שנשים, שרצו ללדת בלי אפידורל ובסוף כן לקחו, עשויות לפתח דכאון אחרי לידה </span> </span> </p> <p> <span> בעוד שהסבירות לדיכאון אצל אישה שאכן ילדה בלי אפידורל הוא קטן משמעותית </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה יש כאן בעצם?? </span> </p> <p> <span> הפער בין הרצון והתכניות למציאות בפועל יכול לגרום למעמסה רגשית כבדה, רגשי אשם, תחושת חוסר הצלחה, הקטנה עצמית, הרגשת כשלון, פספוס, החמצה, כעס והאשמות עצמיות… </span> </p> <p> <span> וכל זה יכול להמנע אם רק נשנה את הסיפור בראש </span> </p> <p> <span> <span> כתבתי במאמר אחר, על הספר </span> </span> <span> "מי הזיז את הגבינה שלי" </span> </p> <p> <span> ספר מדהים שמספר על עכברים שממשיכים לרוץ שוב ושוב לתחנת גבינה שאין בה גבינה כבר זמן מה, רק מכורח ההרגל.. </span> </p> <p> <span> ונשארים רעבים!!! </span> </p> <p> <span> אז אני חושבת שלעתים אם המציאות משתנה קצת, </span> </p> <p> <span>  כדאי שגם אנחנו נשתנה.. </span> </p> <p> <span> ואני חוזרת על זה גם בקורסים שלי: </span> </p> <p> <span> כל תכנית היא בסיס לשינוי! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה לא סוף העולם לקחת אפידורל. לפעמים זה אפילו עוזר!!! </span> </p> <p> <span> אם היולדת מותשת מאוד ותיקח אפידורל היא תוכל ללכת לישון.. וכשישנים, הלידה מתפתחת מהר.. </span> </p> <p> <span> כך שהיולדת תתעורר סביר להניח עם פתיחה מלאה, </span> </p> <p> <span> ואז אפשר אגב לבקש להפסיק את האפידורל ולהרגיש ולהשתתף בשלב יציאת התינוקי! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני מכירה כמה נשים שלקחו אפידורל לכמה שעות בלבד וזה הציל את הלידה שלהן! </span> </p> <p> <span> אז לא, אני לא פרסומת לאפידורל.. רק חושבת שגמישות בחיים עוזרת. </span> </p> <p> <span> <span> וכשיולדת מרגישה שהיא לא יכולה יותר זה בסדר. </span> </span> </p> <p> <span> זה לא אומר כלום עליה, או על היכולת שלה ללדת. </span> </p> <p> <span> כל מה שזה אומר שהיא צריכה קצת מנוחה. </span> </p> <p> <span> כל השאר זה סיפור בראש. </span> </p> <p> <span> והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו מרגישים מאוד אמיתיים… </span> </p> <p> <span> בהקשר של לידה, ובכלל בחיים - אני לא ממליצה להצמד לדרך אחת או דיעה מסוימת… </span> </p> <p> <span> כי צריך גמישות כדי למצוא תחנות גבינה חדשות ומלאות. </span> </p> <p> <span> כשהמציאות משתנה תשתני גם את </span> </p> </div> Sat, 14 Jan 2023 21:14:03 GMT https://www.daffynaorkasio.com/more-about-epidural הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/anxiety-in-pregnancy <div data-rss-type="text"> <p> <span> בתור אחת שמאובחנת ומתמודדת עם פוסט טראומה, אני יודעת שחרדה זה לא כיף. </span> </p> <p> <span> כשאישה בהריון חווה חרדה, גם התינוק שלה חווה יחד איתה. </span> </p> <p> <span> לכן כדאי לעשות כל מה שביכלתך להרגע. </span> </p> <p> <span> ללמוד להרגע מצריך תרגול </span> </p> <p> <span> אבל מנסיון אישי- כשמתרגלים, זה מצליח! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אספתי לכן פה כמה טיפים, </span> </p> <p> <span> שיכולים לעזור לכן במצבי חרדה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> דבר ראשון- </span> </p> <p> <span>  אין מה להתבייש! </span> </p> <p> <span>  השיתוף בחרדה מאוד מאוד עוזר, אל תישארו לבד עם זה. </span> </p> <p> <span> מצב של חרדה מתמשכת מחליש את מערכת החיסון.וכאמור משפיע על העובר </span> </p> <p> <span> לכן מומלץ לעשות הכל כדי להפיג את החרדה. </span> </p> <p> <span> מצב של חוסר ודאות כללית, או חוסר ודאות לגבי הלידה (איפה אלד? מי ילווה אותי? וכולי) עשוי לגרום להיסטריה, </span> </p> <p> <span>  שמצידה תגרום לחרדה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מומלץ להשיג שליטה במה שכן אפשרי- </span> </p> <p> <span> <span> תחליטי עכשיו, למשל, </span> </span> <span> איפה </span> <span> <span> את בוחרת ללדת,  </span> </span> </p> <p> <span> <span> בחרי מראש </span> </span> <span> <span> מי </span> </span> <span> יהיה, או יהיו מלווי הלידה </span> </p> <p> <span> <span> איזה </span> </span> <span> קורס הכנה ללידה תרצי לעשות, וכו. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> תחושת שליטה, לפחות חלקית, עשויה להפיג חרדה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> תזכרי, שאת לא שולטת במחשבות שלך. </span> </p> <p> <span> הן באות מעצמן </span> </p> <p> <span> אבל, הבשורה הטובה- </span> </p> <p> <span> את כן יכולה לבחור אם להאמין להן! </span> </p> <p> <span> <span> וכשמחשבה מחלישה, או מדכאת או מלחיצה נכנסת- </span> </span> </p> <p> <span> ניתן להחליף אותה במחשבה אחרת. </span> </p> <p> <span> המחשבות שלנו גורמות לתגובה כימית /פיזית בגוף- </span> </p> <p> <span> ז"א- </span> </p> <p> <span> מחשבות על דברים נעימים </span> <span> <span> </span> </span> <span> יגרמו לנו תחושה נעימה בגוף. מחשבות על דברים מלחיצים יגרמו לנו לסטרס. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> דבר נוסף- המוח שלנו לא מסוגל להחזיק שתי מחשבות בו זמנית! </span> </p> <p> <span> אז אם נלמד איך להחזיק מחשבה חיובית רוב הזמן , </span> </p> <p> <span> בטוח נרגיש טוב יותר </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> באמצעות תרגול של </span> </span> <span> דמיון מודרך </span> <span> , </span> </p> <p> <span> לומדים לגרום למחשבות ללכת למקום שעושה לנו נעים בגוף, בכל רגע נתון ביום. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> נשימות עמוקות </span> <span> <span> ואיטיות, כמה פעמים ביום- </span> </span> </p> <p> <span> המון חמצן למערכת- מפיג חרדה. </span> </p> <p> <span> ומעולה לעובר </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בחיים הכל ענין של איזונים. </span> </p> <p> <span> אם רוב היום המוח שלנו יהיה עסוק במחשבות המלחיצות, מן הסתם נרגיש לא טוב </span> </p> <p> <span> אם נתרגל, ונלמד לעבוד עם המחשבות שלנו,  </span> </p> <p> <span> להתמקד בטוב שקיים, </span> </p> <p> <span> נרגיש יותר טוב. </span> </p> <p> <span> אל תשארו לבד עם החרדות! </span> </p> <p> <span> גם ככה זה מאתגר מספיק. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 13 Jan 2023 18:45:56 GMT https://www.daffynaorkasio.com/anxiety-in-pregnancy הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/anxiety-daffy-naor-kasio <div data-rss-type="text"> <p> <span> שנים נלחמתי בחרדות, </span> </p> <p> <span> <span> התבאסתי עליהן. הן הכאיבו לי, ממש, פיזית, ובאו בכל מיני עיתויים לא מתאימים. </span> </span> </p> <p> <span> הרגשתי שהחרדה סוגרת עלי. </span> </p> <p> <span> <span> הפתאומיות שבה היא באה, גרמה לי להפתעה ובהלה כ"כ הרבה פעמים. </span> </span> </p> <p> <span> לא היתה לי שליטה עליה ובגדול שנאתי אותה ונלחמתי בה. </span> </p> <p> <span> האשמתי את כל הכאבים הפיזיים, מהם אני סובלת, בחרדה </span> </p> <p> <span> לא יכלתי לחשוב על דבר טוב אחד שיש בה. </span> </p> <p> <span> וככל שנלחמתי בה, כמובן שככה היא גדלה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשנים האחרונות, בתהליך הריפוי שלי למדתי לחפש את הטוב גם בדברים שפעם תפסתי רק כרעים. </span> </p> <p> <span> למדתי להתרחק מהקצוות, מתפיסת העולם בשחור ולבן ולחפש את הצבעים שבאמצע. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הבנתי גם שהחרדה היא סימפטום, היא רק ביטוי גופני למצוקה, </span> </p> <p> <span> ולרוב- החרדה היא תגובה למחשבה שעברה לי בראש. (לעתים גם טריגר חיצוני כמובן) </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> עם השנים למדתי לזקק את המחשבות שגרמו לחרדה , ואני מזמינה אתכם לנסות את זה. </span> </p> <p> <span> אחרי שנרגעים אפשר לשחזר את המחשבות שגרמו להתקף. </span> </p> <p> <span> <span> זה תרגול אבל אפשרי לגמרי! </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם נותנים למחשבות הטרום חרדה מקום, וביטוי, נוכל ללמוד מה יושב בתוכה, </span> </span> </p> <p> <span> וככה נוכל להבין מה מפעיל אותנו ועל מה עוד אנחנו יכולים לעבוד עם עצמנו </span> </p> <p> <span> <span> וזה כמובן תהליך של </span> </span> <span> מודעות </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ככל שנסכים להסתכל על החרדה גם כחוויה מעצימה ומלמדת, כזאת שחושפת לנו עוד רובד אל עצמנו (יחד עם הקושי הנפשי והפיזי שכרוכים בה) הנפח שלה ירד ומפלס החרדה בחיים יקטן. </span> </p> </div> Fri, 13 Jan 2023 16:44:24 GMT https://www.daffynaorkasio.com/anxiety-daffy-naor-kasio אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/fear-is-the-enemy-of-birth <div data-rss-type="text"> <p> <span> תשמעו סיפור- </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פעם אחת הייתה איילה הריונית. </span> </p> <p> <span> כשהרגישה שרגע ההמלטה מתקרב, פרשה הצידה מהעדר, חיפשה מקום שקט, מצאה שיח שמתחתיו יכלה להסתתר, נשכבה, והתחילה לנשום (מדהים איך שבעלות חיים ממש נושמות כל ההמלטה.) </span> </p> <p> <span> ההורמונים שזרמו לה בדם הביאו אותה להרפיה וכך ההמלטה התקדמה. </span> </p> <p> <span> לפתע שמעה האיילה שאגה איומה </span> </p> <p> <span> הרימה את עיניה וראתה - אריה! </span> </p> <p> <span> היא הבחינה שהאריה ראה אותה. </span> </p> <p> <span> היא בסכנה! </span> </p> <p> <span> הגורים שלה בסכנת חיים! </span> </p> <p> <span> בלי לחשוב, מגיבה מהמוח ההשרדותי האחורי, היא באופן אוטומטי כיווצה וסגרה את הסוגרים והתחילה לברוח… נסה כל עוד נפשה בה. </span> </p> <p> <span> הפחד גרם להמלטה להיעצר לזמן מסוים כדי שהאילה תוכל לברוח. </span> </p> <p> <span> עכשיו יהיו לה כמה שעות להתארגן מחדש על מקום בטוח. ורק כשתבטיח שיצאה מכלל סכנה, תוכל להמשיך בהמלטה… </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה קרה לאילה??? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> האריה שהיווה עבורה איום ממשי גרם לה לפחד. מערכת העצבים הסימפטתית נכנסה לפעולה (המערכת שמגיבה למצבי סכנה) </span> </span> </p> <p> <span> והמערכת ההורמונלית השתנה ברגע. </span> </p> <p> <span> כרגע זורמים בדם הורמוני דחק, שקשורים למערכת הישרדותית ולא מתיישבים יחד עם לידה. </span> </p> <p> <span> המערכת ששולטת כרגע היא מערכת של דחק. </span> </p> <p> <span> מערכת של השרדות. </span> </p> <p> <span> וכשהמערכת הזאת נכנסת לפעולה, כל הדם מהאיברים החשובים בגוף - נזרק לגפיים כדי שהחיה/ האדם יוכל לברוח או להגיב (או לקפוא, אגב) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז איך זה קשור אלינו??? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מאחר והמערכת ההורמונלית שלנו זהה לזאת של החיה הממליטה, אז- גם לנו יש המון "אריות"- </span> </span> </p> <p> <span> פחדים, שמשפיעים לנו על הלידה, מעכבים אותה ממש! </span> </p> <p> <span> לפעמים "האריות" הם אמיתיים ולפעמים הם בראש שלנו… </span> </p> <p> <span> מחשבה שגורמת לנו לחרדה משפיעה על הגוף בדיוק כפי שמשפיע אריה אמיתי. </span> </p> <p> <span> מבחינת התגובה בגוף זה ממש אותו דבר!!! </span> </p> <p> <span> ואז, כשהדם מהרחם זורם לגפיים, והגוף נכנס לתגובות דחק, אנחנו נשמע בחדר לידה ביטויים כמו- “הלידה תקועה… הלידה נעצרה…"וכו. </span> </p> <p> <span> ויותר מזה- הרי אם במצב של סטרס/ פחד-רוב הדם בגפיים, אז במהלך הלידה המיילדת תדווח לנו על ירידות דופק אצל העובר, כי רוב הדם שלנו (פלוס החמצן) נמצא בגפיים ולא ברחם… </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז מהסיפור הזה אפשר להבין ש- </span> </p> <p> <span> פחד הוא אויב הלידה! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וכדאי לעשות הכל כדי להמנע מפחד בהריון ובלידה. </span> </p> <p> <span> תשתמשו בכל טכניקה שברשותכן כדי להרגיע את הפחדים </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 10 Jan 2023 21:04:06 GMT https://www.daffynaorkasio.com/fear-is-the-enemy-of-birth הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/epidural <div data-rss-type="text"> <p> <span> לאחרונה שאלו אותי שלוש נשים שונות, בצורה זו או אחרת: </span> </p> <p> <span> זה נכון שהקורס שלך מתנגד לאפידורל? </span> </p> <p> <span> אז , מאחר וזה הגיע מכמה מקורות,  </span> </p> <p> <span> ולא אני הפצתי את השמועה הזאת, </span> </p> <p> <span> באתי לעשות סדר. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני לא מחזיקה שום דגל, ובאופן כללי אני לא מתנגדת לאפידורל. </span> </p> <p> <span> בשיעור השלישי אני מלמדת על "אפידורל מושכל",  </span> </p> <p> <span> הצורה הטובה להשתמש באפידורל, אם כבר בחרת לקחת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> גישת ההיפנו לא מתנגדת לכלום </span> </p> <p> <span> להיפך, </span> </p> <p> <span> היא הרבה יותר בעד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מבאס אותי לשמוע שמסתובבות כל מיני שמועות, שהן לא מהאג'נדה שלי. </span> </p> <p> <span> גם כמאמנת, אני לא מאמינה בקיצוניות,  </span> </p> <p> <span> זה לא מחזיק לאורך זמן.- </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לא בספורט </span> </p> <p> <span> לא בדיאטה  </span> </p> <p> <span> ובטח לא בלידה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יולדת, שמרגישה שגדול עליה, בהחלט יכולה להעזר באפידורל ואני מלמדת על כך בקורס. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בפועל,  </span> </p> <p> <span> מה שקורה בהרבה מקרים, שהיולדת כ"כ רפויה, נושמת נשימות שגורמות להצפת אנדורפינים בדם (משכך כאב טבעי) והלידה מתרחשת ביתר קלות, ולפעמים אף במהירות כזאת שהיא לא מספיקה, או לא מרגישה צורך לקחת אפידורל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז היה חשוב לי להבהיר, </span> </p> <p> <span> ומי שמכיר.ה אותי יעיד שאני הכי מאפשרת, </span> </p> <p> <span> אין באמת נכון או לא נכון </span> </p> <p> <span> <span> יש </span> </span> <span> הקשבה </span> </p> <p> <span> והתאמה אישית </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 10 Jan 2023 17:40:01 GMT https://www.daffynaorkasio.com/epidural הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/to-magnetize <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעולם שולט כוח חזק של משיכה. </span> </p> <p> <span> זאת אומרת שכולנו סוג של מגנט </span> </p> <p> <span> אני מושכת אלי עוד מהדברים שאני מתמקדת בהם, חושבת ועוסקת בהם. </span> </p> <p> <span> דומה מושך דומה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשאדם אומר משפטים כמו- </span> </p> <p> <span> אני לעולם לא אצליח </span> </p> <p> <span> לעולם לא יהיה לי </span> </p> <p> <span> אף פעם לא אזכה ל.. </span> </p> <p> <span> אז רוב הסיכויים שזה באמת נכון! </span> </p> <p> <span> הוא באמת לא יצליח </span> </p> <p> <span> <span> כי המוח שלו מכוון מראש לאי הצלחה. </span> </span> </p> <p> <span> הוא שולח מסר ליקום- אני לא אצליח, והיקום מחזיר לו בדיוק באותו מטבע. </span> </p> <p> <span> אתם יודעים מי המצליחנים הכי גדולים בעולם? </span> </p> <p> <span> לא האנשים הכי מוכשרים אלא האנשים בעלי ערך עצמי גבוה, בטחון עצמי ואמונה שהם ראויים אמונה שהם מצליחנים. </span> </p> <p> <span> המחשבות שאנחנו חושבים לאורך זמן הופכות למציאות. </span> <span>   </span> </p> <p> <span> כדי לחוות התקדמות והצלחות בחיים כדאי לשנות את המחשבות, ובעיקר את המילים בהם אנחנו משתמשים, בעיקר על עצמנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> במקום לצמצם ולהקטין, אפשר לומר- </span> </p> <p> <span> אני אתאמץ עד שאצליח </span> </p> <p> <span> אני אשיג את מה שאני רוצה </span> </p> <p> <span> אני ראוי לאהבה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היקום נותן מתנות רק למי שמאמין שיש מתנות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לפני שמצאנו את הבית הזה בגרנות הגליל, הרבה זמן חלמתי עליו.. </span> </p> <p> <span> אמרתי לעצמי- </span> </p> <p> <span>  יהיה לך בית בגליל. </span> </p> <p> <span> חלמתי ומגנטתי את זה, עד שזה קרה. </span> </p> <p> <span> שימו לב למילים בהן אתם משתמשים, יש להן כוח </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/IMG-20220502-WA0078.jpg" alt=""/> </div> Tue, 10 Jan 2023 16:27:04 GMT https://www.daffynaorkasio.com/to-magnetize אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/giving-without-limits <div data-rss-type="text"> <p> <span> כשאנו נותנים ונותנים ללא גבולות זו נתינה לא מאוזנת. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> נתינה לא מאוזנת בבסיסה, פוגעת בנו. </span> </p> <p> <span> יש לה כל מיני סיבות. </span> </p> <p> <span> במקרים רבים, אנשים יספרו שהם אוהבים לתת כי זה גורם להם להרגיש טוב, שהם מקבלים מזה. </span> </p> <p> <span> כשאדם נותן מה שהוא רוצה ויכול, וגם יודע מתי להפסיק לתת- זו נתינה טובה ומדויקת </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אבל מה קורה ,כשאדם נותן ונותן ונותן? </span> </p> <p> <span> עד מצב שהוא מכלה את כל המשאבים שלו, מרגיש מותש ומרוקן? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לרוב זה מגיע ממצב תודעה של ערך עצמי נמוך. </span> </p> <p> <span> אם אני אתן, יעריכו אותי. </span> </p> <p> <span> כי אני, ללא נתינה, לא ממש נחשב, או שווה.. </span> </p> <p> <span> בפועל, בחיים- </span> </p> <p> <span> זה הפוך על הפוך- </span> </p> <p> <span> <span> כשאנחנו מפנים את הנתינה הזאת כלפי </span> </span> <span> עצמנו </span> <span> , ולא לאחרים, אז מתחיל הריפוי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אשתף אתכם ששנים נתתי ונתתי, </span> </p> <p> <span>  וזה לא מילא אותי, אתם יודעים למה? </span> </p> <p> <span> כי זו לא היתה נתינה מדויקת בכלל  </span> </p> <p> <span> זו נתינה מוגזמת.. </span> </p> <p> <span> בתת מודע שלי היתה אמונה, תפיסת חיים, </span> </p> <p> <span> שאם אתן הרבה- יהיה לי מקום בעולם. </span> </p> <p> <span> נתינה שלא במודע נועדה להעלות לי את הערך העצמי. </span> </p> <p> <span> שאנשים יעריכו אותי, ויתנו לי מחמאות. </span> </p> <p> <span> ואז ארגיש נחשבת… </span> </p> <p> <span> בזמן שהרבה מהם בפועל דוקא ניצלו את טוב ליבי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כשהתחלתי לתת לי, להקשיב לצרכים שלי ופחות לרצות </span> </p> <p> <span> אז הנתינה שלי החוצה התאזנה, והיא גם נותנת לי, ולא רק מכלה. </span> </p> <p> <span> וככה גם הערך העצמי שלי עלה, מעצמי, ולא מנתינה לאחרים… שזה גם עוצמתי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> ממליצה בחום- </span> </span> <span> שימו לב מאיזה מקום אתם נותנים </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 23:58:50 GMT https://www.daffynaorkasio.com/giving-without-limits אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/ptsd-rage-attacks <div data-rss-type="text"> <p> <span> בתור פוסט טראומתיים, רובנו מכירים את התקפי הזעם- </span> </p> <p> <span>  הרגעים האלו שעולה לנו זעם פנימי ואותו רגע אנחנו רוצים להרוג מישהו, או לזרוק חפצים, או להכות, לפצוע </span> </p> <p> <span> הגוף מחפש דרך לפרוק את הזעם. </span> </p> <p> <span> ומאיפה הזעם הזה מגיע? </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כשאדם/ ילד עובר פגיעה, ברגע הראשון הוא ירצה לברוח (flight) </span> </p> <p> <span> כשהמוח מבין שאי אפשר לברוח, הוא מנסה/ רוצה להרביץ, להלחם בחזרה( fight) </span> </p> <p> <span> האופציה האחרונה, כשהמוח מבין שגם להרביץ אי אפשר- הוא לקפוא (freeze) </span> </p> <p> <span> הדחף להתגונן, להרביץ, להלחם נשאר עמוק בתוך המוח, </span> </p> <p> <span> כך שהיום, כשאנחנו בוגרים, ואנחנו אחרי האירוע, כל פעם שיועלה טריגר מסוים, הרצון שלנו יהיה להרביץ, להלחם. </span> </p> <p> <span> וזה הזעם שאנחנו מרגישים </span> </p> <p> <span> זה לא רע </span> </p> <p> <span> הגוף מפצה על חוסר האונים אז בזמן הפגיעה..(או הארוע המסוכן) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדרכים הבאות יכולות להיות מאוד יעילות לפריקת הזעם והרגעת הגוף- </span> </p> <ul> <li> <span> נשימות הרגעה </span> </li> <li> <span> לצרוח </span> </li> <li> <span> לקחת מגבת ולהרביץ איתה על הקיר/ על השיש </span> </li> <li> <span> לקפוץ במקום ו"לזרוק" את הגפיים לצדדים בצורה חופשית (פורק אנרגיה) </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ועכשיו אדבר על </span> <span> <span> כעס </span> </span> <span> , ששונה מהתקף זעם </span> </p> <p> <span> כעס זו נורת אזהרה </span> </p> <p> <span> הכעס הוא נהדר! </span> </p> <p> <span> הכעס הוא רגש מאוד חיצוני, שבא ללמד אותנו על רגשות אחרים, עמוקים וחבויים יותר </span> </p> <p> <span> למשל- תסכול. </span> </p> <p> <span> לא הצלחתי להגיד "לא", וניצלו אותי. </span> </p> <p> <span> ואז עולה כעס. </span> </p> <p> <span> תמיד תחפשו את הפעולה שקרתה לפני הכעס, ושם נעוץ הרגש שקורא לנו לעבודה,להתמודדות </span> </p> <p> <span> הכעס הוא פתח לרגשות אחרים. </span> </p> <p> <span> כאשר נדע להקשיב לכעס, נדבר אליו ולא ננסה לגרש, לסלק ולהרגיע אותו, נוכל להכיר את עצמנו מקרוב יותר טוב </span> </p> <p> <span> שימו לב מה קרה לפני הכעס, ושם נעוצה ההתפתחות הבאה שלכם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אל תבהלו מהכעס </span> <span> , הוא בא לספר משהו. </span> </p> <p> <span> הוא בא לדייק אתכם. </span> </p> <p> <span> ככל שאנו יותר מדויקים לעצמנו, פחות מרצים או נקלעים לסיטואציות שלא מתאימות לנו, מפלס הכעס ירד. </span> </p> <p> <span> אז אני שואלת את עצמי- "מה הכעיס אותך?" </span> </p> <p> <span> לרוב תגלו, שבסופו של דבר הכעס הוא על עצמכם, ולא על מישהו חיצוני. </span> </p> <p> <span> "איך אפשרתי לזה לקרות?" </span> </p> <p> <span> אני לוקחת את הכעס ככלי לימוד, להבין מה לא עובד לי ,או אצלי, ולשנות להבא </span> </p> <p> <span> זו עבודת מודעות, וזה ממש מגניב </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אז אני אומרת- </span> </span> <span> לחבק את הכעס ולא לכעוס עליו </span> <span> . </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 23:45:21 GMT https://www.daffynaorkasio.com/ptsd-rage-attacks פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/self-acceptance <div data-rss-type="text"> <p> <span> אין אדם שיש בו רק תכונות טובות. כולנו גם וגם וגם... </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בדרך הריפוי שלי הבנתי שהדרך לחיות הכי טוב עם עצמי היא להתפייס עם כל החלקים שבי, גם אלו שלדעתי פחות פוטוגנים.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חשוב להבין שלכל חלק שבנו, אם זה רגש, אופי או התנהגות מסוימת- יש סיבה. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו דוחים או מתנגדים לחלק שבנו, חלק מהאישיות שלנו, מהתכונות או ההתנהגות שלנו, אנחנו בעצם דוחים את עצמנו- </span> </p> <p> <span> כך שאנחנו חווים חווית דחיה תמידית שגוררת מלחמה פנימית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו מתמקדים בדברים אותם אנו לא אוהבים ובלי ידיעתנו אנחנו מגדילים אותם. </span> </span> </p> <p> <span> מה שמתמקדים בו, גדל </span> </p> <p> <span> נתמקד בחולשות- נמשיך להחלש. כל הדברים שאנחנו לא אוהבים יתפסו משקל </span> </p> <p> <span> נתמקד בחוזקות שלנו -הן יגדלו. </span> </p> <p> <span> בתהליכי מודעות יש לנו אפשרות לבחור במה להתמקד, ולהגדיל אותו.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אם אני יודעת שהתכונה החזקה אצלי היא אמפטיה, יש לי יכולת לפזר אהבה, וזה בא לי בקלות, ואני מחשיבה את אלו כתכונות טובות- </span> </span> </p> <p> <span> אז אני אלך למשל להתנדב עם אנשים, או בעלי חיים, או אתרום לעמותות, או אפתח קבוצה בפייסבוק... </span> </p> <p> <span> כל אלו כדי להעצים את החלק הזה בחיי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככל שמפלס ההצלחות עולה, כך הערך העצמי עולה. </span> </p> <p> <span> ככל שהערך העצמי עולה, ההתעסקות בדברים אותם אנו לא אוהבים נהיית מינורית, החלקים ה"שליליים" לאט לאט יעלמו. </span> </p> <p> <span> זאת הדרך אל עבר אהבה עצמית </span> </p> <p> <span> תעצימו את המקומות בהם אתם טובים ומצליחים. </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 23:10:44 GMT https://www.daffynaorkasio.com/self-acceptance אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-ptsd-differences <div data-rss-type="text"> <p> <span> הרבה שואלים אותי מה ההבדל בין פוסט טראומה לפוסט טראומה מורכבת (קומפלקס טראומה), </span> </p> <p> <span> אז אני רוצה לעשות קצת סדר, ולדבר על ההבדלים ביניהם </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש הרבה בלבול בתחום, ואני מקווה שהמאמר הזה יעזור לשפוך קצת אור על השוני והדמיון בין שתי האבחנות. </span> </p> <p> <span> אתחיל בזה, שכל מי שסובל מפוסטראומה מורכבת, למעשה מתמודד גם עם פוסטראומה, </span> </p> <p> <span> אך לא כל מי שמתמודד עם פוסטראומה יתמודד עם פוסטראומה מורכבת! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבדלים בין פוסטראומה לפוסטראומה מורכבת- הדומה והשונה: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> PTSD </strong> </p> <p> <span> פוסט-טראומה היא תגובה נורמלית לארוע לא נורמלי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והיא מתפתחת לאחר הימצאות, מעורבות, או חשיפה לאירוע מסכן חיים, כמו תאונת דרכים, פיגוע, ירי, הרג, קרב, שוד, תקיפה מינית, אירוע אלים ועוד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> למעשה זה יכול להיות כל אירוע שעורר אימה ולווה בתחושה של חוסר אונים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> CPTSD </strong> </p> <p> <span> פוסט-טראומה מורכבת (קומפלקס טראומה- כשמה כן היא, מורכבת) נגרמת בעקבות חשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לאירועים פוגעניים, שמסכנים את הבריאות הפיזית והנפשית. </span> </p> <p> <span> ברוב המקרים הסיבה לפוסטראומה המורכבת נעוצה בילדות, ובמרבית הפגיעות הילדים הכירו היטב את הפוגע.ים </span> </p> <p> <span> בחלק מהמקרים מעורבת אלימות- פיזית, מינית או רגשית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שליטה מוחלטת בילד, הפחדות, איומים, מניפולציות פיזיות ורגשיות שמופעלות על הילד, הפיכת הילד לאיש הסוד של הפוגע. </span> </p> <p> <span> נוצר בלבול גדול- בתפקידי המשפחה, בהגדרת התפקידים באופן כללי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בלבול בין אהבה לשנאה- כשהאדם שאמור לטפל הוא זה שפוגע, או במקרים בו הוא גם פוגע וגם נותן אהבה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> גם כשאין פגיעה פיזית, אך קיימת הזנחה, תתכן פוסט טראומה מורכבת- </span> </p> <p> <span> במקרים ש "הילד מגדל את עצמו", כשהילד נחשף לתכנים לא תואמים לגילו. </span> </p> <p> <span>  הורים מכורים, הורים נרקסיסטים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הורים פוסטראומתים שלא אובחנו או טופלו מעולם, ומעבירים את השלכות הטראומה לדור הבא. </span> </p> <p> <span> כשאין מבוגר שמגן על הילד, נותן מענה לצרכים שלו- הפיזיים והרגשיים, ובפועל-מתווך לילד את העולם, הילד יפתח תסמיני טראומה מורכבת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לרוב זה יתפרץ בגילאי ההתבגרות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לעתים יש זכרונות מודחקים (זה כבר נושא למאמר נפרד) ואז זה מתפרץ בגילאי 30,40 </span> </p> <p> <span> טראומה מורכבת עשויה להיווצר בגיל מאוחר יותר, בעיקר בתנאי שבי או כליאה- שבי בכתות, שבויי מלחמה או התעללות מתמשכת בתוך הבית או מחוצה לו, כגון ניצולי השואה. </span> </p> <p> <span> מה שקורה אצל ילד שעובר ארועים קשים על בסיס קבוע- המוח מתפתח תחת תנאים של לחץ ופחד מתמשכים, וזה משפיע על התפתחותו התקינה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בטראומה מורכבת מבנה המוח ממש משתנה ואפשר לראות את זה בבדיקות כמו MRI שמראה את מבנה המוח וEEG, שמלמד על הפעילות החשמלית/העצבית במוח. </span> </p> <p> <span> היום כבר מבינים שהמוח עובד אחרת אצל אדם שלא עבר טראומה לעומת מוח של אדם שעבר טראומה או בעיקר טראומה ממושכת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לטראומה בגיל הרך ובילדות המאוחרת יותר יש השפעה על הארגון הקבוע של המערכות המוחיות והתפקודים העתידיים של הילד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> בשני סוגי הטראומות- </strong> </p> <p> <span> כאשר ילד/מבוגר חווה חוויה טראומטית, התגובה המיידית היא תגובה פרימיטיבית- תגובה של </span> <span> <span> </span> </span> <strong> קפא, הילחם או ברח. </strong> </p> <p> <span> במהלך תגובה זו מופעלים אזורי מפתח במוח ההשרדותי של הילד/המבוגר- בעיקר האמיגדלה וההיפוקמפוס. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אחרי תגובת הפחד הזו אותם חלקים של המוח מופעלים מחדש כאשר הילד/האדם נחשף, </span> </p> <p> <span> או אפילו נזכר או חולם על האירוע.ים הטראומתיים בהמשך, בשלבים שהפגיעה כבר הופסקה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אותם אזורים במוחו של הילד/מבוגר, מופעלים מחדש שוב ושוב, כשהאדם חווה טריגר שמזכיר לו את האירוע או את הפגיעה. (למשל הלום קרב יקפוץ מכל צליל של פיצוץ, גם אם זה זיקוקים, ולא רק מירי, או מלחמה) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התקף חרדה יכול להתרחש מטריגר קל ביותר, כמו קול מסוים, ריח , צבע, מחשבה, זכרון וכולי. </span> </p> <p> <span> כל המערכת נמצאת במצב של עוררות יתר. גורמי מתח יומיומיים ושגרתיים עשוים לעורר תגובות מוקצנות, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כי האדם מסתובב בתחושת פחד מתמיד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לפעמים הגירויים המזכירים את הארוע יכולים לשנות צורה, כך שגם גירויים דומים מתחילים לעורר את מערכות החירום של הגוף לפעולה (לדוגמה..מהקול של התוקף פתאום כל קול של גבר יפעיל אותי, או אצל הלום הקרב- גם מוזיקה חזקה פתאום יכולה להפוך לטריגר) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וכך, גם שנים אחרי שהטראומה נפסקת, המוח מפעיל שוב ושוב את מערכת הדחק, מערכת שמחלישה את מערכת החיסון וגורמת לסבל רב. </span> </p> <p> <span> שורה שלמה של בעיות מתעוררת בעקבות חוויה של הטראומה שוב ושוב. </span> </p> <p> <span> המוח הקדמי, החושב, לא מקבל משקל והמוח הלימבי, הרגשי, הוא זה שעובד רוב הזמן. </span> </p> <p> <span> במצב התקין זה אמור להיות הפוך- </span> </p> <p> <span>  המוח הקדמי, אמור לתפוס פיקוד (זה החלק של ההגיון, היכולת להחליט החלטות ,לבחור.. ובאופן כללי להפעיל שיקול דעת) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הסימפטומים הבולטים הדומים בין שני הסינדרומים- </strong> </p> <ul> <li> <span>  עוררות יתר, מצב של דריכות קבועה, תחושה שבכל רגע הסכנה עלולה לחזור. </span> </li> <li> <span> "חודרנות"- מחשבות טורדניות הקשורות לארוע.ים. </span> </li> <li> <span> פלשבקים- חוויה שהארוע.ים קורים פה בהווה. </span> </li> <li> <span> תחושות חוסר אונים. </span> </li> <li> <span> בהלה </span> </li> <li> <span> חרדה </span> </li> <li> <span> סיוטי לילה </span> </li> <li> <span> דכאון </span> </li> <li> <span> ירידה בערך העצמי ובתחושת המסוגלות </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> הסימפטומים הייחודים למורכבת </strong> </p> <p> <span> פוסטראומה מורכבת פוגעת במערכות החשיבה ובכישורים הטבעיים, שילד אמור ללמוד בבית מיטיב. </span> </p> <p> <span> היא פוגעת במנגנונים שמאפשרים הסתגלות והתמודדות עם החיים. </span> </p> <p> <span> אצל אנשים עם קומפלקס- המעברים בין הרגשות מאוד חדים, לא מווסתים. הזכרון נפגע, יתכנו בעיות של קשב וריכוז, לעתים היפראקטיביות. </span> </p> <p> <span> יש פגיעה חמורה באמון- בעצמי ובעולם, פגיעה ביכולת השיפוט והפרשנות- שיפוט לקוי של המציאות, קושי בקבלת החלטות, בביצוע בחירות נכונות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בטחון עצמי נמוך, סלידה עצמית, הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, נטיה לשחזור הטראומה, הפרעות דיסוציאציה ברמות שונות. </span> </p> <p> <span> עקב כל אלו ישנם קשיים בהסתגלות לחיים עצמם- קשיי תקשורת, קשיים במערכות יחסים, במציאת עבודה ועוד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז אם אתם פוסט טראומתיים, מכל סוג שהוא- </strong> </p> <p> <span> כדי לתת תקווה ולא להשאיר אתכם עם ערימה של סימפטומים, אגיד ש </span> <strong> על חלק גדול מהתסמינים, ניתן לעבוד! </strong> </p> <p> <span> המוח הוא גמיש, ויש דרכים "לתכנת" אותו מחדש. </span> </p> <p> <span> זה אפשרי, אני מלמדת איך בקליניקה, </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> ובקורס "יש לי אותי" </a> <span> . </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 22:55:44 GMT https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-ptsd-differences פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/procrastination-and-avoidance <div data-rss-type="text"> <p> <span> (מנגנונים שמאוד מאפיינים אנשים עם פוסט טראומה. אבל לא רק) </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הם אמנם קצת שונים אך מאוד דומים.  </span> </p> <p> <span> דחיינות מתארת מצב בו אני יודע שאני צריך לעשות משהו, ולפעמים אפילו רוצה לעשות, ועדיין אני נמנע מלעשות את זה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בדרך כלל זה בא עם שלל סיבות, מוצדקות או לא, והרבה תירוצים שיכולים באותו רגע להחוות לגמרי כמוצדקים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני אתן דוגמאות- </span> </p> <p> <span> "אני לא יוצאת לרוץ כי אכלתי קודם… " </span> </p> <p> <span> "אני אסדר את הבית מחר, מחרתיים, שבוע הבא.. " </span> </p> <p> <span> וכל פעם מוצאת סיבה למה לא לסדר…" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חשוב לי להגיד, שלא כל פעם שאנחנו דוחים משהו זה הופך ישר לדחיינות. </span> </p> <p> <span> אם יש לי עומס היום ואני דוחה משימה מסוימת למחר, בידיעה שמחר אני אעשה את זה, זו דחייה מודעת. </span> </p> <p> <span> דחיה הופכת לדחיינות כשמתחילים להיכנס תירוצים לתמונה, או כשאנחנו מרגישים ייסורי מצפון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לכולנו יש אינסטינקט מולד של התפתחות וצמיחה. </span> </p> <p> <span> <span> כל תינוק מגיע לעולם עם היצר הזה- ללמוד, לצמוח, להתפתח… </span> </span> </p> <p> <span> (מי שיש לו ילדים/ אחיינים קטנים, יכול לראות את זה עליהם- הסקרנות הטבעית, האומץ להתנסות, לשעוט קדימה) </span> </p> <p> <span> <span> והאינסטינקט הזה תמיד שם, עמוק בפנים, לא משנה כמה קושי וסבל עברנו. </span> </span> </p> <p> <span> זהו אינסטינקט שנועד לתת ביטוי לכישורים הטבעיים והיכולות שלנו. </span> </p> <p> <span> בכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל הזה לצמוח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה קורה במצב של דחיינות? </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו שומעים, או ממש מרגישים, את הקול הזה שרוצה שנתקדם, אבל משהו פנימי מונע מאיתנו לזוז מהמקום. </span> </span> </p> <p> <span> המנגנון הזה מאוד נפוץ בכלל ואצל פוסט טראומטיים בפרט, מאחר והוא מקושר למנגנון הישרדותי של קיפאון. </span> </p> <p> <span> בעצם דחיינות, והימנעות זה קיפאון, חוסר יכולת לפעול ולהשיג את מה שאני רוצה או צריך. </span> </p> <p> <span> על מנת להרגיש טוב עם עצמנו אז אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שאיתו אנחנו יכולים לחיות בשלום. </span> </p> <p> <span> למשל- "היום היה לי יום עמוס רגשית, אז זה בסדר שלא אצא לריצה".  </span> </p> <p> <span> <span> הסיפור שאני מספרת לעצמי גובר על הצורך הבסיסי שלי לרוץ. </span> </span> </p> <p> <span> הקול החיובי, המצמיח אומר לי שבריא וטוב לי לרוץ, אז כדי לא להתבאס על עצמי שאני לא רצה, אני אספר לעצמי סיפור. </span> </p> <p> <span> וככה נכנסתי לא במודע למצב של דחיינות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בבסיס הקיפאון הזה, או הדחיינות לרוב יושב פחד. </span> </p> <p> <span> (פחד משינוי, פחד לקבל ביקורת, פחד מלא להצליח, להיכשל, ולעתים פחד מהצלחה, פחד מתוקפנות, פחד מהלא נודע ועוד) </span> </p> <p> <span> <span> הימנעות היא מצב בו האדם מפחד לעשות איזו פעילות, או להגיע למקום, או לפגוש אנשים הקשורים באופן ישיר בטראומה שהוא חווה. </span> </span> </p> <p> <span> זהו אינסטינקט הישרדותי ששומר על האדם מלפגוש טריגרים.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דוגמאות- </span> </p> <p> <span> <span> "אני לא נכנסת למסעדות, כי עברתי בעבר ליד מסעדה בזמן פיגוע"- </span> </span> <span> זו הימנעות </span> </p> <p> <span> <span> "אני לא נכנס למקומות חשוכים/ רועשים"- </span> </span> <span> זו הימנעות </span> </p> <p> <span>  אז גם הימנעות יושבת על פחד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה הכי טבעי בעולם שאנשים עם פוסט טראומה יחוו דחיינות והימנעות-  </span> </p> <p> <span> <span> אז ברגע שאתם מבינים שאלו דפוסים טבעיים לחלוטין ויש להם הסבר ממש הגיוני, </span> </span> </p> <p> <span> הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות, זה להפסיק לשפוט ולבקר את עצמכם כשאתם מרגישים תקועים. </span> </p> <p> <span> תבינו, ש </span> <span> בתוך התקיעות יושב פחד </span> <span> .  </span> </p> <p> <span> ופחד לא מרפאים בשיפוט ובביקורת אלא בחמלה ובסבלנות&#55357;&#56836; </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז ראיתם שדחיינות והמנעות אלו דפוסים המאפיינים מתמודדי פוסטראומה/מורכבת, ועדין ניתן לצמצם ולמזער אותם! </span> </p> <p> <span> ניתן ללמוד לנהל את מנגנוני הדחיינות וההמנעות ולא לתת להם לנהל אותנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשלב הראשון- </span> </p> <p> <span>  מזמינה אתכם להתיידד עם הפחדים שיושבים בתוך הדחיינות וההמנעות.  </span> </p> <p> <span> כל דבר- כשמעלים אותו למודע, ניתן לטפל בו. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 22:29:52 GMT https://www.daffynaorkasio.com/procrastination-and-avoidance פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-symptoms <div data-rss-type="text"> <p> <span> לא לכולם כמובן יש את כל הסימפטומים. </span> </p> <p> <span> וזו, למרות האורך, עדין רשימה חלקית בלבד. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעיות שינה- </span> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> סיוטי לילה </span> </li> <li> <span> חלומות חוזרים </span> </li> <li> <span> קושי להירדם </span> </li> <li> <span> פחד להירדם  </span> </li> <li> <span> יקיצות מרובות </span> </li> <li> <span> הזעות לילה </span> </li> <li> <span> צעקות מתוך שינה </span> </li> <li> <span> הילחמות/מאבק מתוך חלום </span> </li> <li> <span> נעילת לסתות וחריקת שיניים </span> </li> <li> <span> התעוררות לתוך התקף חרדה </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הפרעות חרדה- </span> </p> <ul> <li> <span> טריגרים שגורמים להתקפי חרדה  </span> </li> <li> <span> פחד נטישה </span> </li> <li> <span> חרדה חברתית </span> </li> <li> <span> רתיעה מהרבה אנשים יחד, מצפיפות </span> </li> <li> <span> רתיעה מרעשים חזקים/ פתאומיים </span> </li> <li> <span> דריכות ועוררות יתר </span> </li> <li> <span> מחשבות בלופ, מחשבות טורדניות,  </span> </li> <li> <span> O.C.D </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הפרעות דיכאון- </span> </p> <ul> <li> <span> מחשבות אובדניות </span> </li> <li> <span> תחושת חוסר אונים/אין מוצא </span> </li> <li> <span> רצון להתחפר במיטה ולא לצאת </span> </li> <li> <span> דיכאון בכל הרמות </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בעיות במערכות יחסים- </span> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> אשמה/האשמה </span> </li> <li> <span> בושה </span> </li> <li> <span> קושי בנתינת אמון </span> </li> <li> <span> קושי להתמסר </span> </li> <li> <span> קושי בשמירת קשרים לטווח רחוק </span> </li> <li> <span> נטייה לרצות </span> </li> <li> <span> קושי ופחד מדמויות סמכות </span> </li> <li> <span> קשיים במיניות/מיניות מופרזת/ הימנעות ממין </span> </li> <li> <span> חיפוש תמידי אחרי אהבה ובאותה מידה- פחד עצום לאהוב </span> </li> <li> <span> רתיעה ממגע </span> </li> <li> <span> קושי עם פרידות- פרידה נחווית כמוות </span> </li> <li> <span> חיפוש תמידי ורצון לאמא/אבא/ דמות שתגן עליי </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שיפוט לקוי של המציאות- </span> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> התחברות לאנשים מזיקים </span> </li> <li> <span> קושי בהבנת סיטואציות </span> </li> <li> <span> פרשנות לקויה/קיצונית </span> </li> <li> <span> נטיה להיעלב בקלות </span> </li> <li> <span> נטיה להיפגע </span> </li> <li> <span> נטייה לנטור טינה </span> </li> <li> <span> שחזור- נטיה לשחזר מצבים פוגעניים </span> </li> <li> <span> נטיה לחשוב שאף אחד לא מבין/יבין אותי </span> </li> <li> <span> צורך להתנצל- לבקש סליחה גם כשאין על מה </span> </li> <li> <span> חוסר הבנה חברתית </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קושי בדאגה לצרכים הבסיסיים- </span> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> בישול, מקלחת, ניקיון הבית וכד' </span> </li> <li> <span> אי יכולת לדאוג לילדים </span> </li> <li> <span> קושי לעשות קניות </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בעיות פיזיות שונות בגוף- </span> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> כאבים כרונים  </span> </li> <li> <span> נטיה לחלות (מערכת חיסון חלשה) </span> </li> <li> <span> מחלות אוטואימוניות </span> </li> <li> <span> בעיות עיכול- כאבי בטן, תסמונת המעי הרגיז, שלשולים, עצירות וגזים, קרוהן </span> </li> <li> <span> בחילות, הקאות </span> </li> <li> <span> פיברומיאלגיה </span> </li> <li> <span> בעיות במחזור הנשי, כאבים חריפים בזמן וסת, בעיות גניקולוגיות שונות, רצפת אגן מכווצת, אנדומטריוזיס </span> </li> <li> <span> מיגרנות וכאבי ראש </span> </li> <li> <span> בעיות שיניים וחניכיים </span> </li> <li> <span> בעיות פוריות </span> </li> <li> <span> בריחת שתן </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קשיים קוגניטיביים- </span> </p> <ul> <li> <span> בעיות קשב וריכוז </span> </li> <li> <span> בעיות זיכרון- קושי לזכור דברים לטווח קצר או ארוך </span> </li> <li> <span> דיסלקציה/ דיסקלקוליה </span> </li> <li> <span> היפראקטיביות </span> </li> <li> <span> לקויות למידה </span> </li> </ul> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> תסמינים כללים- </span> </p> <ul> <li> <span> פלאשבקים ויזואליים ואמוציונליים </span> </li> <li> <span> ניתוקים בכל מיני רמות </span> </li> <li> <span> התקפי זעם </span> </li> <li> <span> שנאה עצמית </span> </li> <li> <span> הקטנה עצמית </span> </li> <li> <span> ערך עצמי ירוד </span> </li> <li> <span> בטחון עצמי נמוך  </span> </li> <li> <span> תחושת דחיה תמידית (מאחרים ומעצמי) </span> </li> <li> <span> מנגנוני חבלה עצמית </span> </li> <li> <span> התמכרויות לכל דבר אפשרי, בעיקר חומרים מערפלים </span> </li> <li> <span> תחושת פיצול פנימית, קולות/ דמויות שונות בראש </span> </li> <li> <span> D.I.D </span> </li> <li> <span> קושי עם אורות בוהקים/ מהבהבים </span> </li> <li> <span> תחושת תלישות </span> </li> <li> <span> תחושת אילמות </span> </li> <li> <span> תחושת זרות </span> </li> <li> <span> פחד מרופאים, פחד מרופאי נשים ורופאי שיניים </span> </li> <li> <span> פגיעה עצמית- חיתוך, הרעבה, האבסת אוכל, תלישת שיער, הלקאה עצמית ועוד </span> </li> <li> <span> הפרעות אכילה מכל הסוגים </span> </li> <li> <span> פחד ממקומות סגורים </span> </li> <li> <span> פחד ממקומות פתוחים </span> </li> <li> <span> קושי לשמור על הגבולות שלנו ושל אחרים </span> </li> <li> <span> קושי עם צעקות, עלינו או באופן כללי </span> </li> <li> <span> רצון/ דחף לפגוע </span> </li> <li> <span> שינויים קיצוניים במצב הרוח </span> </li> <li> <span> הימנעות/ דחיינות </span> </li> <li> <span> פחד משינוי </span> </li> <li> <span> תחושת כשלון, אכזבה </span> </li> <li> <span> תחושת בדידות קיומית </span> </li> <li> <span> תחושת יתמות תמידית </span> </li> <li> <span> קושי לעמוד בתור </span> </li> </ul> <p> <br/> </p> <p> <span> סובלים מתסמיני פוסט טראומה מורכבת? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> סיכוי גבוה ש </span> <strong> קורס "יש לי אותי"- לצמיחה ושיקום מפוסט-טראומה </strong> <span> <span> יתאים לכם, מוזמנים לבדוק התאמה </span> </span> <a href="/I-have-myself-cptsd"> כאן </a> </p> <p> <span> ואם אתם מעוניינים להפחית את התסמינים ב </span> <a href="/emotional-training"> תהליך פרטני </a> <span> <span> אני כאן בשבילכם&#55356;&#57144; </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 22:00:27 GMT https://www.daffynaorkasio.com/cptsd-symptoms פוסט טראומה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/self-worth-daffy-naor-kasio <div data-rss-type="text"> <p> <span> ערך עצמי וכמה שזה חשוב לכל תחומי החיים </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הרבה מהבעיות ומהקשיים שלנו בכל מיני תחומים בחיים, נובעים מההתייחסות שלנו אל עצמנו. </span> </p> <p> <span>  כשהערך העצמי שלי נמוך, ועמוק בתוכי אני לא מרגישה ראויה (לאהוב, להיות נאהבת, להתקדם בעבודה, להצליח בלימודים, למצוא זוגיות, להיות הורה ועוד ועוד) היקום ישלח אלי עוד ועוד מצבים שרק יוכיחו ויצדיקו את ההוויה הפנימית שלי, שאני לא ראויה. </span> </p> <p> <span> כדי שהמציאות בחוץ תשתנה, נדרש לעשות שינוי פנימי&#55357;&#56898; </span> </p> <p> <span> כחלק מתהליך הריפוי אני מלמדת - גם בקליניקה וגם בקורסים איך מעלים את הערך העצמי . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז מה זה ערך עצמי בכלל?  </span> </p> <p> <span> <span> ההגדרה המילונית לערך עצמי היא- "האופן בו האדם תופס את עצמו ומתקשר עם עצמו. </span> </span> </p> <p> <span> זו הרגשה, או ידיעה פנימית שיש לנו מקום בעולם, חוויה שאנחנו ראויים." </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> למה חשוב להעלות את הערך העצמי? </span> </p> <p> <span> <span>  מחקרים מראים כי תחושת הערך העצמי משפיעה רבות על הבריאות הגופנית והנפשית, על היכולת שלנו להסתדר במקום עבודה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> על מערכות היחסים בחיינו ומשפיע בעצם כמעט על כל היבט אחר בהתנהלות שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> בשביל זה כל כך חשוב ללמוד איך להעלות את הערך העצמי. </span> </p> <p> <span> ברגע שתרגישו בעלי ערך וראויים אתם תתחילו לעשות פעולות טבעיות שמועילות לכם. </span> </p> <p> <span> כשכל אחד מכם ירגיש בעל ערך, ראוי לאהוב ולהיות נאהב, שתרגישו שמגיע לכם לחיות חיים טובים יותר, מספקים ומלאים- זה ריפוי.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה יקרה כשהערך שלכם יתחיל לעלות בעיני עצמכם? </span> </p> <p> <span> תתחילו לתת לעצמכם את המקום הראוי. תלמדו להיות קשובים לצרכים האישיים ולדייק אותם בלי להתנצל.  </span> </p> <p> <span> תפסיקו לרצות אחרים, תוכלו יותר ויותר לשים גבולות לאנשים מסביבכם. </span> </p> <p> <span> <span> כשהערך העצמי עולה, גם רמת החרדה יורדת, כי תרגישו שאתם יכולים לסמוך על עצמכם.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> אצל מתמודדי פוסט טראומה מורכבת, שאצלם אירועי החיים פגעו בתחושת המסוגלות והאמונה ביכולות העצמיות, </span> </span> </p> <p> <span> חיזוק הערך העצמי הוא תהליך שנבנה על פני זמן. </span> </p> </div> Mon, 09 Jan 2023 16:44:25 GMT https://www.daffynaorkasio.com/self-worth-daffy-naor-kasio אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/on-the-first-breath <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני מטפלת ומאמנת הרבה שנים. </span> </p> <p> <span> אחד מהכלים הכי משמעותיים להרגעה, שאני מלמדת, הוא נשימה. </span> </p> <p> <span> <span>     </span> </span> </p> <p> <span> נשמע טריוויאלי, כולנו נושמים.. </span> </p> <p> <span> אז זהו, שלא. </span> </p> <p> <span> רובנו מכניסים קצת אויר לריאות, </span> </p> <p> <span> מוציאים קצת פחמן דו חמצני, </span> </p> <p> <span> אבל לא באמת נושמים! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אני עצמי מתרגלת כל יום תרגילי נשימה, </span> </p> <p> <span> ומודה שזה מאתגר. </span> </p> <p> <span> קשה לי לנשום עמוק </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לאחרונה היתה לי תובנה מטורפת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> רובינו חווינו טראומה,  </span> </p> <p> <span> כשנשמנו את הנשימה הראשונה בעולם </span> </p> <p> <span> איך? </span> </p> <p> <span> עד לא מזמן, היה נהוג לחתוך את חבל הטבור, </span> </p> <p> <span> ברגע שהתינוק נולד. </span> </p> <p> <span> הפעולה הזאת,  </span> </p> <p> <span> שחותכת בחדות את אספקת החמצן מהשליה לתינוק, גורמת לריאות להפתח בצורה פתאומית, </span> </p> <p> <span> וזה מכאיב  </span> </p> <p> <span> זו הסיבה שתינוקות בוכים, ממש חזק, </span> </p> <p> <span> ברגע הזה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> החוויות הטראומתיות נצרבות לנו בתת מודע, </span> </p> <p> <span> וגם אם אנחנו לא זוכרים אותן, </span> </p> <p> <span> הן משפיעות על מהלך חיינו. </span> </p> <p> <span> גורמות לנו להימנע פעולות מסוימות.. </span> </p> <p> <span> וזאת הסיבה שרוב האנשים מפחדים/ נמנעים לנשום עמוק! </span> </p> <p> <span>  זה פחד הישרדותי  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בקורסים שלי אני מנחה את הזוגות </span> </p> <p> <span> לא לחתוך את חבל הטבור מיד , </span> </p> <p> <span> אלא לחכות כמה דקות , </span> </p> <p> <span> עד שאספקת הדם מהשליה נגמרת. </span> </p> <p> <span> הריאות נפתחות במקביל בעדינות וברכות, </span> </p> <p> <span> ואין שם כאב. </span> </p> <p> <span> בלידות כאלה התינוק אינו בוכה איך שהוא נולד. </span> </p> <p> <span> אין לו סיבה  </span> </p> <p> <span> אין שם כאב, </span> </p> <p> <span> והתינוק חווה כניסה רכה לעולם </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> Sun, 08 Jan 2023 18:02:37 GMT https://www.daffynaorkasio.com/on-the-first-breath הכנה ללידה thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/our-conversation-with-ourselves <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/299187824_10159820579369242_7691423925610943560_n.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> למילים שאנחנו אומרים, בעיקר לעצמנו, </span> </p> <p> <span> יש כוח עצום! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> המילים שלנו, נובעות מתוך הפרשנויות שלנו, </span> </span> </p> <p> <span> שהבסיס שלהן נעוץ עמוק בחלקים הלא מודעים של המוח שלנו. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו עושים עבודת מודעות, </span> </p> <p> <span> או רוצים ליצור שינוי בחיים,  </span> </p> <p> <span> כדאי שנתבונן טוב על המילים שלנו, שמשקפות את האמונות הכי פנימיות שלנו. </span> </p> <p> <span> האמונות האלו,  </span> </p> <p> <span> שיושבות בחלקים הלא מודעים של המוח,  </span> </p> <p> <span> <span> הן מנהלות אותנו, הן גורמות לנו להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים, </span> </span> </p> <p> <span> ולקבל תוצאות כפי שאנחנו מקבלים… </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ובדוגמאות- זה תמיד מובן יותר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בקבוצת הפוסטראומה שליאורה ואני מנהלות, מתקיים אחת לשבוע שיעור יוגה רגישת טראומה. </span> </p> <p> <span> השבוע הצטרפה מתמודדת חדשה, </span> </p> <p> <span>  וכמה דק אחרי תחילת השיעור, יצאה מהזום. </span> </p> <p> <span> בסוף השיעור קיבלתי ממנה הודעה כזאת- </span> </p> <p> <span> (קיצרתי קצת) </span> </p> <p> <span> "סליחה שברחתי מהשיעור באמצע"- </span> </p> <p> <span> הרגשתי את רגשות האשמה שלה וההקטנה העצמית, </span> </p> <p> <span> אפילו דרך המסנג'ר </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עניתי לה- </span> </p> <p> <span> "לא ברחת! </span> </p> <p> <span> <span> הקשבת לגוף שלך, זה נפלא.. </span> </span> </p> <p> <span> היוגה הוא במקום השני, קודם את. </span> </p> <p> <span> ומבחינתי עשית את הדבר הנכון, הקשבת לגוף שלך. </span> </p> <p> <span> את מבינה ש"ברחתי" זאת פרשנות? </span> </p> <p> <span> ואפשר לשנות את הפרשנויות שלנו, </span> </p> <p> <span> ואת הדרך בה אנו מתבטאים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז בפעם הבאה, היא תוכל לבחור להגיד-  </span> </p> <p> <span> "יצאתי מבחירה, כי לא התאים לי"  </span> </p> <p> <span> <span> ותחושת העןצמה תגאה בה, שזה מעלה ומרים, </span> </span> </p> <p> <span> במקום רגשות אשם, שזה מוריד </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בעולם האימון יש משקל גדול למילים בהן אנו משתמשים. </span> </p> <p> <span> לכל מי שעד עכשיו שלחה את הילדים לחפש משהו (חפץ, את אבא וכד')- </span> </p> <p> <span> שלחו אותם מהיום למצוא. </span> </p> <p> <span> ולא תאמינו מה יקרה!! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קסמים קורים כשמשנים, אפילו מעט, את השפה. </span> </p> <p> <span> תנסו ותראו! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 03 Jan 2023 19:02:21 GMT https://www.daffynaorkasio.com/our-conversation-with-ourselves אימון אישי thumbnail main image https://www.daffynaorkasio.com/confession <div data-rss-type="text"> <p> <span> השנה האחרונה היתה שנה ממש משמעותית עבורי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השנה פיצחתי את מנגנוני התת מודע שניהלו אותי במשך שנים </span> </p> <p> <span> הצלחתי להשיל קליפות ולהתחבר בעוצמות למהות הכי פנימית שלי </span> </p> <p> <span> כמעט כל מי שסובל מפוסט-טראומה מכיר היטב את אלמנט האשמה בחיים, </span> </p> <p> <span> וחוסר הערך העצמי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השבוע נתקלתי בתעודת האימון, </span> </p> <p> <span> שקבלתי לפני 12 שנים... </span> </p> <p> <span> היתה מוסתרת עמוק באיזו מגירה.. </span> </p> <p> <span> לקח לי כמעט 11 שנים להגיד בקול רם- </span> </p> <p> <span> אני מאמנת טובה. </span> </p> <p> <span> אני ראויה לאמן אחרים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מתוך מנגנוני הטראומה שלי, </span> </p> <p> <span> לא הרגשתי שאני טובה מספיק, </span> </p> <p> <span> תמיד הרגשתי ששאר המאמנים טובים וחדים ממני  </span> </p> <p> <span> שלעולם לא אגיע לרמתם המקצועית... </span> </p> <p> <span> וכל השנים האלו, בעצם אימנתי ויעצתי לכל מי שרק ביקש, אך תמיד בחינם. </span> </p> <p> <span> וכל הזמן אנשים פרגנו, </span> </p> <p> <span> אמרו שהצלתי אותם, </span> </p> <p> <span> וואו, את חכמה… </span> </p> <p> <span> אבל אני לא ראיתי את זה </span> </p> <p> <span> מכרתי את הידע שלי באפס כסף, בחינם </span> </p> <p> <span> וזה היה חלק ממנגנון הטראומה- </span> </p> <p> <span> אם אני אתן מספיק, אולי אפצה על האשמה שחשתי… ואז… תהיה לי זכות קיום בעולם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השנים האחרונות היו שנים של פריצות דרך… </span> </p> <p> <span> זה התחיל באומץ שלי לקום ולעזוב שותפות רעילה שהיתה לי בקבוצת פוסטראומה שניהלתי. </span> </p> <p> <span> למרות החשש הגדול, הקשבתי לבטן,  </span> </p> <p> <span> עזבתי </span> </p> <p> <span> ופתחתי מרחב חדש למתמודדי פוסטראומה/מורכבת,  </span> </p> <p> <span> שהוא יותר מחובר לתדר שלי, </span> </p> <p> <span> וצרפתי אלי שתי נשים מדהימות,  </span> </p> <p> <span> שגם הן צומחות לצידי ויחד יצרנו סוג של משפחה עבור הפוסטראומטים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השנה העזתי להסתכל לפחד בעיניים והלכתי להיפנוזה. </span> </p> <p> <span> שם פגשתי את הילדה בת השבע, בטראומה הראשונית שלי, ששם, הכל התחיל.. </span> </p> <p> <span> ומשם התחילו כל מנגנוני החבלה העצמית לפעול בעוצמות גבוהות. </span> </p> <p> <span> ושם, בקליניקה ברעננה, </span> </p> <p> <span> עברתי ריפוי מדהים </span> </p> <p> <span> השלתי כמויות של אשמה </span> </p> <p> <span> הרגשתי ראויה להיות כל מה שאחלום, וחלמתי.. </span> </p> <p> <span> הבנתי שאני לא מרצה יותר, </span> </p> <p> <span> ולא עובדת בחינם... </span> </p> <p> <span> הבנתי שהנתינה שלי לא מאוזנת,  </span> </p> <p> <span> ושזה גם תוצאה של דפוסי טראומה,  </span> </p> <p> <span> והתחלתי למנן את הנתינה,  </span> </p> <p> <span> וזה הרבה יותר מדויק, גם לי, וגם למקבל </span> </p> <p> <span> בשנה האחרונה אני משחררת הרבה מההתמכרויות/הרגלים שלי שניהלו אותי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשנה האחרונה הפסקתי לעשות ספורט קשוח והתחלתי לתרגל יוגה, ואני נהנית מזה </span> </p> <p> <span> ממשיכה כל בוקר עם תרגילי הנשימות. </span> </p> <p> <span> והיום אני יכולה להגיד בפה מלא שאני מאמנת רגשית טובה. וזה סיפור הצלחה </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/643f0d59/dms3rep/multi/292596074_10159769661414242_4282091937608580893_n.jpg" alt=""/> </div> Thu, 27 Oct 2022 18:12:47 GMT https://www.daffynaorkasio.com/confession אימון אישי,פוסט טראומה thumbnail main image